נותנין לו שכר כעושה מצוה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
בספר "שערי תשובה" {{מקור|שער ג, ט}} מפרש רבנו יונה מדוע מי שנמנע מלעבור עבירה נידון כעושה מצוה, לפי שבשעה שהאדם מתגבר, כובש את יצרו ונמנע מלעבור את העבירה - הוא מקיים מצות עשה של "את ה' אלקיך תירא". כבישת התאווה וההתגברות על היצר שלא לחטוא היא מעיקרי מצות היראה. | בספר "שערי תשובה" {{מקור|(שער ג, ט)}} מפרש רבנו יונה מדוע מי שנמנע מלעבור עבירה נידון כעושה מצוה, לפי שבשעה שהאדם מתגבר, כובש את יצרו ונמנע מלעבור את העבירה - הוא מקיים מצות עשה של "את ה' אלקיך תירא". כבישת התאווה וההתגברות על היצר שלא לחטוא היא מעיקרי מצות היראה. | ||
גרסה מ־16:07, 12 במרץ 2009
|
מי שבא דבר עבירה לידו ויצרו תקפו לחטוא והוא התגבר עליו וכבש את יצרו, נותנים לו שכר כעושה מצוה.
בספר "שערי תשובה" (שער ג, ט) מפרש רבנו יונה מדוע מי שנמנע מלעבור עבירה נידון כעושה מצוה, לפי שבשעה שהאדם מתגבר, כובש את יצרו ונמנע מלעבור את העבירה - הוא מקיים מצות עשה של "את ה' אלקיך תירא". כבישת התאווה וההתגברות על היצר שלא לחטוא היא מעיקרי מצות היראה.