פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעא ט: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:13, 22 בדצמבר 2020

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רעא ט

סעיף ט | המנהג לכסות את הלחם[עריכה]

הגמרא בפסחים אומרת (ק:) שלא מביאים את השולחן אלא אם כן קידש כבר, ואם הביאו, יפרוס מפה ויקדש^[1]. (טור: כדי שיהיה ניכר שמביאים את השלחן לכבוד השבת, ואם הביאו לפני הקידוש, יפרוס מפה ואז יגלה אותה לאחר הקידוש שיהיה ניכר כבוד השבת).
הירושלמי מבאר עוד טעם לכיסוי המפה: שלא יראה הפת בושתו שמקדימים את היין לו. והטור כותב עוד טעם לעשות זכר למן שהיה לו כיסוי מעליו ומתחתיו.

☜ שו"ע: צריך שתהיה מפה מעל ומתחת ללחם.

⤶ אם הטעם כירושלמי, כשמקדש על פת לא צריך לכסותו, כי אין לה בושה. ולטעם הטור צריך לכסות גם אז, וכך נוהגים^[2] (משנ"ב).

עד מתי מכסה הפת:

◄ פרי מגדים: לכל הטעמים מספיק לכסות עד אחר הקידוש.
◄ לחיי אדם: לפי הטעם של זכר למן צריך לכסות עד ברכת המוציא^[3].

ב. סדר קידוש על הפת: יאמר 'ויכולו' ויניח ידיו על הפת עם המפה עליהם. כשיאמר 'המוציא' יגלה את הלחם ויניח ידיו ויגביה אותו באמירת ה'. ויחזור ויניחו ויכסה במפה ויגמור הקידוש (אליה רבה ודרך החיים).

הערות שוליים[עריכה]

↑ הגמרא בשבת אומרת (קיט:) שהמלאך הטוב מברך אם מצא בית מסודר. ולכאורה אם מביאים את השלחן רק אחר הקידוש, כיצד הדבר מוסבר. מתרצים הראשונים שהשלחן היה מסודר במקומו אלא שלא במקום הסעודה. התוספות, הרא"ש, המרדכי והר"ן כותבים שבימינו שהשולחנות גדולים לא מטריחים להביא את השולחן אחר הקידוש ולכסות במפה ולגלות אחר הקידוש.
↑ ^* ואף במיני מזונות שייך טעם זה וצריך לכסותם (חזו"ע ב, עמוד יד). ואף כיסוי שקוף מועיל לכיסוי הפת (הגרש"ז, עיין ילקו"י עמ' שנא).
↑ ויש שנהגו לכסות גם בסעודה שלישית מטעם שדומה למן (עיין ערוך השולחן, כב).

[1] הגמרא בשבת אומרת (קיט:) שהמלאך הטוב מברך אם מצא בית מסודר. ולכאורה אם מביאים את השלחן רק אחר הקידוש, כיצד הדבר מוסבר. מתרצים הראשונים שהשלחן היה מסודר במקומו אלא שלא במקום הסעודה. התוספות, הרא"ש, המרדכי והר"ן כותבים שבימינו שהשולחנות גדולים לא מטריחים להביא את השולחן אחר הקידוש ולכסות במפה ולגלות אחר הקידוש.

[2] * ואף במיני מזונות שייך טעם זה וצריך לכסותם (חזו"ע ב, עמוד יד). ואף כיסוי שקוף מועיל לכיסוי הפת (הגרש"ז, עיין ילקו"י עמ' שנא).

[3] ויש שנהגו לכסות גם בסעודה שלישית מטעם שדומה למן (עיין ערוך השולחן, כב).

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 == סעיף ט | המנהג לכסות את הלחם ==
-<blockquote>הגמרא בפסחים אומרת (ק:) שלא מביאים את השולחן אלא אם כן קידש כבר, ואם הביאו, יפרוס מפה ויקדש. ומבאר הטור כדי שיהיה ניכר שמביאים את השלחן לכבוד השבת, ואם הביאו לפני הקידוש, יפרוס מפה ואז יגלה אותה לאחר הקידוש שיהיה ניכר כבוד השבת.
+<blockquote>הגמרא בפסחים אומרת (ק:) שלא מביאים את השולחן אלא אם כן קידש כבר, ואם הביאו, יפרוס מפה ויקדש<ref>הגמרא בשבת אומרת (קיט:) שהמלאך הטוב מברך אם מצא בית מסודר. ולכאורה אם מביאים את השלחן רק אחר הקידוש, כיצד הדבר מוסבר. מתרצים הראשונים שהשלחן היה מסודר במקומו אלא שלא במקום הסעודה. '''התוספות, הרא&quot;ש, המרדכי והר&quot;ן''' כותבים שבימינו שהשולחנות גדולים לא מטריחים להביא את השולחן אחר הקידוש ולכסות במפה ולגלות אחר הקידוש.</ref>. (טור: כדי שיהיה ניכר שמביאים את השלחן לכבוד השבת, ואם הביאו לפני הקידוש, יפרוס מפה ואז יגלה אותה לאחר הקידוש שיהיה ניכר כבוד השבת).
-הגמרא בשבת אומרת (קיט:) שהמלאך הטוב מברך אם מצא בית מסודר, ולכאורה אם מביאים את השלחן רק אחר הקידוש, כיצד הדבר מוסבר. מתרצים הראשונים שהשלחן היה מסודר במקומו אלא שלא במקום הסעודה.
+הירושלמי מבאר עוד טעם לכיסוי המפה: שלא יראה הפת בושתו שמקדימים את היין לו. והטור כותב עוד טעם לעשות זכר למן שהיה לו כיסוי מעליו ומתחתיו.
+</blockquote>
+☜ שו&quot;ע: צריך שתהיה מפה מעל ומתחת ללחם.
-התוספות, הרא&quot;ש, המרדכי והר&quot;ן כותבים שבימינו שהשולחנות גדולים לא מטריחים להביא את השולחן אחר הקידוש ולכסות במפה ולגלות אחר הקידוש.
+<blockquote>⤶ אם הטעם כירושלמי, כשמקדש על פת לא צריך לכסותו, כי אין לה בושה. ולטעם הטור צריך לכסות גם אז, וכך נוהגים<ref>'''<sup>*</sup>''' ואף במיני מזונות שייך טעם זה וצריך לכסותם ('''חזו&quot;ע''' ב, עמוד יד). ואף כיסוי שקוף מועיל לכיסוי הפת ('''הגרש&quot;ז,''' עיין ילקו&quot;י עמ' שנא).</ref> (משנ&quot;ב).
+</blockquote>
-הירושלמי מבאר עוד טעם לכיסוי המפה: שלא יראה הפת בושתו שמקדימים את היין לו. והטור כותב עוד טעם לעשות זכר למן שהיה לו כיסוי מעליו ומתחתיו.
+<ol>
+<li><blockquote><p>עד מתי מכסה הפת:</p></blockquote></li></ol>
-☜ '''שו&quot;ע:''' צריך שתהיה מפה מעל ומתחת ללחם.
+<blockquote>◄ פרי מגדים: לכל הטעמים מספיק לכסות עד אחר הקידוש.
-⤶ אם הטעם כירושלמי, כשמקדש על פת לא צריך כי אין לה בושה. ולטעם הטור צריך לכסות גם אז, וכך נוהגים<ref>'''<sup>*</sup>''' ואף במיני מזונות שייך טעם זה וצריך לכסותם (חזו&quot;ע ב, עמוד יד). ואף כיסוי שקוף מועיל לכיסוי הפת (הגרש&quot;ז, עיין ילקו&quot;י עמ' שנא).</ref> '''(משנ&quot;ב)'''.
+◄ לחיי אדם: לפי הטעם של זכר למן צריך לכסות עד ברכת המוציא<ref>ויש שנהגו לכסות גם בסעודה שלישית מטעם שדומה למן (עיין '''ערוך השולחן''', כב).</ref>.
 </blockquote>
-'''א. לפרי מגדים''': לכל הטעמים מספיק לכסות עד אחר הקידוש. '''לחיי אדם''': לפי הטעם של זכר למן צריך לכסות עד ברכת המוציא<ref>ויש שנהגו לכסות גם בסעודה שלישית מטעם שדומה למן (עיין ערוך השולחן, כב).</ref>.
+ב. סדר קידוש על הפת: יאמר 'ויכולו' ויניח ידיו על הפת עם המפה עליהם. כשיאמר 'המוציא' יגלה את הלחם ויניח ידיו ויגביה אותו באמירת ה'. ויחזור ויניחו ויכסה במפה ויגמור הקידוש (אליה רבה ודרך החיים).
-'''ב. סדר קידוש על הפת:''' יאמר ויכולו ויניח ידיו על הפת עם המפה עליהם. כשיאמר המוציא יגלה את הלחם ויניח ידיו ויגביה אותו באמירת ה'. ויחזור ויניחו ויכסה במפה ויגמור הקידוש ('''אליה רבה ודרך החיים''').
@@ שורה 24: / שורה 25: @@
 [[קטגוריה:בן שמואל]]
-[[קטגוריה:אורח חיים]]

פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעא ט: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־21:13, 22 בדצמבר 2020

סעיף ט | המנהג לכסות את הלחם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

תפריט ניווט

חיפוש