פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שפו ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שפו ג

סעיף ג[עריכה]

וכן הזורק כלי שלו מראש הגג, והיו תחתיו כרים וכסתות שאם יפול עליהם לא ישבר, וקדם אחר וסלקם, ונחבט הכלי בארץ ונשבר, חייב המסלק; וכן כל כיוצא בזה. הגה: וי"א דזה מקרי גרמא בנזקין ופטור. וכן בדוחף מטבע של חבירו^ד או פחת צורתה^ה, פטור, דהוי גרמא בנזקין. ולכן אפילו זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות, וקדם בעצמו וסלקו, אפ"ה פטור, דעל הזריקה לא מיחייב דלא היו ראויים לישבר, ומה שסלקן הוי גרמא בעלמא (טור בשם הרא"ש ור"י פ' לא יחפור). סופר שכתב שטר וכתב מנה במקום מאתים, או המזיק לחבירו בעצתו שיעץ לו, או שליש שהחזיר שטר שלא היה לו להחזיר, כולם פטורים, דלא היו אלא גרמא בנזקין. מיהו משמתינן ליה עד דמסלק היזיקא^ו. וכן בכל גרמא בניזקין (תשו' רשב"א סי' אלף נ"ב ותשובת רמב"ן סי' ר"מ ור"י ונ"י פ' לא יחפור). י"א דבכל גרמא בנזקין, אם הוא דבר שכיח ורגיל, חייב לשלם משום קנס (תוס' פרק לא יחפור בשם ריצב"א). ולכן יש מי שכתב דראובן שמכר מקח לעו"ג, ובא שמעון ואמר ליה לעו"ג שאינו שוה כל כך, חייב לשלם לו (מהר"ם מריזבורג). ואפשר דכי האי גוונא הוי כמסור, דחייב, כדלקמן סי' שפ"ח. ראובן שהלוה מעות לעובד כוכבים על משכונות, ובא שמעון ואמר לעובד כוכבים להלות לו בפחות, והחזיר לראובן מעותיו, פטור, דהוי גרמא בנזקין, מיהו מקרי רשע (רבינו ירוחם נל"א ח"ב). וע"ל סי' קנ"ו ס"ה. דין (נ"י המבטל) המגביה כיסו של חבירו, ע"ל סימן רצ"ב.

החילוק בין גרמי לגרמא:

בב"ק צח,א רבה אומר על ארבעה מקרים שפטור בהם: זורק מטבע של חברו לים במקום שהמים צלולים, מכה בפטיש ומעקם מטבע של חברו, צורם אוזן פרתו של חברו ושורף שטר של חברו. בהמשך הגמ' תולה את דין השורף שטר במחלוקת ר"מ וחכמים אם דנים דינא דגרמי, ומסיימת שהווה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמא (כדעת ר"מ שדן דינא דגרמי).

↵ רי"ף,רמב"ם,שו"ע: גם שלושת המקרים האחרים שהביא רבה הוי גרמי, וא"כ להלכה חייב, וה"ה לדברי רבה בב"ק כו,ב שאם זרק כלי מראש הגג ע"ג כרים וכסתות ובא הוא או אחר וסילקם פטורים, וא"כ להלכה שניהם חייבים הטור סובר בדעת הרי"ף שרק המסלק חייב והב"י דחאו, אמנם בשו"ע משמע שרק המסלק חייב.

שו"ת הרמב"ם: החילוק בין גרמי שחייב לגרמא שפטור הוא אם היתה כוונתו להזיק^[1]. צ"ל שזהו תנאי אך ההגדרה אינה תלויה רק בכך, שהרי המשסה וכד' הוי בכוונה ובכ"ז פטר הרמב"ם.

סמ"ע: לפי הרמב"ם אין חילוק בין גרמי לגרמא, וכל הסוגיות הפוטרות בגרמא הן אליבא דחכמים ולא אליבא דר"מ, וא"כ הן לא להלכה. הקצות דוחה דבריו מכך שהרמב"ם פסק שפטור בכמה מקרים של גרמא: שולח בעירה ביד חשו"ק, (פורץ גדר בפני בהמת חברו^[2]), כופף קמת חברו בפני הדליקה, מבעית חברו, נותן סם המוות לפני בהמת חברו והמשסה כלב בחברו.

ר"י,רא"ש: שאר המקרים של רבה הם גרמא ופטור לכו"ע, וה"ה בזורק כליו ע"ג כסתות וסילקם. והחילוק בין גרמי שחייב לגרמא שפטור הוא שבגרמי עושה בעצמו הנזק לממון עצמו וברי היזקא, בשונה מגרמא שלא עושה בעצמו או שלא עושה מעשה בחפץ עצמו או שלא ברי היזקא. וכתבו שעוד יש לחלק שאם בשעת המעשה נעשה הנזק הוי גרמי, אחרת הוי גרמא. עפ"י חילוקים אלו הם מחלקים בין המקרים הבאים: גרמי - שורף שטר, מוכר שטר וחוזר ומוחל, מראה לגוי ממון חברו, שולחני האומר שהמטבע טובה, מסכך גפנו על תבואת חברו ודיין שטעה וחייב. גרמא - מסלק כרים מתחת כלי שנזרק עליהם, זורק מטבע לים, עיקם מטבע, נותן סם מוות לפני בהמה, שולח בעירה ביד חשו"ק, פורץ גדר בפני בהמה, טומן קמת חברו בפני דליקה שהדליק אחר, מבעית חברו, תוקע באוזן חברו וחרשו, ליבה וליבתו הרוח והמשסה כלב בחברו. הש"ך מוכיח שגם השו"ע מחלק בין גרמא לגרמי, שכן כתב בכותרת לסימן "חילוק שבין גרמא בנזקין לדינא דגרמי". יש להעיר שלכאורה השו"ע לא התייחס בכלל למקרים של גרמא אלא רק הרמ"א, וקצת נראה מכך שלא השו"ע כתב את הכותרות לסימנים, אלא הם נכתבו לאחר שנדפסו גם הגהות הרמ"א^[3].

ריצב"א,רמ"א,רש"ל: סברו כר"י שבשאר המקרים שאמר רבה הוי גרמא ופטור, אמנם לדעתם החילוק הוא שבכל המקרים השכיחים חז"ל קנסו ולכך קראו גרמי, ולשאר המקרים קוראים גרמא.

רמ"א,סמ"ע: חז"ל תיקנו באופן עקרוני שכל מקרה שכיח הוי גרמי וחייב, ולכן גם במקרים שכיחים שלא מופיעים בגמ' ואפילו אם רק היום נעשו שכיחים חייב.

ש"ך: אין לנו אלא מה שמצינו בגמ' שחז"ל קנסו, והבו דלא לוסיף עלה.

האם דינא דגרמי מדאוריתא?

רמב"ן: כן. הש"ך מוכיח שכן דעת הטושו"ע והראב"ד, שכן כתבו שהמוחל על שטר שמכר ומת ישלמו יורשיו. בדעת הרמ"א מצד אחד פסק כמותם בד"מ לענין יורשים אך מצד שני פסק אצלנו בפירוש כריצב"א וכן בסימן שפח מוכח שסבר שזה קנס. שם פסק שהיורשים פטורים, דלא כשו"ע שם.

ריצב"א,רמ"א,רש"ל,ש"ך: לא, זהו קנס. הש"ך מוכיח שכן דעת הנ"י, תוס' ועוד.

↵ נפק"מ: א. יורשים: הטושו"ע כתבו בסי' סו,לב שהמוחל שטרו ומת ישלמו יורשיו, והש"ך כותב שלפי הריצב"א שזה קנס אין היורשים צריכים לשלם. ובסי' שפח לגבי מוסר, השו"ע פסק שהיורשים חייבים, והרמ"א פוטר.

ב. שוגג ואונס: הרמב"ן כותב שחייב, חוץ ממוסר ומוחל שטרו שהם דיבור בעלמא. הרש"ל והש"ך כותבים שפטור, כיוון שזה קנס.

ג. גורם דגורם: הרמב"ן כתב שאם שולח בעירה ביד חשו"ק ושרפו שטרות חייב ואילו בעה"ת כתב שפטור. הש"ך כותב שלפסיקתו שדינא דגרמי מדרבנן יש לפטור גורם דגורם. הקצות סובר שגם אם גרמי מדאוריתא בכל זאת פטור בגורם דגורם.

ד. שבועה דאוריתא: בעה"ת כותב שאם בעל השטר אומר שהיה על מנה והשורף אומר שהיה חמישים חייב שבועת מו"ב. הש"ך חולק, ומוסיף שכ"ש לפי שיטתו שגרמי זה קנס מדרבנן, אין לחייבו שבועה דאוריתא. הקצות חולק על תלייה זו וכותב שגם על ממון מדרבנן נשבעים שבועת התורה כיוון שהפקר בי"ד הפקר, וא"כ הוי ממונו מדאוריתא.

ה. גרמי בבהמתו.

א. גרמי בבהמתו: רא"ה,נמוק"י,רמ"א: רק בנזקי אדם חייבים בגרמי אך לא בנזקי בהמה.

רמב"ן: גם בנזקי בהמה.

ב. הגביה השטר לפני ששרפו: רש"ל: גם לפי רבה חייב, כיוון שהוי גזלן ונתחייב בהשבה.

ש"ך,קצות: לרבה פטור. קרקעות, עבדים ושטרות אינם נגזלים (ב"ב קיז).

ג. תקנת נגזל: ב"ק סב,א: הגמ' מסתפקת אם עשו תקנת נגזל במסור, ונשארת בתיקו.

רש"ל: הספק הוא רק לגבי מסור, אך בשאר דינא דגרמי פשוט שלא עשו.

ש"ך: הספק הוא לגבי כל דינא דגרמי. הש"ך כותב שכן כתב גם רב האי גאון.

ד. מלכלך כלי: הקצות סימן שסג,ז לומד מהזורק מטבע לים (לדעת הרמ"א שפוטר) שגם בשחרוריתא דאשייתא פטור כיוון שאפשר להחזירו ללבנותו ע"י פועל, וההוצאות על שכירת הפועל הוי גרמא. החזו"א על ב"ק יג,סק"ב חולק על הדמיון וסובר שחייב.

ה. מעקם מטבע: תוס',קצות - פטור דוקא במקרה שלא חיסרו כלל, אך אם חיסרו אפי' מעט חייב על כל הקלקול.

עקימת כלי: ראב"ן,רש"ל: למ"ד שמעקם מטבע הוי גרמא ופטור ה"ה למעקם כלי.

ש"ך: יתכן שדוקא במטבע פטור, כיוון שאין בו אלא צורתא, אבל בכלי כיוון שלאחר העיקום כבר אינו כלי חייב, ולכן דין זה הוזכר בש"ס ובפוסקים רק לגבי מטבע. צ"ע לפי"ז מה מקשה רבא לרבה ממכה חברו ועשאו חרש (ב"ק נו,א), הרי חרש דומה לכלי ולא למטבע.

ו. משמתינן: רשב"א,ראב"ד,רמ"א: משמתים אותו עד שיסיר הנזק וישלם הנזק שאירע לאחר תחילת השמתא אך אינו צריך לשלם את הנזק שאירע לפני השמתא. הסמ"ע מדייק שכן דעת הרמ"א כאן, מכך שכתב תחילה שפטורים.

רא"ש: משמתים אותו עד שישלם את כל הנזק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]