פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שטו ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח, כך מתנה בשכירות. וכל שממכרו ממכר בנכסיו, שכירותו שכירות; וכל שאין לו למכור, אין לו להשכיר, אלא אם כן יש לו פירות בלבד באותו קרקע, שזה שוכר ואינו מוכרא. (רמב"ם).
א. פירוש דברי הרמב"ם: סמ"ע: מי שמכר קרקע ושייר לעצמו הפירות, אינו רשאי למכור זכותו (קרקע לפירות) לאחר, אך רשאי להשכירה. החילוק הוא בגלל דברי הרמב"ם, שלקונה קרקע לפירות יש זכות להובירה ואילו לשוכר אין זכות. לפיכך מי ששייר לעצמו רק פירות, ודאי לא ניחא לבעל הקרקע שימכור הקרקע לפירות לאחר שמא יובירה.
קצות: מי שיש לו רק פירות אינו יכול למכור גוף הקרקע לפי שאינה שלו, אלא יכול רק להשכירה או למכור הקרקע לפירות.
נתיבות: מי שיש לו זכות לפירות או לדיור לכמה שנים (כגון שמכר דבר בתנאי שיקבלם, דאפשר להתנות על דשלב"ל) אינו יכול למכור זכות זו אלא רק להשכיר הפירות או הדירה, כיון שא"א למכור דשלב"ל אך אפשר להשכיר דשלב"ל, כי השכרה היא שיעבוד הגוף להעמיד לו, וכן מוכח ממשכיר חמור סתם שאם מת חייב להעמיד לו אחר אף אם אין לו אחר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.