פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
עושה אדם שליח, איש או אשה, ואפילו אשת איש, ואפילו עבד ושפחה, הואיל והם בני דעת וישנם במקצת מצוה, נעשים שלוחים למשא ומתן (ע"פ עירובין עט,ב). אבל מי שאינם בני דעת, והם: חרש, שוטה וקטן, אינם נעשים שלוחים ולא עושים שליח, אחד הקטן ואחד הקטנה (ע"פ גיטין כג,א). לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני, (ונתן בידו פונדיון שהוא שני איסרין ונתנו לחנוני) ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת; וכן כל כיוצא בזה. הגה: ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן ומדד החנוני לתוכו, אם שברו הקטן, החנוני פטור, אא"כ לקחו מידו ומדד לאחרים והחזירו לידו (טור). ואם פירש ואמר: שלח לי עם הקטן, ה"ז פטור (ב"ב פז,ב).
שלח ונשתטה קודם שהתבצעה שליחותו: קצות – נחלקו בכך הראשונים לגבי גט, לדעת הרמב"ם הגט כשר מהתורה ולדעת הטור לא. והקשה הקצות על הרמב"ם מהמשנה שהאומר תנו גט לאשתי ושחרור לעבדי ומת לא יתנו לאחר המיתה. ותירץ ששם לאחר שמת היא כבר לא אשתו וכן העבד שייך כבר ליורשיו ולכן א"א עוד לגרש ולשחרר, שכן גם הוא עצמו אינו יכול.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.