פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צז כא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כא[עריכה]
כשמחזיר המשכון, צריך להחזיר לו בעדים ולהתרות בו: אל תחזירהו לי אלא בפני עדים (ר"י ברצלוני). הגה: שאם לא כן היה נאמן לומר: החזרתי או: פרעתי, במיגו דהחזרתי (טור בשם ר"י ברצלוני), ובלבד שלא יהיה תוך זמנוא (ב"י בשם התרומות), (כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ח).
א. תוך זמנו: בעה"ת,רמ"א,סמ"ע,קצות: אינו נאמן במיגו.
ש"ך: נאמן, ונראה שלכן הטור השמיט את סוף דברי בעה"ת. האחרונים התקשו בדברי בעה"ת שהרי להלכה כיוון שלא נפשט אם מיגו מועיל במקום חזקה, בעל המיגו נפטר משום שהוא מוחזק. הסמ"ע יישב שכאן אין הלווה נחשב מוחזק מכיוון שיש משכון, ואע"פ שהמשכון בידו מ"מ יש עדים שראו שהשיב לו המשכון רק באופן זמני. אולם הש"ך כתב שזהו דוחק. הקצות יישב שדוקא כשיש הפה שאסר כנגד החזקה לא נפשט מה עדיף והוא נפטר מספק[1], אך כשיש רק מיגו אינו נפטר. ולדעת הש"ך אין חילוק בין הפה שאסר למיגו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ומבאר שכשעומד אחר זמנו ומודה שפרע תוך זמנו זהו הפה שאסר, כיוון שהחזקה ידועה רק על פי הודאתו.