פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פב ב

סעיף ב[עריכה]

ואם השטר מקויים וטוען הלוה: פרעתי כולו, או מקצתו, והמלוה אומר: לא נפרעתי כלום, אם יש בו נאמנות, אינו נאמן. ואפילו אם אמר: השבע לי, אין שומעין לו, וגובה בלא שבועה (שו"ת רמב"ן) (וכ"כ בסי' ע"א סי"ט). ומיהו אם יש ב"ח מאוחר ממנו, לא יגבה אלא בשבועה שישבע לבעל חוב המאוחר שלא נפרע מחובו כלום (רי"ף^[1]). ואין המוקדם יכול לומר למאוחר: לא אשבע עד שתשבע שלא נפרעת מחובך, אבל מחרים סתם על מי שיודע שהוא פרוע ומשביעו בחנם (בעה"ת). ואפילו אם יש בו נאמנות מפורש לראשון, שהוא מאמינו כנגד בעל חוב מאוחר, אף על פי כן צריך לישבע^א (טור). ואם אין בו נאמנות, כל זמן שלא יטעון: השבע לי שלא פרעתיך, אין משביעים למלוה, אלא אומרים ללוה: שלם. ואם טען: השבע לי שלא פרעתיך, משביעין אותו בנקיטת חפץ, ויטול (שבועות מא,א). והוא שיטעון הלוה: ברי שהוא פרוע, אבל אם בא בטענת שמא, לא משביעינן ליה כלל, אפילו אם גם המלוה משיב: איני יודע אם הוא פרוע (בעה"ת). הגה: היה השטר על זמנים, ולאחר שעברו מקצת זמנים אמר הלוה: פרעתיך הזמנים שעברו והנחתי לך השטר משום הזמנים העתידים, והמלוה אומר שלא נפרע כלום, המלוה נשבע ונוטל, דהוה ליה לכתוב שובר (תשובת רשב"א אלף ס"ה).

א. האמינו כנגד בע"ח מאוחר: הטור והב"י כתבו שבעה"ת חולק, אמנם הש"ך כתב שאינו חולק ומ"מ הראב"ד והרמ"ה חולקים (על רי"ף ור"ח, וכן הרא"ש פסק כמותם רק משום שהאידנא נפישי רמאי), ובסימן עא,יט כתב שיתכן שיכול לומר קים לי כראב"ד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]