פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכד ט

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכד ט


סעיף ט | האבסה והלעטה[עריכה]

המשנה (קנה:) אומרת: 'אין אובסין את הגמל (שתוחב לו בגרונו ומרחיב בני מעיו כאבוס (גמרא)) ולא דורסין אבל מלעיטין, ואין מאמירין את העגלים אבל מלעיטין'.

נחלקו האמוראים בגמרא בפירוש 'האמרה' ו'הלעטה', ונפסקה הלכה (רי"ף, רא"ש, רמב"ם וטור) כדעת רב יהודה שהאמרה זו תחיבה בגרון הבהמה עד מקום שאינה יכול להחזיר את המאכל ואילו הלעטה זו תחיבה למקום שהבהמה יכולה להחזיר.

(הטעם לאסור האבסה הוא משום טרחה יתירה (רש"י ולבוש) או משום חשש שיבוא לידי כתישה או לישה (רמב"ם)).

☜כך פוסקים טור ושו"ע (שאסור האבסת ודריסת גמל, וכן האמרת עגלים (למקום שאינם יכולים להחזיר), אבל מותר להלעיט (למקום שיכול להחזיר)).

רמ"א (על פי מהרי"ל): דין אווזים ותרנגולים כדין עגלים.

⤶ כל זה אסור משום טרחה יתירה (משנ"ב). (ולרמב"ם אסור שמא יבוא לידי כתישה או לישה (שער הציון)).

  1. מהי האבסת גמל (ביה"ל):

◄ לרש"י: מכניס לו הרבה מאוד אוכל לגרון למקום שאינה יכולה להחזיר.

◄ לרמב"ם: האכלה מרובה מאד (מאכל שלושה ימים) למקום שיכולה להחזיר אסורה משום האבסה.

  1. בגמרא משמע שכל שאינו מרביץ את הבהמה אי אפשר לתחוב לה למקום שאינו יכולה להחזיר, ומותר (משנ"ב).

  2. אווזות שרגילות לאכול רק על ידי המראה, מותר לומר לגוי לתחוב להם אוכל משום צער בעלי חיים. ומותר רק פעם אחת ביום, אפילו שרגילות לאכול פעמיים (שו"ת רמ"א). ואם אין גוי אפשר שיהודי יעשה, ועדיף על ידי קטן (מג"א), והרבה אחרונים חולקים ואוסרים על ידי יהודי כלל (מהרש"ל, אליה רבה, נתיב חיים וכך משמע במאירי ור"ן). (ובשיורי ברכה כתב שבעצם הלעטת האווזים שייכים איסורים והלוואי שלא היו מלעיטים מעולם (ביה"ל)).