שטר (קניין)

הגדרה[עריכה]

המוכר נותן לקונה שטר (הסוגיא בקידושין כו.).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק (ירמיה לב-יא) "ואקח את ספר המקנה" (קידושין כו.). החינוך (שלו ד"ה ואין ספק, וכן כתבו תוס' קידושין ט. ד"ה הלכתא) כתב שהוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא, אך המנחת חינוך (שם [יב]) כתב שהוא מדאורייתא^[1].

במהותו כתב הגר"ש שקאפ (גיטין ה ד"ה ועל פי זה, וכן כתב לגבי שטר קידושין וגט) שקונה את הנכס וע"י זה את הראיה שבשטר (האותיות), וממילא קונה את הנייר של השטר, משום שהוא טפל לראיה שבו.

וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין ד-ט) בדעת הראב"ד שהשטר אינו קניין ככסף וחזקה, אלא שהוא רק לחזק את הדברים שנאמרו בעל פה, ולכן לא נקרא ספר (ורק שטר קידושין וגט הם קניינים ונקראים ספר).
וכתב הגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ו-ד ד"ה אמנם גם) שבכל שטר יש שני דברים: שיהיה "ספר מקנה", ומעשה ההקנאה. ויש לדון מה מהם הוא העיקר.

בטעמו דנו האם השטר בעצמו קונה, או רק הראיה שבו (פרי משה קניינים לג-א. קובץ שיעורים בבא בתרא רלא: הראיה שבו).

סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות^[2]) הוא ראיה לגמירות דעת (מנחת אשר בבא בתרא מב).

בדינים שונים[עריכה]

שכירות קרקע נקנית גם היא בשטר (בבא קמא עט.).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

קרקע (קידושין כו.).

עבד כנעני (קידושין כב:)^[3].

עבד עברי (קידושין יד:)^[4].

האשה המתקדשת, דהיינו שהאיש מקדש את האשה בשטר (קידושין ב.)^[5].

התחייבות ממון (להתחייב לחבירו) נקנית בשטר, שהואיל וטרח לכתוב שטר גומר בדעתו להשתעבד (תוס' כתובות קה. ד"ה אליבא).

מטלטלין אינם נקנים בשטר. ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות (דן בזה ספר המקנה סוף ח"א בהשמטה לקניינים קניין ספינה (העמוד האחרון) ד"ה כתב השמ"ק):

1. משום שאי אפשר לסיים (להגדיר אותם), ושטר מועיל רק בדברים שאפשר לסיימם: בקרקע אפשר לסיים את מקומה, ובעבד את שמו (ריטב"א, ר"ן ורשב"א בבא בתרא עה:, שיטה מקובצת בבא בתרא עו. אמנם הקובץ שיעורים בבא קמא פו כתב שגם מטלטלין אפשר לסיים ע"י סימנים מובהקים).
2. הרשב"א (שם) הוסיף עוד טעם, שמקור דין שטר ("וכתוב בספר וחתום") נאמר דווקא בקרקע אך לא במטלטלין.
3. כיוון שמטלטלין אפשר להטמין (מחנה אפרים קניין מעות י בשם ראשונים).

בית - דינו כקרקע ונקנה בשטר (וכן בכסף ובחזקה), ובטעם לזה יש שלוש דעות (קצוה"ח מה-ג): מדין אגב (מגן אברהם או"ח תרלז-ז), מדין חצר (קצוה"ח שם), או שהבית עצמו נחשב קרקע (ש"ך צה-ח).

פרטי הדין[עריכה]

האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) - הגרמ"א עמיאל כתב שהקונה הוא המחיל ע"י קבלתו. וכן שיטתו בכל הקניינים שהקונה הוא המחיל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב אות ג)^[6].

שליחות - כתב הנתיבות המשפט (רמד) שצריך שליחות בכתיבת שטר מתנה כמו בגט, והגר"א וסרמן חלק עליו (קובץ ביאורים גיטין י, והביא את הנתיבות המשפט).

עדים - הרמב"ם כתב שאין צריך עדים בשטר (מכירה א-ז וכן שו"ע חו"מ קצא), והקצוה"ח (מב-א) תמה עליו וכתב שצריך או עדי חתימה או עדי מסירה או כתב ידו.

שטר ראיה, דהיינו שלא כתוב בו "שדי מכורה לך" אלא "מכרתי שדה פלונית לפלוני", יש ראשונים שסוברים שלא מועיל בתור שטר קניין, ולרשב"א ולבעל העיטור כן מועיל (הובאו ברשב"א קידושין כו. סוף ד"ה אמר שמואל, ובבא בתרא נא. בתחילתו ד"ה דל).

המקנה והקונה[עריכה]

גוי, לחלק מהראשונים (דעות במאירי קידושין כב:, דעה ברמב"ן יבמות מה:, טור ושו"ע יו"ד רסז-כג, דן בדבריהם קניין פירות מסכת עבדים פ, פא. וכן דעת הרמב"ם מכירה א-יז, והכסף משנה שם דן בזה שצריך גם כסף) שטר מועיל גם בו, אך התוס' (בכורות יג. ד"ה מה, בבא בתרא נד: ד"ה עכו"ם. וכן ר"ת בקידושין יד: בתד"ה הואיל (בפירושו השני), ובתוס' הרא"ש ובמאירי) כתבו שגוי לא מקנה ולא קונה בשטר. וחידש הקניין פירות (שם פא) שכל מה שלדעתם שטר לא מועיל בגוי הוא רק שהגוי יקנה מאדם אחר, אבל ישראל יכול לקנות מגוי בשטר, משום שהישראל כן בר קניין שטר, וממילא פוקעת בעלות הגוי כיוון שגמר בדעתו להקנות לישראל, דלא גרע מאבידת גוי שישראל יכול לקנותה.

ראה גם[עריכה]

• גירושין

• קידושי שטר

• שטר יציאת עבד עברי

• שטר קניין עבד עברי (לגבי קניית עבד כנעני ע"ע קנייני עבד כנעני, ולגבי יציאת עבד כנעני ע"ע שחרור עבד כנעני בסעיף "שטר")

הערות שוליים[עריכה]