שבע ברכות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

שבע ברכות המכונות גם ברכת חתנים, הן שבע הברכות שמברכים בשעת הכניסה לחופה, ובכל סעודה מסעודות שבעת ימי המשתה - אם יש "פנים חדשות".

מקור[edit]

המקור הראשוני לברכת חתנים ניתן למצוא במסכת כלה (א,ה) שם מובא שניתן למצוא רמז לברכת חתנים מן התורה שנאמר "ויברכו את רבקה" לפני נישואיה עם יצחק. לעומת זאת, תוס'[1] למדים שדין ברכת חתנים נלמד ממעשה בועז שלקח "עשרה אנשים מאנשי העיר" כהכנה לברכת חתנים. נוסח הברכות מופיע בגמרא במסכת כתובות [2] ושם גם מובאים דיני הברכות.

ברכת חתנים ושבעת ימי המשתה[edit]

חתן רווק הנושא בתולה חייב בברכות חתנים במשך כל שבעת ימי המשתה. לפי רוב הפוסקים, במהלך שבעת ימים אלו, חייב החתן לשמוח עם הכלה (מטעם תקנת שקדו) ואסור לו לעבוד בימים אלו. מאידך, הרמב"ם [3] פסק שאין תלות בין שני הדינים ושבחור הנושא בתולה שמח עמה שלושת ימים ומברכים לו ברכת חתנים כל שבעה, אף שלאחר שלושה ימים רשאי לצאת לעבודתו. לשיטתו, אין תלות בין הברכות והשמחה, וממילא הנושא נשים רבות ביום אחד- "מברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה: עם בתולה ז' ועם בעולה ג' ואין מערבין שמחה בשמחה". מדבריו מובן שעל אף שהשמחה נמשכת ימים רבים (7 ימים לכל אשה), עדיין הברכה היא רק בשבעה הימים הראשונים.

נוסח הברכות[edit]

שבע הברכות הן:

  1. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
  2. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
  3. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
  4. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הָאָדָם.
  5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה,‏[4] בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
  6. שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.
  7. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה ה' אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.

תוכן הברכות[edit]

ברכת שהכל ברא לכבודו[edit]

הברכה הראשונה (לאחר ברכת הגפן) הינה ברכת שהכל ברא לכבודו. יש המסבירים שאין ברכה זו קשורה לעניין החתונה, אלא עוסקת באסיפת העם שגומלים חסד לחתן וכלה. חסד זה הוא זכר לחסדי הקב"ה שהביא את חווה לאדם הראשון והיה לו כשושבין. מכיוון שיש בברכה זכר לחסדי המקום מברכים על כבודו של הבורא[5]. הסבר אחר הוא משום שההתאספות היא חלק מהחיוב לברך בעשרה וממילא הוא כבוד הקב"ה שעושים רצונו[6]. מאידך, יש המסבירים שגם ברכה זו קשורה לעניין החתונה שמכיוון שכל זיווג דומה לזיווגם של אדם וחווה, שהיה סיומו של מעשה בראשית, לכן מברכים על כלל הבריאה- שהכל ברא לכבודו[7]. הסבר אחר הוא שסיבת יצירת העולם היא לפריה ורביה כמו שנאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה". והסיבה שנבראו הבריות היא משום כבוד הקב"ה שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו", לכן מברכים על כבודו של הקב"ה- שהכל ברא לכבודו.

ברכת אשר יצר[edit]

יש המסבירים שברכה זו היא המשך של הברכה הקודמת ומדברת על יצירת האשה[8]. לדבריהם, יש לפרש שהקב"ה לקח מן האדם (ממנו) את צלעו, והתקין לו בניין עדי עד, משום שבני האדם הם לדורות. מנגד, יש המפרשים שמדובר כאן על הנשמה של האדם שהותקנה ממנו- מהעולם העליון, וזהו בניין עדי עד לאדם, שהנשמה לעולם נשארת, אף לאחר מות הגוף[9]. הראשונים מסבירים שאין הכוונה בתבניתו לדמותו של הקב"ה משום שאין לו גוף ולא צורת הגוף. לדבריהם, פירוש הברכה הוא שהקב"ה יצר את האדם בצלמו (של הקב"ה) כך שתבניתו של האדם היא בצלם אלוקים. הזוהר[10] הסביר שהכפילות בברכה היא משום שיש צלם אחד לזכר ואחד לנקבה.

חיוב מניין עשרה לברכה[edit]

ניתן לברך ברכת חתנים רק כאשר נוכחים בברכה מניין עשרה. הגמרא מביאה לכך שני מקורות- מהפסוק שנאמר בבועז "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר", או מהפסוק "במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל" ומסבירים המפרשים, שכאשר מברכים על מקור ישראל (החתונה שהיא תחילת הפריה ורביה) יש לברך במקהלה ואין קהל פחות מעשרה. בטעם החיוב נחלקו הראשונים: יש המסבירים שהברכות מוגדרות כדבר שבקדושה, הנדרשות למניין עשרה על מנת לאומרן[11] ויש האומרים שזהו דין נפרד שיש צורך במניין עשרה משום שבח הברכה וגודל המעמד[12].

נפקא מינה בין טעמים אלו קיימת במקרה בו התחילו את הברכות בעשרה ויצאו מקצתן. במידה וחיוב המניין שווה לדין דבר שבקדושה- אזי ניתן לברך כל עוד נותרו רובם, וכן פסק ערוך השולחן[13]. מאידך, לשיטות שהטעם הוא בשביל לפרסם את השבח או משום כבוד הברכה- לא ניתן להמשיך את הברכות[14].

בדיעבד, כשבירך "שבע ברכות" בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא.

פנים חדשות[edit]

מהיום השני ואילך של שבעת ימי המשתה, אין מברכים את ברכת החתנים אלא כאשר הגיעו "פנים חדשות". במידה ולא הגיעו פנים חדשות, אין מברכים את כל שבעת ברכת החתנים ומברכים רק את ברכת "אשר ברא".

בפירוש "פנים חדשות" ישנה מחלוקת בראשונים: יש האומרים שאף מי שהיה בסעודת החתונה, אלא שלא שמע את ברכת הנישואין נחשבים כפנים חדשות[15], ויש האומרים, שפנים חדשות הם אלו שלא אכלו בסעודת החתונה, אף ששמעו את הברכות בשעת החופה[16].

הקהילות יעקב (כתובות, ו) הסביר שהמחלוקת נובעת מהטעמים השונים לברכת החתנים בשבעת ימי המשתה. לשיטה הראשונה, מי שלא השתתף בברכות החתונה עדיין מחויב בברכה, ולכן כאשר נפגש עם החתן והכלה מברכים את שבע הברכות בשבילו, על מנת להוציאו ידי חובה. מאידך, לשיטה השניה, התולה את גדר הפנים החדשות בהשתתפות בסעודה, הפנים החדשות גורמות לריבוי שמחה (משום שלא השתתפו לפני כן בסעודה) ומחזירות את שמחת החתונה, ולכן מברכים את הברכות כמו ביום החתונה משום השמחה.

ישנם כמה חילוקי דינים הנובעות משיטות אלו:

  • פנים חדשות בשבת- יש הפוסקים שמכיוון שבשבת קיימת שמחה מיוחדת היכולה להחזיר את שמחת החתונה, אין צורך בפנים חדשות בשבת משום שיש כבר שמחה אף ללא שיגיע אדם נוסף. לעומתם השיטות הסוברות שברכת החתנים הם משום התחייבות האדם שלא השתתף בחופה- לא סוברות דין זה.
  • קטן כפנים חדשות- קטן אינו מחויב בברכה, ולכן יש הסוברים שאינו יכול להיחשב כפנים חדשות ולא יתחייב בשבע ברכות. לעומת זאת, יש הסוברים שמכיוון שמרבה את השמחה יכול להיחשב כפנים חדשות.

שיטה נוספת גורסת שאף אומרים, שאם היו שם פנים חדשות, אפילו שלא אכלו שם, רק שעומדים שם בשעת הברכה, מברכים בשבילם (רמ"א שם).</ref>. ונהגו שאם יש מוזמן אחד - לדעת האשכנזים, או שני מוזמנים - לדעת הספרדים, שלא אכלו עד עתה, אפילו שהיו בשעת החופה ושמעו "שבע ברכות" - מברכים "שבע ברכות".

ראה עוד[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. (כתובות ח, ד"ה שנאמר)
  2. דפים ז-ח
  3. אישות י,יב
  4. כן הנוסח אצל רוב הראשונים ובמרבית נוסחי התפילה, אך במנהג אשכנז גורסים "העקרה"
  5. רש"י כתובות ז
  6. תוספות רי"ד שם ולפי דבריהם מובן מדוע מברכים ברכה זו אף כאשר אין חיוב ברכת חתנים כגון שאין פנים חדשות
  7. המאירי
  8. רש"י
  9. כלבו סימן עה
  10. במדבר קיז
  11. השיטה מקובצת הביא בשם הגאונים
  12. כן משמע מדברי הריטב"א (כתובות ז) שזהו דין נפרד. ערוך השולחן (אהע"ז סב,יא) הסביר שיש צורך בעשרה משום ברכת "שהכל ברא לכבודו" וברכת "שוש תשיש" על ירושלים, ואין זה מדרך הכבוד לברך ברכות אלו בפחות מעשרה.
  13. סב, יג
  14. עניין נוסף השייך לדין זה הוא האם בברכת הגומל בעל הנס מצטרף למניין עשרה. המשנ"ב (או"ח ריט, סק"ו) פסק שבעל הנס מצטרף למניין עשרה, והסביר דבריו בשער הציון שכמו שחתן מצטרף למניין עשרה כך רשאי להצטרף בעל הנס. מאידך, הגרי"ז פסק שאין להוכיח מדין זה משום שבברכת הגומל יש צורך בעשרה מלבד בעל הנס על מנת לפרסם את הנס, ואין להוכיח מברכת חתנים שם מדובר בדין שונה.
  15. רמב"ם ברכות פ"ב ה"י
  16. רא"ש כתובות, סימן ג וכן טוש"ע אבן העזר סי' סב סעי' ז