רבי פרידא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי פרידא היה אמורא בדור השלישי לאמוראי בבל. תלמידו המובהק של רבי אמי[1].

אריכות ימים

רבי פרידא ידוע, בעיקר אודות סיפור הממחיש את גודל עוותנותו וסבלנותו: אחד מתלמידיו, היה בעל מוח חלש קשה הבנה, אך רבי פרידא, למרות היותו אמורא מפורסם, ישב ללמוד איתו את הגמרא, ורק לאחר ארבע מאות פעמים שהסביר לתלמיד את ביאור המשנה הנלמדת, הוא הבין אותה. באחד מהימים, בא אדם באמצע הלימוד, ורבי פרידא אמר לו שימתין מעט, כי הוא תיכף גומר את סדר הלימוד. כאשר סיים רבי פרידא ללמוד ארבע מאות פעמים עם התלמיד, אמר לו התלמיד כי לא הבין את המשנה, מכיוון ששמע מרבו שהוא תיכף הולך להתפנות לענייניו של הלה, ומכיוון שכך לא הייתה דעתו פנויה לשמוע את דברי ההסבר, מרוב דאגה, כי כל רגע ורגע חשב בליבו, שתיכף יסתלק רבו מהמקום ויפסיק את הלימוד המשותף. כאשר שמע זאת רבי פרידא, הוא לא התרגז, אלא אמר: עכשיו אחזור על דברי ההסבר שוב ארבע מאות פעמים, תן את דעתך לשמוע כי לא אסתלק באמצע. לאחר ארבע מאות הפעמים הנוספות הוא הבין.

יצאה בת קול משמים, כי יכול רבי פרידא לבחור לעצמו אחת מהאפשרויות הבאות: לחיות במשך ארבע מאות שנה, או שהוא וכל דורו יזכו לחיי העולם הבא. רבי פרידא, בחר באפשרות השנייה, המזכה את כל בני דורו, במקום לבחור באפשרות הראשונה הקרובה יותר לליבו. כאשר שמעו זאת בשמים, גזרו שיזכה לשני הדברים גם יחד; כשכר על כך שלא דאג רק לעצמו אלא לבני דורו בשווה‏[2].

במסכת מגילה[3] מסופר כי שאלו תלמידיו של רבי פרידא את רבם במה האריך ימים, ואמר להם שלוש מהמצוות עליהן הקפיד במיוחד: להיות הראשון בבית הכנסת, כיבד תמיד כהן לברך בברכת המזון -ואפילו כאשר הכהן היה תלמידו[4], וזהירות לא לאכול כלום מבשר בהמה שחוטה שהשוחט לא הרים ממנה מתנת הזרוע לחיים וקיבה.

השקפה

רבי פרידא, היה מורה להסתכל בעיקר על היחוס העצמי של אדם, ולא על יחוס אבותיו. כך למשל מסופר, כי אמרו לפני רבי פרידא, שבא האמורא רבי עזרא (הכהן), שיחוסו כפול ומכופל: מלבד היותו נכדו של רבי אבטולס, הוא דור עשירי לרבי אלעזר בן עזריה, שהיה דור עשירי לעזרא הסופר. נענה רבי פרידא בתרעומת: למה הינכם מאריכים כל כך? הן אם הוא תלמיד חכם מיוחס, והן אם הוא תלמיד חכם לא מיוחס, חשוב הוא אצלי, ואם מיוחס הוא ואינו בן תורה - תאכלהו אש! נענו השומעים ואמרו: בן תורה הוא, וגם מכאן חשיבותו‏[5]. הריב"ש מביא ראיה מגמרא זו, כי ניתן להקל בכבודו של כוהן עם הארץ, ואין לו חשיבות דין כוהן, בין אם הוא כהן מוחזק ובין אם הוא כהן מיוחס[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מנחות נב ב, ושם נ"ג ע"א.
  2. ערובין נד ב
  3. מגילה כז ב
  4. תוספות למסכת מגילה דף כח עמוד ב
  5. מנחות נג א
  6. שו"ת הריב"ש תשובה צ"ד.