רבי מיימון בן יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (←חייו) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==חייו== | ==חייו== | ||
בעקבות התפרעויות ה"אלמוחדין" (פורעים מוסלמים בספרד)- נאלץ לבחור בין מיתה, המרת דת או הגליה. הוא בחר בהגליה, ועבר עם בני משפחתו (ובנו הרמב"ם ביניהם) | בעקבות התפרעויות ה"אלמוחדין" (פורעים מוסלמים בספרד)- נאלץ לבחור בין מיתה, המרת דת או הגליה. הוא בחר בהגליה, ועבר עם בני משפחתו (ובנו הרמב"ם ביניהם) מספרד לפאס שבמרוקו. במרוקו המוסלמים אילצו את היהודים להתאסלם. יהודים רבים הפכו ל[[אנוסים]], ושמרו על יהדותם בסתר. המצב הזה דיכא את רוחם של יהודי מרוקו, ורבים מהם היו מיואשים. רבי מימון שלח אליהם את "אגרת הנחמה", בה ניחמם ועודד את רוחם. בשנת ד"א תתקכ"ה עזב את מרוקו ועלה ל[[ארץ ישראל]] עם משפחתו. בתחילה התיישב ב[[עכו]], ובשנת ד"א תתקכ"ז התיישב ב[[ירושלים]]. בעקבות המלחמות שהתנהלו בארץ בין הערבים לצלבנים, בני משפחתו נאלצו לעזוב את הארץ, רובם ל[[מצרים]] (ובהם שני בניו -ר' משה ור' דוד). רבי מיימון עצמו נשאר בארץ ונפטר בירושלם (ולפי גרסה אחת נפטר ב[[טבריה]]). | ||
מספר [[החיד"א]] בספר "שם הגדולים", בשם [[רבי דוד הנגיד]], נינו של רבי מיימון, אודות כתיבת ספר [[משנה תורה]] של הרמב"ם: | מספר [[החיד"א]] בספר "שם הגדולים", בשם [[רבי דוד הנגיד]], נינו של רבי מיימון, אודות כתיבת ספר [[משנה תורה]] של הרמב"ם: | ||
{{ציטוטון| עשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה [[משה רבינו]] ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני|שם הגדולים מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם}}. | {{ציטוטון| עשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה [[משה רבינו]] ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני|שם הגדולים מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם}}. | ||
==ייחוסו ומשפחתו== | ==ייחוסו ומשפחתו== | ||
בנו הרמב"ם, כתב בסיום פירושו על המשנה את ייחוס משפחתו: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". מכאן רואים שרבי מימון בא ממשפחה של חכמים, דיינים ורבנים דורות רבים. ע"פ דברי החיד"א בספרו "שם הגדולים", מגיע ייחוס המשפחה עד ל[[רבי יהודה הנשיא]] ו[[דוד המלך]]. | בנו הרמב"ם, כתב בסיום פירושו על המשנה את ייחוס משפחתו: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". מכאן רואים שרבי מימון בא ממשפחה של חכמים, דיינים ורבנים דורות רבים. ע"פ דברי החיד"א בספרו "שם הגדולים", מגיע ייחוס המשפחה עד ל[[רבי יהודה הנשיא]] ו[[דוד המלך]]. | ||
גרסה מ־23:46, 8 במרץ 2014
|
|
רבי מיימון ב"ר יוסף הדיין היה דיין בעיר קורדובה שבספרד בתקופת הראשונים. אביו של הרמב"ם. תלמידו של הר"י מיגאש
חייו
בעקבות התפרעויות ה"אלמוחדין" (פורעים מוסלמים בספרד)- נאלץ לבחור בין מיתה, המרת דת או הגליה. הוא בחר בהגליה, ועבר עם בני משפחתו (ובנו הרמב"ם ביניהם) מספרד לפאס שבמרוקו. במרוקו המוסלמים אילצו את היהודים להתאסלם. יהודים רבים הפכו לאנוסים, ושמרו על יהדותם בסתר. המצב הזה דיכא את רוחם של יהודי מרוקו, ורבים מהם היו מיואשים. רבי מימון שלח אליהם את "אגרת הנחמה", בה ניחמם ועודד את רוחם. בשנת ד"א תתקכ"ה עזב את מרוקו ועלה לארץ ישראל עם משפחתו. בתחילה התיישב בעכו, ובשנת ד"א תתקכ"ז התיישב בירושלים. בעקבות המלחמות שהתנהלו בארץ בין הערבים לצלבנים, בני משפחתו נאלצו לעזוב את הארץ, רובם למצרים (ובהם שני בניו -ר' משה ור' דוד). רבי מיימון עצמו נשאר בארץ ונפטר בירושלם (ולפי גרסה אחת נפטר בטבריה).
מספר החיד"א בספר "שם הגדולים", בשם רבי דוד הנגיד, נינו של רבי מיימון, אודות כתיבת ספר משנה תורה של הרמב"ם:
" עשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני" (שם הגדולים מערכת גדולים אות מ' ערך הרמב"ם).
ייחוסו ומשפחתו
בנו הרמב"ם, כתב בסיום פירושו על המשנה את ייחוס משפחתו: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". מכאן רואים שרבי מימון בא ממשפחה של חכמים, דיינים ורבנים דורות רבים. ע"פ דברי החיד"א בספרו "שם הגדולים", מגיע ייחוס המשפחה עד לרבי יהודה הנשיא ודוד המלך.
מלבד בנו הרמב"ם, ידוע לנו על בן נוסף של רבי מימון, דוד, שהיה סוחר עשיר, שטבע עם ספינתו בלב ים.
נכדו המפורסם הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, ונינו הוא רבי דוד הנגיד.
ספריו
- אגרת הנחמה- אגרת עידוד ונחמה ליהודי ואנסוי מרוקו. ספרו היחיד שנדפס בשלמותו.
- פירוש על התורה.
- פירוש על חלקים מהתלמוד.
- תשובות רבי מימון הדיין- התפרסמו לראשונה על ידי הרב יהודה לייב מימון בספר "חיי הרמב"ם", ומאוחר יותר נוספו ל"אגרת הנחמה" בהוצאת מוסד הרב קוק.
כמו כן, חיבר כמה תשובות וחיבורים בהלכה. ד"ר א. פריימן הדפיס כמה מתשובותיו בקובץ 'תרביץ' שנה ו'.
בנו הרמב"ם מביאו כמה פעמים בחיבוריו: "וקבצתי כל אשר בא לידי מפירושי אדוני אבי ז"ל" (הקדמה לפירוש המשניות), וכן בהלכה (רמב"ם שחיטה יא). כמו כן, גם הרשב"ץ ועוד ראשונים מצטטים מדבריו.
קישורים חיצוניים
- פרופ' אליעזר שלוסברג, פירושו של ר' מימון אבי הרמב"ם למזמור צ' שבתהִלים (אתר דעת)