רבי ישראל אלנקאווה

רבי ישראל אלנקאווה היה רב ופייטן חשוב בספרד, מחבר "מנורת המאור" (הקדמון).

תולדות חייו[עריכה]

חי בסוף המאה השניה של האלף השישי. על חייו ידוע מעט מאד. הוא נדד הרבה, כפי שכותב בהקדמת ספרו: "רוב ימי הייתי מתנועע ומתנודד כציפור בודד כעץ נודד... כי יד הזמןהנידתני וטלטלת גבר טלטלתני וצנוף צנפתני, ולכל קצוות נפזרתי, וכארבה ננערתי ולא שלותי ולא שקטתיולא נחתי". בנדודיו שהה תקופה ממושכת בטוליטולה, וכן למד אצל הרא"ש (כנראה בטולדו).

נהרג בגזירות קנ"א, ולכן הוא מכונה לעיתים "הקדוש".

בנו, רבי אפרים, ברח מספרד לצפון אפריקה בעקבות הפרעות, והתפרסם שם כאדם קדוש וצדיק.

ספרו[עריכה]

ספרו מנורת המאור, היווה דוגמא ליצירת הספר מנורת המאור של רבי יצחק אבוהב. בעוד שספרו של ר"י אבוהב זכה לפרסום רב, ספר זה נשאר בכת"י, והודפס רק לאחרונה.

ספר זה מחולק לעשרים פרקים העוסקים בענייני מוסר ויראת שמים: צדקה, תפילה, תשובה, ענווה, קביעת עיתים לתורה, קיום מצוות, גמילות חסדים, כבוד שבתות וימים טובים, כיבוד הורים, נשיאת אשה וגדיול ילדים, משא ומתן באמונה, משפט צדק, הסתפקות, כעס, חנופה, אהבת הבריות, נבול פה ולשון הרע, שמירת סוד ודרך ארץ.