רבי יצחק אלפסי

מראשוני וגדולי הפוסקים על הש"ס.

תולדותיו

רבי יצחק אלפסי נולד, כנראה, בעיר קלעת חמאד שבאלג'יר בשנת ד"א תשע"ג (1013), ונפטר בליסנה, ספרד בשנת ד"א תתס"ג (1103).

רבותיו היו ר' ניסים גאון ור' חננאל בן חושיאל שבקירואן (בתוניס של היום). שמו אל-פסי הוא על שם ישיבתו בעיר המעטירה פאס שבמרוקו בה יצא לו שם כאחד הגאונים הקדמונים.

למעשה הרי"ף הוא אשר סיים את תקופת הגאונים ופתח את תקופת הראשונים, בכך שהוא לא כפף את ראשו בפני גאוני בבל, אלא הכריע בשאלות הלכה בכוחות עצמו.

בשנת ד"א תתמ"ח (1088), בגיל 75, נמלט הרי"ף לספרד בעקבות הלשנת-שווא שאויביו הלשינו עליו למלכות. בלוסנה שבספרד מונה הרי"ף לראש הישיבה המקומית, והעמיד תלמידים הרבה, ביניהם הר"י מיגאש ור' יהודה הלוי (ריה"ל). למעשה מהווה הרי"ף אבן השתיה שעליה מושתתת תורתה של ספרד.

ספריו

שמו של הרי"ף התפרסם בעולם בזכות עבודתו הגדולה, ספר ההלכות, תקציר של הגמרא (תלמוד קטן), בעלת מגמה של הלכה למעשה. בספרו הוא מצטט ומקצר את הגמרא בנושאים הרלוונטים להלכה, וכך רואים את פסיקותיו. ספר זה הוא אחד מעמודי התווך של ההלכה בכל ישראל וזכה לפירושים רבים. מאות מתשובותיו הגיעו אלינו כתובות בעברית וגם בערבית.