רבי יהושע בן חנניה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי יהושע בן חנניה''', [[תנא]] בדור השני, בן [[שבט לוי]], ראש ישיבה ב[[פקיעין]] שב[[הגליל|גליל]]. | |||
כל רבי יהושע שמוזכר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה. | כל רבי יהושע שמוזכר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]] בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה. | ||
עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" <ref>תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות ח ע"ב</ref>, ועל כך שבחו רבו - | עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" <ref>תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות ח ע"ב</ref>, ועל כך שבחו רבו - [[רבן יוחנן בן זכאי]] "אשרי יולדתו"<ref>מסכת אבות ב' י'</ref>. | ||
אחרי שגדל התמחה ב[[נגינה]] ועבד ב[[בית המקדש השני]] כ[[שבט לוי|לוי משורר]]. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם [[פילוסופיה|פילוסופים]] בדורו. | אחרי שגדל התמחה ב[[נגינה]] ועבד ב[[בית המקדש השני]] כ[[שבט לוי|לוי משורר]]. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם [[פילוסופיה|פילוסופים]] בדורו. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==מחלוקות מפורסמות== | ==מחלוקות מפורסמות== | ||
מפורסמת מאוד מחלוקתו עם | מפורסמת מאוד מחלוקתו של רבי יהושע עם [[רבי אליעזר בן הורקנוס]] בעניין [[תנורו של עכנאי]]. | ||
לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם [[רבן גמליאל דיבנה]], בנושאי [[קידוש בכורות|קדושת בכור]], [[קידוש החודש|עיבור החודש]] ו[[תפילת ערבית]]. | לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם [[רבן גמליאל דיבנה]], בנושאי [[קידוש בכורות|קדושת בכור]], [[קידוש החודש|עיבור החודש]] ו[[תפילת ערבית]]. | ||
===המחלוקת בנושא עיבור החודש=== | ===המחלוקת בנושא עיבור החודש=== | ||
במשנה ב[[מסכת ראש השנה]]<ref>ראש השנה, פרק ב' משניות ח'-ט'</ref> מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור החודש, וסבר כמו | במשנה ב[[מסכת ראש השנה]]<ref>ראש השנה, פרק ב' משניות ח'-ט'</ref> מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור החודש, וסבר כמו [[רבי יוחנן בן נורי]] ו[[רבי דוסא בן הרכינס]], שטענו שהעדים שקיבל רבן גמליאל היו עדי שקר ולכן ההכרזה על [[ראש השנה]] מקורה היה בטעות. כאשר שמע על כך רבן גמליאל הנשיא, שלח לו "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך, ביום שחל [[יום הכיפורים]] להיות בחשבונך." ולאחר ש[[רבי עקיבא]] ורבי דוסא בן הרכינס שכנעוהו שגם אם מדובר בטעות יש להשמע לרבן גמליאל מטעמים שונים, "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ל[[יבנה]] אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו". כאשר ראה אותו רבן גמליאל, אמר לו: "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי". | ||
===המחלוקת בנושא בכורות=== | ===המחלוקת בנושא בכורות=== | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
===המחלוקת בנושא תפילת ערבית=== | ===המחלוקת בנושא תפילת ערבית=== | ||
ב[[מסכת ברכות]]<ref> בבלי, ברכות כ"ז ב'</ref> מסופר על תלמיד אחד (לאחר מכן מתברר שהיה זה רשב"י) ששאל את רבי יהושע בן חנניה האם [[תפילת ערבית]] היא רשות או חובה? רבי יהושע ענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את [[ | ב[[מסכת ברכות]]<ref> בבלי, ברכות כ"ז ב'</ref> מסופר על תלמיד אחד (לאחר מכן מתברר שהיה זה רשב"י) ששאל את רבי יהושע בן חנניה האם [[תפילת ערבית]] היא רשות או חובה? רבי יהושע ענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את [[קרבן התמיד]] ביום, ואלו הן [[תפילת שחרית|תפילות שחרית]] ו[[תפילת מנחה|מנחה]]. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקרבן על המזבח במשך הלילה.) אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. בעקבות זאת הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד בשעת הדרשה. בעקבות זאת דרשו הנוכחים בבית המדרש מרבי [[חוצפית המתורגמן]] להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר את רבן גמליאל מתפקידו. במקומו מינו לתקופה קצרה את רבי [[אלעזר בן עזריה]], שהיה לפי המסורת בן 18 באותו הזמן. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את רבי יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שלושה (ולפי מקורות אחדים, ארבעה) שבועות בכל חדש, ו[[אלעזר בן עזריה]] שבוע אחד. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:יהושע בן חנניה}} | {{מיון רגיל:רבי יהושע בן חנניה}} | ||
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]] | [[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]] | ||
[[קטגוריה:תנאים]] | [[קטגוריה:תנאים]] | ||
[[קטגוריה:לויים]] | [[קטגוריה:לויים]] | ||
גרסה מ־14:44, 28 ביולי 2011
|
|
רבי יהושע בן חנניה, תנא בדור השני, בן שבט לוי, ראש ישיבה בפקיעין שבגליל.
כל רבי יהושע שמוזכר במשנה ובתלמוד בלי הזכרת שם אביו הוא רבי יהושע בן חנניה.
עוד בהיותו ילד קטן, הייתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת "בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה" [1], ועל כך שבחו רבו - רבן יוחנן בן זכאי "אשרי יולדתו"[2].
אחרי שגדל התמחה בנגינה ועבד בבית המקדש השני כלוי משורר. היה ידוע כגדול המתווכחים היהודיים עם פילוסופים בדורו.
רבי יהושע היה פחמי, כלומר התפרנס ממכירת פחמים.
תלמידו הגדול היה רבי עקיבא.
משנתו החינוכית
רבי יהושע העריך מאד את החברות כדבר המשפיע על דרכו של האדם. להשגת שלימות האדם מבחינת "דרך ישרה שיבור לו האדם" קבע את המדד לפי התחברות עם אדם טוב ואת הדרך שיתרחק ממנה האדם - התחברות עם אדם רע.
אמרה שמצוטטת משמו במסכת אבות היא:
דרכו של רבי יהושע הייתה מתונה, הן בחיים האישיים והן בהנהגה הציבורית. את המתינות הפוליטית קיבל כנראה מרבו ריב"ז, והיה בין אלו שעזרו לו לעזוב את ירושלים הנצורה, כדי להדבר עם הרומאים, ולהציל מה שניתן (גיטין נ"ו א'). לאחר חורבן בית המקדש השני מסופר כי רבי יהושע ניסה להחזיר את החיים לתלם, ניחם את היהודים, והדריך אנשים לא להתאבל יותר מדי על החורבן.
כאשר הקיסר אדריאנוס ביטל את כוונתו לבנות את בית המקדש והיהודים התכנסו בבקעת בית רימון בכוונה למרוד בו, ביקש להרגיעם והשתמש במשל האריה והחסידה ממשלי איזופוס, ואמר 'דיינו שנכנסו ללוע הארי ויצאנו בשלום'. (ב"ר פס"ד). אך הניסיון להרגיע את המרד לא צלח בידו. במדרשים מסופר על שיח והתפלמסויות שונות שהיו בין רבי יהושע לאדריאנוס.
מחלוקות מפורסמות
מפורסמת מאוד מחלוקתו של רבי יהושע עם רבי אליעזר בן הורקנוס בעניין תנורו של עכנאי. לרבי יהושע בן חנניה היו שלוש מחלוקות עם רבן גמליאל דיבנה, בנושאי קדושת בכור, עיבור החודש ותפילת ערבית.
המחלוקת בנושא עיבור החודש
במשנה במסכת ראש השנה[3] מסופר כי חלק על רבן גמליאל בעיבור החודש, וסבר כמו רבי יוחנן בן נורי ורבי דוסא בן הרכינס, שטענו שהעדים שקיבל רבן גמליאל היו עדי שקר ולכן ההכרזה על ראש השנה מקורה היה בטעות. כאשר שמע על כך רבן גמליאל הנשיא, שלח לו "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך." ולאחר שרבי עקיבא ורבי דוסא בן הרכינס שכנעוהו שגם אם מדובר בטעות יש להשמע לרבן גמליאל מטעמים שונים, "נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו". כאשר ראה אותו רבן גמליאל, אמר לו: "בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דבריי".
המחלוקת בנושא בכורות
במסכת בכורות[4] מסופר שלרבי צדוק היה בכור (בהמה) שנפל בו מום בשפתיים. ההלכה אומרת שבכור מתים נאכל לכהן רק אחרי שהוא מקריב את האימורים על המזבח; בכור בעל מום נאכל לכהן בלי הקרבה על המזבח, כבשר חולין. חז"ל גזרו על כהן שמביא בכור שנפל בו מום בעת שהבהמה הייתה ברשותו שאסור לאוכלו, כי ההכהנים נחשדו להפיל מום בבכורות בכוונה.[5] רבי צדוק שאל את רבי יהושע, האם הגזירה הנ"ל תקיפה גם לגבי כהנים תלמידי חכמים או רק לכהנים עמי הארץ? רבי יהושע ענה שהגזירה היא רק לכהנים עמי הארץ. כשרבן גמליאל בא לבית המדרש, רבי צדוק שאל גם אותו והוא ענה שאין הבדל בין כהן תלמיד חכמים לכהן עם הארץ. מכאן והלאה, הסיפור זהה לסיפור על תפילת ערבית - בהתחלה רבי יהושע הכחיש שהוא חלק על דעתו של רבן גמליאל, אחר כך הוא הודע, רבן גמליאל העליב אותו (על ידי שהוא השאיר אותו עומד בעת ששאר התלמידים ישבו) עד שהעם התלונן והגנו על כבודו של רבי יהושע.
המחלוקת בנושא תפילת ערבית
במסכת ברכות[6] מסופר על תלמיד אחד (לאחר מכן מתברר שהיה זה רשב"י) ששאל את רבי יהושע בן חנניה האם תפילת ערבית היא רשות או חובה? רבי יהושע ענה לו: רשות. (התפילות באות להחליף את קרבן התמיד ביום, ואלו הן תפילות שחרית ומנחה. לעומת זאת, תפילת ערבית היא כנגד איכול איברי הקרבן על המזבח במשך הלילה.) אותו תלמיד הלך ושאל את הנשיא, רבן גמליאל: "תפילת ערבית - חובה או רשות?" רבן גמליאל השיב: חובה, והתלמיד ענה לו שרבי יהושע בן חנניה אמר שהתפילה היא רשות. בבית המדרש שאל רבן גמליאל את רבי יהושע "תפילת ערבית - חובה או רשות?", והפעם ענה רבי יהושע: חובה. בעקבות זאת הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לעמוד בשעת הדרשה. בעקבות זאת דרשו הנוכחים בבית המדרש מרבי חוצפית המתורגמן להפסיק בתרגום דבריו של רבן גמליאל, והחליטו להעביר את רבן גמליאל מתפקידו. במקומו מינו לתקופה קצרה את רבי אלעזר בן עזריה, שהיה לפי המסורת בן 18 באותו הזמן. עוד מסופר בגמרא שלאחר מכן, פייס רבן גמליאל את רבי יהושע, והושב לנשיאות, כשהוא משמש בתפקיד שלושה (ולפי מקורות אחדים, ארבעה) שבועות בכל חדש, ואלעזר בן עזריה שבוע אחד.