רבי יהודה ליווא בן בצלאל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:
==סיפור הגולם==
==סיפור הגולם==


מפורסם הסיפור על המהר"ל שברא גולם אך יש שפקפקו בזה; זה אומר בכה וזה אומר בכה. למשל מרן החזון אי"ש זצ"ל (מובא בקונטרס מדברי החזון אי"ש שנדפס בסוף המשנה ברורה חלק א). אמנם לאחרונה נכתב בחוברת "מעיינותיך" בשם כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצ"ל זיע"א בתשובה לשאלה מאדם אחד, כי שמע מפי חמיו כ"ק הרבי הריי"צ שהוא ראה מה שנשאר מהגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג זצ"ל. ובסוף נכתב שש[[שולחן ערוך]] כתוב "בכל דרכיך דעהו", ומה יוסיף לך בתורה ובמצוות מדבר זה?, יעויין שם.
האגדה על הגולם התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות המהר"ל" שבו תיאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע. רבים רואים בסיפור זה זיוף שנוצר על ידו.
 
הרב רוזנברג הסתמך על מקורות היסטוריים שבהם סופר על שמש אילם ונבער מדעת שחי בפראג בימיו של המהר"ל, אך מעבר לכך אין כל מקור היסטורי מהימן. להפך, בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב בידי תלמידו של המהר"ל, המהווה מעין ביוגרפיה רשמית על חייו, אין אף מילה על האגדה.
 
יש הטוענים כי לא הרב רוזנברג היה הזייפן, אלא עיקרו נעשה בידי אדם בשם חיים שרפשטיין, שחי במחצית השנייה של המאה ה-19ועסק במכירת ספרים מעשי זיוף. לטענתם, הרב רוזנברג נפל ברשתו של שרפשטיין בתמימות, מבלי שידע שמדובר בזיוף. מעשה הזיוף נחשף על ידי מנחם מנדל עקשטיין מסיגט, שהוציא לאור בשנת ה'תר"ע (1910) את חיבורו "ספר היצירה", שבו חשף את זיופו של הספר מתוכן ניסוחיו.
 
בקרב גדולי ישראל זה אומר בכה וזה אומר בכה. למשל מרן החזון אי"ש זצ"ל (מובא בקונטרס מדברי החזון אי"ש שנדפס בסוף המשנה ברורה חלק א). אמנם לאחרונה נכתב בחוברת "מעיינותיך" בשם כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצ"ל זיע"א בתשובה לשאלה מאדם אחד (שיחות קודש תש"ל - עמ' 496), כי שמע מפי חמיו כ"ק הרבי הריי"צ שהוא ראה מה שנשאר מהגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג זצ"ל. ובסוף נכתב שש[[שולחן ערוך]] כתוב "בכל דרכיך דעהו", ומה יוסיף לך בתורה ובמצוות מדבר זה?, יעויין שם.
 
==תלמידיו==
המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:
 
רבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל הפירוש הנפוץ למשנה "תוספות יום טוב", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד משנה, כנראה בהכוונת המהר"ל.
רבי דוד גנז שכתב מספר ספרים במדעים כמו גאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים".
רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על התנ"ך. על שיר השירים (רנת דודים) ומגילת רות (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר הזוהר (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח).
מהר"י כץ, הרב יצחק כץ בן שמשון, חתן המהר"ל - פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב".
בעל ה"כלי יקר" הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, פרשן מקרא ידוע שכתב ספרים רבים ושימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג. אף שלא היה תלמיד רשמי, בפרשנותו משוקעים רעיונות מהגות המהר"ל.
 
==מצאצאיו==
הרב שמואל בכרך (נכד המהר"ל)
רבי משה מפוזן (נין המהר"ל)
הרב יאיר חיים בכרך ("ה[[חוות יאיר]]", הנכד של הרב שמואל בכרך, ונכד נכדו של המהר"ל)
[[הרב שניאור זלמן מלאדי]] (הנין של רבי משה מפוזן, ונין נינו של המהר"ל)
 
 
==ממשיכים בדרכו==
 
 
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] שארג משיטת המהר"ל בכתביו.
 
[[הרב יצחק הוטנר]] ראש ישיבת רבינו חיים ברלין ומחבר סדרת ספרי "פחד יצחק", שלמד בצעירותו אצל הראי"ה קוק את תורת המהר"ל.
 
[[הרב יונתן דייוויד]] חתנו של הרב הוטנר וראש ישיבת פחד יצחק.
 
[[הרב יהודה ליאון אשכנזי]], ממורי הדרך המרכזיים שקמו ליהדות צרפת בדור שלאחר השואה, הרבה לעסוק במשנת המהר"ל ולתת בו שיעורים.
 
[[הרב משה שפירא]] מגדולי בעלי המחשבה ולשעבר ראש ישיבת אור שמח.
 


==בעיני גדולי הדורות==
==בעיני גדולי הדורות==

גרסה מ־13:55, 4 בספטמבר 2009

רבי יהודה ליווא בן רבי בצלאל מפראג, הידוע בכינויו "המהר"ל" (מורנו הגדול רבי ליווא) הוא אחד מגדולי ישראל בתקופת התפר בין הראשונים לאחרונים. כתב ספרים רבים בעיקר בעניני אמונה.

ספריו

  • חידושי אגדות - על אגדות הש"ס.


סיפור הגולם

האגדה על הגולם התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות המהר"ל" שבו תיאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע. רבים רואים בסיפור זה זיוף שנוצר על ידו.

הרב רוזנברג הסתמך על מקורות היסטוריים שבהם סופר על שמש אילם ונבער מדעת שחי בפראג בימיו של המהר"ל, אך מעבר לכך אין כל מקור היסטורי מהימן. להפך, בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב בידי תלמידו של המהר"ל, המהווה מעין ביוגרפיה רשמית על חייו, אין אף מילה על האגדה.

יש הטוענים כי לא הרב רוזנברג היה הזייפן, אלא עיקרו נעשה בידי אדם בשם חיים שרפשטיין, שחי במחצית השנייה של המאה ה-19ועסק במכירת ספרים מעשי זיוף. לטענתם, הרב רוזנברג נפל ברשתו של שרפשטיין בתמימות, מבלי שידע שמדובר בזיוף. מעשה הזיוף נחשף על ידי מנחם מנדל עקשטיין מסיגט, שהוציא לאור בשנת ה'תר"ע (1910) את חיבורו "ספר היצירה", שבו חשף את זיופו של הספר מתוכן ניסוחיו.

בקרב גדולי ישראל זה אומר בכה וזה אומר בכה. למשל מרן החזון אי"ש זצ"ל (מובא בקונטרס מדברי החזון אי"ש שנדפס בסוף המשנה ברורה חלק א). אמנם לאחרונה נכתב בחוברת "מעיינותיך" בשם כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאוויטש זצ"ל זיע"א בתשובה לשאלה מאדם אחד (שיחות קודש תש"ל - עמ' 496), כי שמע מפי חמיו כ"ק הרבי הריי"צ שהוא ראה מה שנשאר מהגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג זצ"ל. ובסוף נכתב שששולחן ערוך כתוב "בכל דרכיך דעהו", ומה יוסיף לך בתורה ובמצוות מדבר זה?, יעויין שם.

תלמידיו

המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:

רבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל הפירוש הנפוץ למשנה "תוספות יום טוב", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד משנה, כנראה בהכוונת המהר"ל. רבי דוד גנז שכתב מספר ספרים במדעים כמו גאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים". רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על התנ"ך. על שיר השירים (רנת דודים) ומגילת רות (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר הזוהר (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח). מהר"י כץ, הרב יצחק כץ בן שמשון, חתן המהר"ל - פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב". בעל ה"כלי יקר" הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, פרשן מקרא ידוע שכתב ספרים רבים ושימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג. אף שלא היה תלמיד רשמי, בפרשנותו משוקעים רעיונות מהגות המהר"ל.

מצאצאיו

הרב שמואל בכרך (נכד המהר"ל) רבי משה מפוזן (נין המהר"ל) הרב יאיר חיים בכרך ("החוות יאיר", הנכד של הרב שמואל בכרך, ונכד נכדו של המהר"ל) הרב שניאור זלמן מלאדי (הנין של רבי משה מפוזן, ונין נינו של המהר"ל)


ממשיכים בדרכו

הרב אברהם יצחק הכהן קוק שארג משיטת המהר"ל בכתביו.

הרב יצחק הוטנר ראש ישיבת רבינו חיים ברלין ומחבר סדרת ספרי "פחד יצחק", שלמד בצעירותו אצל הראי"ה קוק את תורת המהר"ל.

הרב יונתן דייוויד חתנו של הרב הוטנר וראש ישיבת פחד יצחק.

הרב יהודה ליאון אשכנזי, ממורי הדרך המרכזיים שקמו ליהדות צרפת בדור שלאחר השואה, הרבה לעסוק במשנת המהר"ל ולתת בו שיעורים.

הרב משה שפירא מגדולי בעלי המחשבה ולשעבר ראש ישיבת אור שמח.


בעיני גדולי הדורות

בעל התניא בהקדמת ספרו כותב שחיבורו הוא ליקוט מפי ספרים וסופרים. ישנה מסורת בקרב חסידי חב"ד שכוונתו במילה ספרים למהר"ל ולשל"ה. (הובא בספר שיעורים בספר התניא)

הרצי"ה קוק היה מחשיב מאוד את ספרי המהר"ל והיה מדריך ללמוד את ספריו כחלק בסיסי בלימודי האמונה. מסופר על תלמיד אחד שאמר לו שאינו מתחבר ללימוד מהר"ל. הרב הדריך אותו להוסיף זמן ללימוד זה ועדיין טען התלמיד שהוא לא מתחבר. הרב הורה לו להוסיף עוד עד שהגיע למצב שהוא לומד שלוש שעות ביום מספרי המהר"ל ואז התלמיד התחיל להתחבר.

המספרים בתורת המהר"ל

המהר"ל במקומות רבים בספריו מסביר מספרים של דברים שונים. למשל הוא מסביר שברית מילה היא ביום השמיני כי היא רומזת למדרגה שמעל הטבע ושמונה הוא המספר הרומז למדרגה שמעל הטבע.


שינויים בציטוטים

במקומות רבים המהר"ל מצטט פסוקים ומאמרי חז"ל שלא כלשונם. יש אומרים שהסיבה לכך היא שציטט מתוך הזכרון ולא ידע במדויק את הלשון. (הרב פרדס במהדורתו לאחד מספרי המהר"ל, הובא בהערות של מהדורת הרב הרטמן בהקדמה לגור אריה)

הרב הרטמן (שם) מקשה על הסבר זה שכן יש פעמים שהמהר"ל מצטט אותו פסוק פעם בשינוי לשון ופעם בלשון המדויקת וקשה לומר שפעם אחת זכר ופעם שכח. קושיה זו אפשר לתרץ שבחלק מהפעמים העתיק מתוך הספר. הרב הרטמן שם מציע שיש סיבות לשינויים שעשה המהר"ל.

אכן אפשר לשים לב שהמהר"ל בחלק מהציטוטים מוריד מילים שאינן רלוונטיות לרעיון שהמהר"ל בא לומר.


כפילויות

המהר"ל פעמים רבות חוזר על דבריו בשינויי ניסוח קלים. מובא בשם האבני נזר (בהקדמת המדפיסים לספר תפארת ישראל במהדורה הנפוצה, בהערה) שאין מילים מיותרות במהר"ל ובכל חזרה יש חידוש.

קישורים

"ל שיעורים בספרי המהר"ל באתר ישיבת בית אל