קרקע אינה נגזלת

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין (הסוגיא בסוכה ל:).

בדיני גניבה וגזילה.

לדוגמא, הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה (בבא קמא קיז:).

החולק על דין זה הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר (בבא קמא קיז:), ואין הלכה כדבריו.

סוגיות בש"ס: קרקע אינה נגזלת, אתר נתיבות הש"ס.

מקור וטעם[edit]

מקור הדין הוא מכלל ופרט וכלל: (ויקרא ה-כא) "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) (בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות).

טעם הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים (רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו))). אמנם הפרי משה (גניבה וגזילה ה-א) חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב.

האיסור[edit]

לגבי איסור הגזילה נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" (דברים יט-יד)) (גניבה ז-יא), והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת (שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש))[1].

בביאור איסור הגזילה (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה (קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות) (עד-ב ד"ה והא). ועל פי זה ביאר הקובץ הערות (שם) שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים).

אם הגזלן השתמש בקרקע עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה (שו"ת הרא"ש צה-א).

פרטי הדין[edit]

גם יאוש לא מועיל בקרקע שנגזלה (תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע). ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט (שעא) כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו (בכל זה דן ספר המקנה טז-כה).

ראה גם[edit]


הערות שוליים[edit]

  1. כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע אונאה#קרקעות ד"ה בדין.