פרשת אחרי מות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(קצת סידור, והוספה. (התוכן של הפרשה אינו שלי, רק סידרתי מה שכבר היה כתוב))
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:




פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]]
פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]].


==תוכן הפרשה בקצרה<ref>מקור: http://he.shvoong.com/books/391323-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%91%D7%AA%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%AA/#ixzz25LHJQ1jE
==נושאי הפרשה==
</ref>==
*סדר [[עבודת יום הכיפורים]] בידי הכהן הגדול.
*מספר דינים העוסקים באכילת בשר: איסור אכילת בשר מחוץ לאוהל מועד (האיסור היה קיים רק בתקופת המדבר), איסור אכילת דם, חובת [[כיסוי הדם]].
*עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים.  
*פרשת העריות - מפורטים דיני עריות שונים: איסור גילוי ערווה בקרובי משפחה, איסור נשיאת אחיות או אישה ובתה, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (הקרבת ילדים ע"י שריפה), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה. בסיום הפרשה מזהיר ה' את עם ישראל שלא יטמא בכל הטומאות המפורטות בפרשה, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם, ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה.
 
==קריאת הפרשה בציבור==
פרשת אחרי-מות נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ב{{מקור|תנ"ך:יחזקאל כב $יחזקאל כב}}, נבואת פורענות שמגיעה כעונש על מעבר על איסורי עריות. בחלק מהשנים היא נקראת ביחד עם פרשת [[קדושים]], ומפטירים בה את הפטרת קדושים.


*הפרשה פותחת בהגדרת זמן התרחשותה, והוא לאחר מות שני בני אהרן עליו למדנו בפרשת 'שמיני'.
הפרק הראשון והפרק האחרון בפרשה נקראים ה[[יום הכיפורים]] - הפרק הראשון, העוסק בעבודת יום הכיפורים במקדש, נקרא בשחרית, והפרק האחרון, העוסק באיסורי עריות, נקרא במנחה.
*הקב"ה מפרט בפני משה דינים שונים הקשורים לאופן בו רשאי אהרן לגשת אל קודש הקודשים שבמשכן, והדבר כרוך בהבאת קרבנות מסויימים. קרבנות אלו הנם קרבנות ייחודיים הכוללים שני שעירי עזים אשר אחד מוקרב כחטאת השני נשלח למדבר כ'שעיר לעזאזל'. זהו למעשה תיאור טקס הכפרות שעתיד להיערך במשך שנים רבות נוספות ביום הכפורים בבית-המקדש.
*פירוט אופן שילוח השעיר למדבר ולאחר מכן מובאת המצווה המפורשת על יום הכפורים.
*מופיע האיסור לשחוט בהמה למאכל ללא הבאת קרבן לאהל מועד, ומוסבר שמטרת הדבר הנה לגמול את העם מעבודת האלילים שהעם היה מורגל בה עד כה. מצוה זו כוללת גם את הגרים החיים בתוך העם.
*מובא האיסור לאכול את הדם ביחד עם הבשר, מכיוון שהדם הוא הנפש.
*עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים.
*מפורטים דיני גילוי עריות, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (הקרבת ילדים ע"י שריפה), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה.
*בסיום הפרשה אומר ה' כי אל לו לעם ישראל להיטמא בכל הטומאות אשר פורטו לעיל, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה.


==תרבות כנען==
==תרבות כנען==
הפרשה<ref>ויקרא פרק יח פסוק כז</ref> מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת '''כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל''' עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ".
הפרשה<ref>ויקרא פרק יח פסוק כז</ref> מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת '''כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל''' עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ".


והבדיל, גם במקורות ההיסוריה מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב<ref>אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 201-200, ערך כנען.</ref>: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".  
במקורות ההיסטוריים מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב<ref>אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 201-200, ערך כנען.</ref>: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".  


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[ארכיאולוגיה מקראית]].
*[[ארכיאולוגיה מקראית]].


 
{{הערות שוליים}}
{{פרשת שבוע}}
{{פרשת שבוע}}
[[קטגוריה:פרשת השבוע|אחרי מות]]
[[קטגוריה:פרשת השבוע|אחרי מות]]
[[קטגוריה:ספר ויקרא]]
[[קטגוריה:ספר ויקרא]]

גרסה מ־14:30, 19 באפריל 2015

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.


פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש ויקרא.

נושאי הפרשה

  • סדר עבודת יום הכיפורים בידי הכהן הגדול.
  • מספר דינים העוסקים באכילת בשר: איסור אכילת בשר מחוץ לאוהל מועד (האיסור היה קיים רק בתקופת המדבר), איסור אכילת דם, חובת כיסוי הדם.
  • עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים.
  • פרשת העריות - מפורטים דיני עריות שונים: איסור גילוי ערווה בקרובי משפחה, איסור נשיאת אחיות או אישה ובתה, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (הקרבת ילדים ע"י שריפה), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה. בסיום הפרשה מזהיר ה' את עם ישראל שלא יטמא בכל הטומאות המפורטות בפרשה, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם, ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה.

קריאת הפרשה בציבור

פרשת אחרי-מות נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ביחזקאל כב, נבואת פורענות שמגיעה כעונש על מעבר על איסורי עריות. בחלק מהשנים היא נקראת ביחד עם פרשת קדושים, ומפטירים בה את הפטרת קדושים.

הפרק הראשון והפרק האחרון בפרשה נקראים היום הכיפורים - הפרק הראשון, העוסק בעבודת יום הכיפורים במקדש, נקרא בשחרית, והפרק האחרון, העוסק באיסורי עריות, נקרא במנחה.

תרבות כנען

הפרשה[1] מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ".

במקורות ההיסטוריים מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב[2]: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ויקרא פרק יח פסוק כז
  2. אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 201-200, ערך כנען.