פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מב ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר מב ג סעיף ג - כשבני הזוג לא הכירו בעדים

רשב"א וריב"ש: אם הטמין לה עדים, וקידש אותה מבלי שידעה בנוכחות העדים - אינה צריכה ממנו גט, אפילו אם אמרה שמקבלת לשם קידושין. טעם הדבר הוא שיודעת שבלי עדים אין קידושין, וממילא יכול להיות שהסכימה לו כי ידעה שאין בדבר ממש.

מהר"ם פדאוהדרכי משה): רק בטענת 'משטה הייתי בך' אינה מקודשת. אם טוענת שלא היו דברים מעולם, אינה נאמנת ומקודשת. כך פסק הרמ"א.

שו"ע: אם הבעל או האשה לא הכירו בנוכחות העדים, אין קידושין .


⦿ מדוע יש צורך בידיעה על נוכחות העדים

ב"ש בשיטת מהר"ם פדאוה, ורמ"א: ללא ידיעה מהעדים אין כוונה אמיתית לקידושין. ממילא, (1) אם שניהם מודים שהתכוונו לקידושין, מקודשת. (2) אם אחד מהם מכחיש שהיו קידושין - אינו נאמן ומקודשת, רק בטענת 'משטה הייתי בך' יש נאמנות. (3) אם התקדשה בפני עדים שהתבררו כפסולים, והיו עדים כשרים מוסתרים - מקודשת כי התכוונו לקידושין.

מהרי"ט (בב"ש): צריך כוונה של האיש והאשה לעדים מסוימים. (1) גם כששניהם מודים אינה מקודשת, כי התורה הפקיעה קידושין כאלה. (2) כשאחד מכחיש את הקידושין - אינה מקודשת, כי שניהם לא התכוונו לעדים מסוימים. (3) כשהעדים התבררו כפסולים והיו כשרים נסתרים - אינה מקודשת כי לא התכוונו לעדים הכשרים.

ח"מ: העדים צריכים לדעת שהאשה קיבלה לשם קידושין. (1) גם כששניהם מודים אינה מקודשת. (2) כשאחד מהצדדים מכחיש אינה מקודשת, כי בשעת הקידושין העדים לא ידעו שכוונתם לקידושין באמת. (3) כשהעדים התבררו כפסולים והיו כשרים נסתרים - מקודשת, כי העדים הכשרים יודעים שכוונת הזוג לקידושין.


֎ רשב"א: אם שני עדים שמעו שמקדש אותה ואחר כך ראו כסף שלו בידיים שלה - אינה מקודשת למרות ששני בני הזוג מודים, כי צריך עדות על ראייה.

סעיף ג[עריכה]

צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים, אבל אם ראו אותם שנים מהחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה, אינה צריכה ממנו גט (רשב"א). הגה: ואפילו שמעו העדים שאמרה שמקבלת לקדושין, יכולה לומר: יודעת הייתי שאין קדושין בלא עדים וכוונתי לשחוק בו (ריב"ש סימן רס"ו). ודוקא שאומרת שכיוונה לשחוק בעלמא, אבל אם מכחשת שקבלה כלום, והעדים מעידים שקבלה, שוב אינה נאמנת לומר: לשחוק כוונתי, והוי קדושין (מהר"ם פאדוואה סימן ל"ב).

לא ראו העדים אך מודים שכיוונו לקידושין:

מהרמ"פ,רמ"א: מקודשת.

ח"מ: אינה מקודשת משום שאנן סהדי שלא התכוונו לקידושין.

מהרי"ט: אינה מקודשת אפילו אם כיוונו לקידושין. הב"ש הביא כל הדעות.

ראו עדים אחרים ונמצאו פסולים: ב"ש: לטעם הח"מ מקודשת ולטעם המהרי"ט אינה מקודשת.

אבנ"מ: גם לטעם הח"מ אינה מקודשת משום שהוי כייחדה עדים אלו ונמצאו פסולים. וכן רעק"א כתב שיש לומר כן. עיין עוד בסיכום לסע' ד לגבי המקדש בפומבי וייחד פסולים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.