פרשני:בבלי:סנהדרין סד א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(חידוש תורה)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 1: שורה 1:
==חברותא==
הרב אברהם זכות כתב בספרו ספר יוחסין שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ונאמר בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב שיצא אריה קטן מאש מבית קודש הקודשים והנביא אמר שזה יצר הרע של עבודה זרה יש לשאול למה יצר הרע של עבודה זרה יצא דווקא מבית קודש הקודשים ולא ממקום אחר שהיה בבית המקדש התשובה היא שרמזו לשמעון הצדיק שלאחר שהוא יבטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא יתחיל להיות כהן גדול ובאמת באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול ההוכחה שלי זה מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה בעשרה בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה ואז בשעות הבוקר המאוחרות נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים ואז מאוחר יותר שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול יש לציין גם שעזרא הסופר הוא גלגול של אהרון הכהן וכתוב בתורה בספר שמות בפרק לב בפסוק לה שאהרון הכהן עשה את העגל כלומר מתי שעזרא הסופר ביטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא הגיע לתיקון שלו ועל כן נפטר והגאון מוילנא אמר שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה ממה שאמר הגאון מוילנא אנחנו יכולים להבין את זה שחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו יום שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לציין גם שמהחידוש תורה שלי יוצא מפה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה חשבתי לחדש גם לגבי מה שחז"ל אמרו שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה ימים ושלושה לילות לכאורה חז"ל היו צריכים לומר שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה לילות ושלושה ימים שהרי היום מתחיל מהלילה כמו שכתוב בתורה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אלא מפה אנחנו לומדים שאנשי כנסת הגדולה התחילו לצום מהיום ולא מהלילה כלומר אנשי כנסת הגדולה צמו מז' בטבת עד ח' בטבת ואז הם צמו מח' בטבת עד ט' בטבת ואז הם צמו מט' בטבת עד י' בטבת ואז בי' בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה(צריך לומר שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בליל ז' בטבת ואז לאחר שנפל פתק מהשמיים שכתוב בו אמת כלומר שאלוהים הסכים למה שהם התפללו כמו שאמרו חז"ל אז הם קיבלו על עצמם להתחיל לצום מז' בטבת צריך לומר כמו שאמרתי שאם נאמר שהם התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בו' בטבת בבוקר או בצהריים אז היה נופל מהשמיים אותו פתק שכתוב בו אמת בו' בטבת בבוקר או בצהריים ואז הם היו מקבלים על עצמם להתחיל לצום מליל ז' בטבת)יש לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב חז"ל דרשו מהפסוק ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהיי שמחה גדולה מאוד על ביטול יצר הרע של עבודה זרה זה לא סתם שחז"ל דרשו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה דווקא מפסוק זה זה בגלל שסוכות מוקפות מארבעה כיוונים שהם דרום צפון מזרח ומערב כלומר רמוז פה שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה ביום פטירתם של ארבעה צדיקים שהם עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל דרשו מפסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ובגלל זה המהרש"א הגיע למסקנה שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה לפי המהרש"א החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי אני אמרתי בחידוש תורה שלי שכתבתי פה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לי הוכחה שהמהרש"א טועה ואני צודק ההוכחה שלי היא כזאת מי אמר שאותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה שהם מאנשי כנסת הגדולה?הרמב"ם כתב בהקדמה לספרו משנה תורה שאנשי כנסת הגדולה הם חגי וזכריה ומלאכי הנביאים האחרונים ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי היהודי וזרובבל בן שאלתיאל ושמעון הצדיק הרמב"ם לא הזכיר את אותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה חוץ מזה שמשלושת הפסוקים הראשונים של פרק ט של ספר נחמיה אנחנו מבינים שלא מדובר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה חשוב לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל הביאו רק את המילים האחרונות של פסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה המילים האחרונות הם ויזעקו בקול גדול אל יהוה אלוהיהם גם לפי החתם סופר החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי לפי החתם סופר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי שהם תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום לא שייך לומר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים גם לפי המלבי"ם החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי המלבי"ם כתב בפירוש שלו על ספר נחמיה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שנפטר אלישיב הכהן הגדול משמע מדבריו ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול בתקופה של עזרא הסופר כלומר כשעזרא הסופר היה בחיים וזה סותר את מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר המלבי"ם חולק על הרמב"ם שאם נאמר שהמלבי"ם לא חולק על הרמב"ם אז יוצא מפה שאלישיב הכהן הגדול נפטר באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים כלומר שבעשרה בטבת מתו חמישה אנשים ולא ארבעה אנשים ודבר זה לא יתכן(אלישיב הכהן הגדול מופיע בספר נחמיה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי בתקופה של נחמיה בן חכליה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי מתי שנחמיה בן חכליה היה בחיים ולפי מה שכתב הרב אברהם זכות שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ולפי מה שכתב הראב"ד בספרו ספר הקבלה שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו שנה משמע מפה שנחמיה בן חכליה נפטר הרבה לפני עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים)אומנם לפי הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא נכון כי לפי הרב יוסף חיים אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי קבלה מעשית הם עשו כוונות ויחודים וכך הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה אין שום בעיה לומר שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי כוונות ויחודים באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים(המהרש"א אמר שפרק ט' של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי אמר שאנשי כנסת הגדולה הזכירו בתפילה שלהם על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ארבע דברים כנגד מה שהחטיאם לפגום בארבע אותיות של השם אדנ"י אותם ארבע דברים הם:1.יצר הרע של עבודה זרה גרם לבית המקדש להיחרב 2.יצר הרע של עבודה זרה גרם להיכל להישרף 3.יצר הרע של עבודה זרה גרם להריגת הצדיקים 4.יצר הרע של עבודה זרה גרם להגליית עם ישראל מארץ ישראל ממה שאמר הרב יוסף חיים אנחנו מבינים שלאנשי כנסת הגדולה הייתה סיבה מוצדקת להזכיר רק את אותם ארבע דברים שכתבתי פה כלומר לא הייתה להם סיבה מוצדקת לומר את אותם משפטים שמופיעים בפסוקים של פרק ט' של ספר נחמיה מפה אנחנו מבינים שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א)לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שחז"ל באו בתביעה על יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הם מוכיחים את שיטתם מפסוק יז של פרק ח של ספר נחמיה נאמר שם ישוע בן נון במקום יהושע בן נון אומנם נחמיה בן חכליה שכתב את ספר נחמיה כשהוא כתב את אותו פסוק שנאמר בו ישוע בן נון הוא לא התכוון לדבר בגנותו של יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ההוכחה שלי שאני צודק זה שבספר עזרא ובספר נחמיה מופיעים עוד אנשים ששמם יהושע והם נקראו ישוע כלומר אם רק יהושע בן נון היה נקרא ישוע ושאר האנשים שמופיעים בספר עזרא ובספר נחמיה ששמם יהושע לא היו נקראים ישוע אז היינו צריכים לומר שזה שנחמיה בן חכליה כתב בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה כדי לגנות את יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הראבכתב בספרו ספר הקבלה שבאותו שנה ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נאמר שם גם ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון בשנה הארבעים לבית המקדש השני שזה גם השנה האלף ליציאה של עם ישראל מארץ מצרים כלומר מדבריו אנחנו מבינים שהיה נבואה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שנאמר בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי מהמקורות שהבאתי פה אנחנו מבינים שהיה יצר הרע של עבודה זרה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שאמר הגאון מוילנא שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה הרב יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע על מה שאמר המהרש"א על מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שזה שנאמר בפסוק בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה בגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה המהרש"א אמר שבגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ירדה משמו האות י' ורבינו החיד"א היה קשה לו מה שאמר המהרש"א הוא אמר איך המהרש"א אמר את מה שאמר הרי ממה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אנחנו רואים שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון ולא האות י' ואז רבינו יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע שהמהרש"א התכוון לומר שירדה כבודה של האות י' בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון כלומר בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון אז השם הקדוש יה לא מופיע בשמו של יהושע בן נון לפי מה שאמר רבינו יוסף חיים יוצא מפה שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא אמיתי כי אם הרב יוסף חיים מסכים עם המהרש"א על מה שהוא אמר לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אז הוא גם מסכים איתו על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה כדי לומר שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא אמיתי צריך לומר שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה אומנם באמת הוא לא התכוון לחלוק עליו הוא חלק עליו מבלי שהוא באמת התכוון לחלוק עליו
 
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מיד השתיקו התינוק לאליהו, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו:</b>        &nbsp;<b style='font-size:20px; color:black;'>הס!</b> כדי <b style='font-size:20px; color:black;'>שלא להזכיר בשם ה'.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ועשה כן, מפני <b style='font-size:20px; color:black;'>שלא לימדו אביו ואמו</b> קריאת שמע.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מיד הוציא</b> התינוק את <b style='font-size:20px; color:black;'>יראתו מחיקו, ו</b>היה <b style='font-size:20px; color:black;'>מחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו, ונפלה</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>יראתו לארץ, ונפל הוא עליה.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לקיים מה שנאמר</b> (ויקרא כו) <b style='font-size:20px; color:black;'>"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם!</b> -</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומוכח שהיה יצרם תוקפם לעבודה זרה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>בתר דאביקו ביה.</b> לאחר שהתקשרו אליה מעצמם, החלו לחבב אותה, ומאז היה יצרם תוקפם לעבודתה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תא שמע</b>: (נחמיה ט) <b style='font-size:20px; color:black;'>"ויזעקו</b> אנשי כנסת הגדולה <b style='font-size:20px; color:black;'>בקול גדול אל ה' אלהיהם".</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מאי אמור?</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יהודה ואיתימא רב יונתן</b>: הם אמרו בלשון ארמית: <b style='font-size:20px; color:black;'>בייא בייא!</b> הוי! הוי!</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>יצר הרע שבקרבנו, <b style='font-size:20px; color:black;'>היינו,</b> הוא זה שגרם, <b style='font-size:20px; color:black;'>דאחרביה,</b> שבעוונותינו החריב הקב"ה <b style='font-size:20px; color:black;'>לביתא,</b> לבית המקדש, <b style='font-size:20px; color:black;'>וקליא להיכלא,</b> ושרף את היכלו, <b style='font-size:20px; color:black;'>וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא,</b> יצר הרע, <b style='font-size:20px; color:black;'>מרקד בינן,</b> מרקד ומסית בינינו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא,</b> הרי מה שנתת בנו יצר הרע הוא כדי שנעמוד בנסיונותיו, לכוף את יצרנו, ונקבל על העמידה בנסיון שכר. -</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לא איהו בעינן, ולא אגריה בעינן!</b> איננו רוצים לא את היצר הרע, ולא את מתן השכר על העמידה כנגדו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומוכח מכאן שיצר הרע של עבודה זרה היה תוקפם, שהרי על עבודה זרה נחרב בית המקדש!?</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וגם כאן מתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>בתר דאביקו ביה.</b> לאחר שהתקשרו אליה מעצמם, החלו לחבב אותה, ומאז היה יצרם תוקפם לעבודתה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וממשיכה הגמרא להביא את דברי רב יהודה:</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>יתבו תלתא יומא,</b> ישבו אנשי כנסת הגדולה שלשה ימים <b style='font-size:20px; color:black;'>בתעניתא, בעו רחמי</b> שיסתלק מהם יצר הרע של עבודה זרה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>נפל להו פיתקא מרקיעא,</b> נפל להם פתק מן הרקיע, <b style='font-size:20px; color:black;'>דהוה כתיב בה "אמת",</b> לאות כי הסכים הקב"ה עמהם שיש לסלק את יצר הרע של עבודה זרה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי חנינא: שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא "אמת".</b> והיינו, כמו שהמלך המסכים עם עבדיו, חותם עמהם בתקנתם את חותמו, כך הקב"ה חתם בחותמו, שהוא "אמת", את ההסכמה לתקנת אנשי כנסת הגולה לסלק את יצר הרע של עבודה זרה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>נפק כגוריא דנורא,</b> יצאה אש בדמות גור אריה, <b style='font-size:20px; color:black;'>מבית קדשי הקדשים.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להו נביא לישראל: היינו,</b> אש זו הנראית כגור אריה, היא <b style='font-size:20px; color:black;'>יצרא דעבודה זרה.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בהדי דקתפסי ליה</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>אישתמיט ביניתא מיניה,</b> נתלשה ממנו שערה אחת, והשמיע על כך את קול צערו, <b style='font-size:20px; color:black;'>ואזל קליה,</b> והלך קול צערו <b style='font-size:20px; color:black;'>בארבע מאה פרסי.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו: היכי ניעבד,</b> מה נעשה? <b style='font-size:20px; color:black;'>דילמא משמיא מרחמי עליה</b> כאשר ישמעו את קול צערו!</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להו נביא: שדיוהו בדודא דאברא,</b> הטילוהו בתוך דוד עופרת, <b style='font-size:20px; color:black;'>וכסיוה באברא,</b> וגם כסויו יהיה עופרת, <b style='font-size:20px; color:black;'>דשייף קליה,</b> לפי שהעופרת שואפת לקרבה את הקול, ומעמעמת את הקול יותר מכל דבר אחר. <b style='font-size:20px; color:black;'>דכתיב</b> (זכריה ה) <b style='font-size:20px; color:black;'>"ויאמר: זאת הרשעה!</b> יצר הרע של עבודה זרה <b style='font-size:20px; color:black;'>! וישלך אותה אל תוך האיפה, וישלך את האבן העופרת אל פיה".</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרי</b> אנשי כנסת הגדולה: <b style='font-size:20px; color:black;'>הואיל ועת רצון הוא</b> עתה, הבה <b style='font-size:20px; color:black;'>ניבעי רחמי</b> גם <b style='font-size:20px; color:black;'>איצרא דעבירה</b> של עריות, לסלקו מאתנו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בעו רחמי,</b> ו<b style='font-size:20px; color:black;'>אימסר בידייהו</b> יצר עבירה של גילוי עריות.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>חבשוהו תלתא יומי.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכיון שהתבטלה התאוה לעבירה, התבטלה כליל התאוה של הזכרים מלהוליד ומהנקיבות מלילד.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איבעו ביעתא בת יומא,</b> חיפשו ביצה שנולדה היום כדי להאכילה <b style='font-size:20px; color:black;'>לחולה</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא אשכחו.</b> לא מצאו ביצה טריה לפי שגם התרנגולות חדלו מלהטיל ביצים כיון שפסק חימומם.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו</b> אנשי כנסת הגדולה: <b style='font-size:20px; color:black;'>היכי נעביד?</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אם <b style='font-size:20px; color:black;'>ניבעי פלגא,</b> אם נבקש שתתבטל רק התאוה במקום שיש בו עבירה -</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>פלגא מרקיעא</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>לא יהבי.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אלא, <b style='font-size:20px; color:black;'>כחלינהו לעיניה,</b> סימאו את עינו של יצר הרע לעריות, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה.</b> הואיל הסימוי שלו לכך שלא מתגרה אדם בקרוביו, אבל עדיין מתגרה הוא באשת איש ובנדה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר. אמרה: אם תעמוד ההיא אשה מחוליה</b> (כך אמרה על עצמה), היא <b style='font-size:20px; color:black;'>תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבע ולם.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>עמדה</b> מחוליה, <b style='font-size:20px; color:black;'>והלכה לכל עבודה זרה שבע ולם.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>כיון שהגיעה לפעור, שאלה לכומרים: במה עובדין לזו?</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו לה: אוכלין תרדין, ושותין שכר, ומתריזין בפניה.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרה: מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה, ולא תעבוד עבודה זרה בכך.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וממשיך רב יהודה בשם רב, ואומר: ואילו <b style='font-size:20px; color:black;'>אתם, בית ישראל, אינן כן!</b> אלא כאשר אתם דבקים בעבודה זרה, אתם דבקים בה יותר מאשר אתם דבקים בהקב"ה, שנאמר (במדבר כה) <b style='font-size:20px; color:black;'>"הנצמדים לבעל פעור"</b> - שאתם נצמדים אליו בדיבוק מוחלט, <b style='font-size:20px; color:black;'>כצמיד פתיל</b> הניתן על גבי כלי, שצמוד אליו באופן שאינו יכול להנתק בקלות. ומאידך, כאשר אתם דבוקים בהקב"ה זו דביקות שניתנת להפרד בקלות, שנאמר (דברים ד): <b style='font-size:20px; color:black;'>"ואתם הדבקים בה' אלהיכם"</b> - שאתם דבוקים בו <b style='font-size:20px; color:black;'>כשתי תמרות הדבוקות זו בזו</b> בדיבוק קל, שבקלות אפשר להפרידו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>במתניתא תנא</b> להיפך, לשבח: <b style='font-size:20px; color:black;'>"הנצמדים לבעל פעור"</b> - שנצמדים אליו בקשר רופף, <b style='font-size:20px; color:black;'>כצמיד על ידי אשה,</b> שאינו דבוק בידה. אך כאשר נאמר בכם "<b style='font-size:20px; color:black;'>ואתם הדבקים בה' אלהיכם"</b> - הרי אתם <b style='font-size:20px; color:black;'>דבוקים</b> בו <b style='font-size:20px; color:black;'>ממש.</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>תנו רבנן: מעשה בסבטא בן אלס,</b> יהודי שהיה קרוי כך, <b style='font-size:20px; color:black;'>שהשכיר חמורו לנכרית אחת,</b> להובילה על גביו, ונשכר גם הוא עצמו להוביל את החמור. <b style='font-size:20px; color:black;'>כיון שהגיעה</b> הנכרית <b style='font-size:20px; color:black;'>לפעור, אמרה לו: המתן עד שאכנס, ואצא.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לאחר שיצאה, אמר לה: אף את המתיני עד שאכנס, ואצא.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרה לו: ולא יהודי אתה?</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לה: ומאי איכפת ליך!?</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>נכנס, פער בפניו, וקינח</b> את הרעי שבאחוריו, <b style='font-size:20px; color:black;'>בחוטמו</b> של פעור<b style='font-size:20px; color:black;'>. והיו כומרין מקלסין לו</b> על אופן הביזוי המיוחד שעשה, <b style='font-size:20px; color:black;'>ואומרים: מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ואומרת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>הפוער עצמו לבעל פעור</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>הרי זה עבודתו, אף על גב דמיכוין לביזוי.</b> וחייב קרבן על שגגתו, ומיתה על זדונו בהתראה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;24&nbsp;</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;24.&nbsp;</b> התוספות כאן מבארים שהוא מתכוין לעובדה בביזוי זה, דהיינו שבאופן הזה הוא מקבלה עליו באלוה, כי אם הוא מתכוין רק לבזותה, הרי הוא פטור, כי לא גרע דבר זה מהעובד מאהבה ומיראה שהוא פטור לרבא, ואפילו לאביי הוא פטור, כי כאן הוא מתכוין לבזותה. והמהרש"א מבאר, שלא התכוונו התוספות אלא לענין חיוב מיתה, שאינו חייב סקילה אם לא התכוון לעובדה אלא רק לבזותה, אבל לענין קרבן חטאת, הרי הוא חייב אפילו לא נתכוין אלא לביזוי, כיון שכך היא עבודתה. ומביא המהרש"א את שיטת הכסף משנה, שמדייק בלשון הרמב"ם שמדובר באופן שהוא מתכוין רק לבזותה, ואינו מתכוין כלל לעובדה או לקבלה באלוה, ואז הוא חייב קרבן אם עשה זאת בשגגה, כשהיה סבור שמותר לעובדה באופן של בזיון, אבל פסור מסקילה במזיד. ועיין במנחת חינוך שדן בהרחבה בדברי הכסף משנה הללו. ורע"א בגליון הש"ס מציין לעיין בדברי התוס' לעיל (סא א ד"ה רבא) שבסתם עבודת כוכבים אין את הפטור של העובד מאהבה ומיראה, אלא רק בעבודת כוכבים שהכל עובדים לה רק מאהבה ומיראה, כמו המן. והוכיחו שם מהעובד לבעל פעור, שאף על פי שאינו מתכוין אלא לבזותה, הרי הוא חייב עליה. והמנחת חינוך במצוה כו ביאר לפי שיטתו, שזהו חידוש הכתוב, שחייבים על עבודה זרה אפילו אם אומרים בפירוש שאינם מקבלים אותה באלוה, כי אם מקבלים אותה באלוה, מבואר האיסור ב"לא יהיה לך אלהים אחרים", וכל קושיית התוס' היא רק לשיטת רש"י המבאר בעובד מאהבה ומיראה שאם אינו מתכוין לקבלו באלוה, אינו עושה כלום.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הזורק אבן למרקוליס</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>זו היא עבודתו, אף על גב דמיכוין למירגמיה.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רב מנשה הוה קאזיל ל</b>מקום הנקרא <b style='font-size:20px; color:black;'>בי תורתא.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו לו: עבודה זרה היא דקאי הכא.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>שקל פיסא,</b> אבן, <b style='font-size:20px; color:black;'>שדא ביה!</b> זרק בה כדי לבזותה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו לו: מרקוליס היא!</b> וכך עובדים אותה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להו: הזורק אבן למרקוליס, תנן,</b> שאסור לזרוק אבן לפניו, כי זהו כבודו, ואילו אני השלכתי את האבן במרקוליס עצמו, להכותו בגופו כדי לבזותו!</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אתא</b> רב מנשה, <b style='font-size:20px; color:black;'>שאל בי מדרשא.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו לו: הזורק אבן במרקוליס תנן,</b> ו<b style='font-size:20px; color:black;'>אף על גב דמיכוין למירגמיה,</b> הרי זו עבודתה! <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;25&nbsp;</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;25.&nbsp;</b> ומוכיח מכאן המהרש"א שאפילו שגג בכך שהוא מרקוליס, והתכוין רק לבזותה, הרי הוא חייב קרבן על שגגתו.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להו</b>: אם כן, <b style='font-size:20px; color:black;'>איזיל אישקלה.</b> אלך ואקח את האבן משם, כדי שלפחות, לא תהא האבן שם לכבודו של מרקוליס. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;26&nbsp;</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;26.&nbsp;</b> אם כי אין תקנה לעצם הזריקה. רש"י</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמרו לו: אחד הנוטלה ואחד הנותנה חייב,</b> היות וגם בנטילת האבן משם יש כבוד למרקוליס, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>כל חדא וחדא, רווחא לחבירתה שביק,</b> כל אבן הניטלת משם, יוצרת מקום לזריקת אבן נוספת.</span>
<BR><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>מתניתין:</b>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הנותן מזרעו למולך</b> -</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אינו חייב</b> על כך מיתה, <b style='font-size:20px; color:black;'>עד שימסור</b> את זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>משרתי ה<b style='font-size:20px; color:black;'>מולך, ויעביר</b> את זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>באש.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מסר למולך ולא העביר באש.</b> או <b style='font-size:20px; color:black;'>העביר באש ולא מסר למולך</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>אינו חייב</b> מיתה, <b style='font-size:20px; color:black;'>עד שימסור למולך, ו</b>גם <b style='font-size:20px; color:black;'>יעביר באש.</b></span>
<BR><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>גמרא:</b>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומדייקת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>קתני</b> במשנה לעיל (נג א) בין הנסקלים: העובד <b style='font-size:20px; color:black;'>עבודה זרה. וקתני</b> שנינו כאן בנפרד, במשנתנו, את החיוב על מסירה ל"<b style='font-size:20px; color:black;'>מולך".</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי אבין: תנן,</b> משנתנו נשנית <b style='font-size:20px; color:black;'>כמאן דאמר, "מולך"</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>לאו עבודה זרה היא!</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מכך שחילקה המשנה את דין העובד עבודה זרה מדין מוסר זרעו למולך, משמע שהיא סוברת כמאן דאמר שה"מולך" אינו עבודה זרה, ולכן חייבים רק על מסירת זרעו למולך, ולא חייבים על עבודת המולך בעבודות אחרות, כמו השתחואה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכמו כן, המעביר זרעו לעבודה זרה, ולא למולך, ואין דרכה בכך, אינו עובר. כיון שאין איסור המסירה למולך מצד העבודה לעבודה זרה, אלא הוא איסור אחר, של מסירה למולך.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא: אחד</b> המוסר זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>למולך, ואחד</b> המוסר זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>לשאר עבודה זרה</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>חייב.</b> כי סובר התנא קמא שהמולך גם הוא עבודה זרה, וכך היא דרכה, למסור לה את זרעו. ואם כן, לא הוצרכה התורה לאסור את העבודה הזאת, כיון שהיא נכללת בדברי הכתוב לגבי עבודה זרה בכלל (דברים יב), "איכה יעבדו הגויים האלה את אלהיהם". ולא בא הכתוב בפרשת המולך אלא לחדש שחייבים עליה אפילו אם היתה המסירה לעבודות זרות אחרות (מלבד המולך), שחייב עליה על אף שאין דרך עבודתו בכך.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אלעזר ברבי שמעון אומר</b>: רק המוסר זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>למולך</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>חייב,</b> שדרכו בכך, אבל המוסר זרעו <b style='font-size:20px; color:black;'>שלא למולך</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>פטור.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, שהאיסור הוא רק מחמת חוק ומנהג הגויים, שכך היו נוהגים למסור זרעם למולך, אך לא היה המולך עבודה זרה. ואסרה התורה לנהוג בחוק הגויים הזה, שהיה למולך דוקא, וחייבה מיתה את הנוהג בו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;27&nbsp;</b>
 
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;27.&nbsp;</b> כי האזהרה על מסירת זרעו למולך אינה נלמדת מאיסור עבודה זרה, מהפסוק "איכה יעבדו הגויים", אלא היא אזהרה מיוחדת שנאמרה רק לגבי מסירה למולך, ששם היא כדרכה, ורק באופן שהוא כדרכה חייב. רש</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר אביי: רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי חנינא בן אנטיגנוס, אמרו דבר אחד.</b></span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אלעזר ברבי שמעון</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>הא דאמרן,</b> בברייתא.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי חנינא בן אנטיגנוס</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: מפני מה תפסה תורה לשון "מולך"?</b> - לומר שחיוב המיתה על המסירה הוא לגבי <b style='font-size:20px; color:black;'>כל שהמליכוהו עליהם</b> (וזהו לשון "מולך") <b style='font-size:20px; color:black;'>, אפילו צרור, ואפילו קיסם,</b> ש"המליכוהו" עליהם לפי שעה, כדי למסור לו את בניהם ולהעביר אותם באש.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומכאן מוכח שהוא סובר כי רק לגבי ה"מולך" נאמר איסור המסירה, ולא לגבי עבודה זרה, כי קיסם וצרור אינם עבודה זרה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבא אמר</b>: הם לא אמרו דבר אחד, כי "<b style='font-size:20px; color:black;'>מולך עראי",</b> כמו צרור וקיסם, שאינם ראויים להקרא "מלך" אלא המליכוהו עליהם לפי שעה, <b style='font-size:20px; color:black;'>איכא בינייהו.</b> שלרבי חנינא בן אנטיגונוס חייב על המסירה לו, ואילו לרבי אלעזר ברבי שמעון פטור עליו, ואינו חייב אלא במולך קבוע.</span>
<BR>
<!--$~-->
<BR><nowiki name="HtmpReportNum0126_L2"></nowiki><nowiki name="דףBסדB-Bב"></nowiki><br><span style="font-size:28px; ">
</span>
 
==דרשני המקוצר==
 
{{תבנית:ניווט מסכת סנהדרין (פרשני)}}
 
[[קטגוריה:בבלי סנהדרין (פרשני)]]
 
==מראה מקומות==
{{#makor-new:משך חכמה במדבר כה ה|פרשנות-תנ"ך-משך-חכמה-במדבר|כה|ה}} מסביר המשך חכמה שצמיד הינו ביטוי לכך שהחפץ מונח ברפיון על היד, כך העבודה זרה בבעל פעור נבעה מכח הטבע ולא מכח שכלי

גרסה מ־23:46, 3 בדצמבר 2022

הרב אברהם זכות כתב בספרו ספר יוחסין שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ונאמר בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב שיצא אריה קטן מאש מבית קודש הקודשים והנביא אמר שזה יצר הרע של עבודה זרה יש לשאול למה יצר הרע של עבודה זרה יצא דווקא מבית קודש הקודשים ולא ממקום אחר שהיה בבית המקדש התשובה היא שרמזו לשמעון הצדיק שלאחר שהוא יבטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא יתחיל להיות כהן גדול ובאמת באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול ההוכחה שלי זה מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה בעשרה בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה ואז בשעות הבוקר המאוחרות נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים ואז מאוחר יותר שמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול יש לציין גם שעזרא הסופר הוא גלגול של אהרון הכהן וכתוב בתורה בספר שמות בפרק לב בפסוק לה שאהרון הכהן עשה את העגל כלומר מתי שעזרא הסופר ביטל את יצר הרע של עבודה זרה יחד עם חבריו אנשי כנסת הגדולה הוא הגיע לתיקון שלו ועל כן נפטר והגאון מוילנא אמר שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה ממה שאמר הגאון מוילנא אנחנו יכולים להבין את זה שחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו יום שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לציין גם שמהחידוש תורה שלי יוצא מפה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה חשבתי לחדש גם לגבי מה שחז"ל אמרו שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה ימים ושלושה לילות לכאורה חז"ל היו צריכים לומר שאנשי כנסת הגדולה צמו שלושה לילות ושלושה ימים שהרי היום מתחיל מהלילה כמו שכתוב בתורה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אלא מפה אנחנו לומדים שאנשי כנסת הגדולה התחילו לצום מהיום ולא מהלילה כלומר אנשי כנסת הגדולה צמו מז' בטבת עד ח' בטבת ואז הם צמו מח' בטבת עד ט' בטבת ואז הם צמו מט' בטבת עד י' בטבת ואז בי' בטבת בזמן עלות השחר או בזמן נץ החמה הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה(צריך לומר שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בליל ז' בטבת ואז לאחר שנפל פתק מהשמיים שכתוב בו אמת כלומר שאלוהים הסכים למה שהם התפללו כמו שאמרו חז"ל אז הם קיבלו על עצמם להתחיל לצום מז' בטבת צריך לומר כמו שאמרתי שאם נאמר שהם התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה בו' בטבת בבוקר או בצהריים אז היה נופל מהשמיים אותו פתק שכתוב בו אמת בו' בטבת בבוקר או בצהריים ואז הם היו מקבלים על עצמם להתחיל לצום מליל ז' בטבת)יש לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב חז"ל דרשו מהפסוק ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהיי שמחה גדולה מאוד על ביטול יצר הרע של עבודה זרה זה לא סתם שחז"ל דרשו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה דווקא מפסוק זה זה בגלל שסוכות מוקפות מארבעה כיוונים שהם דרום צפון מזרח ומערב כלומר רמוז פה שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה ביום פטירתם של ארבעה צדיקים שהם עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל דרשו מפסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה שאנשי כנסת הגדולה התפללו על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ובגלל זה המהרש"א הגיע למסקנה שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה לפי המהרש"א החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי אני אמרתי בחידוש תורה שלי שכתבתי פה שכל ספרי התנ"ך כולל ספר עזרא וספר נחמיה שמדברים על השנים הראשונות שבית המקדש השני היה קיים נכתבו לפני שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה יש לי הוכחה שהמהרש"א טועה ואני צודק ההוכחה שלי היא כזאת מי אמר שאותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה שהם מאנשי כנסת הגדולה?הרמב"ם כתב בהקדמה לספרו משנה תורה שאנשי כנסת הגדולה הם חגי וזכריה ומלאכי הנביאים האחרונים ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי היהודי וזרובבל בן שאלתיאל ושמעון הצדיק הרמב"ם לא הזכיר את אותם אנשים שמופיעים בפסוק ד ובפסוק ה של פרק ט של ספר נחמיה חוץ מזה שמשלושת הפסוקים הראשונים של פרק ט של ספר נחמיה אנחנו מבינים שלא מדובר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה חשוב לציין גם שבתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין בדף סד בעמוד א ובתלמוד הבבלי במסכת יומא בדף סט בעמוד ב חז"ל הביאו רק את המילים האחרונות של פסוק ד של פרק ט של ספר נחמיה המילים האחרונות הם ויזעקו בקול גדול אל יהוה אלוהיהם גם לפי החתם סופר החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי לפי החתם סופר אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי שהם תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום לא שייך לומר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילות שאנחנו מתפללים עד היום באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים גם לפי המלבי"ם החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא נכון כי המלבי"ם כתב בפירוש שלו על ספר נחמיה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שנפטר אלישיב הכהן הגדול משמע מדבריו ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול בתקופה של עזרא הסופר כלומר כשעזרא הסופר היה בחיים וזה סותר את מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה ששמעון הצדיק התחיל להיות כהן גדול אחרי שעזרא הסופר נפטר כלומר המלבי"ם חולק על הרמב"ם שאם נאמר שהמלבי"ם לא חולק על הרמב"ם אז יוצא מפה שאלישיב הכהן הגדול נפטר באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים כלומר שבעשרה בטבת מתו חמישה אנשים ולא ארבעה אנשים ודבר זה לא יתכן(אלישיב הכהן הגדול מופיע בספר נחמיה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי בתקופה של נחמיה בן חכליה כלומר אלישיב הכהן הגדול היה חי מתי שנחמיה בן חכליה היה בחיים ולפי מה שכתב הרב אברהם זכות שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו בעשרה בטבת ולפי מה שכתב הראב"ד בספרו ספר הקבלה שעזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נפטרו באותו שנה משמע מפה שנחמיה בן חכליה נפטר הרבה לפני עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים)אומנם לפי הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי החידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא נכון כי לפי הרב יוסף חיים אנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי קבלה מעשית הם עשו כוונות ויחודים וכך הם ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה אין שום בעיה לומר שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה על ידי כוונות ויחודים באותו יום שנפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים(המהרש"א אמר שפרק ט' של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה הרב יוסף חיים שמכונה הבן איש חי אמר שאנשי כנסת הגדולה הזכירו בתפילה שלהם על ביטול יצר הרע של עבודה זרה ארבע דברים כנגד מה שהחטיאם לפגום בארבע אותיות של השם אדנ"י אותם ארבע דברים הם:1.יצר הרע של עבודה זרה גרם לבית המקדש להיחרב 2.יצר הרע של עבודה זרה גרם להיכל להישרף 3.יצר הרע של עבודה זרה גרם להריגת הצדיקים 4.יצר הרע של עבודה זרה גרם להגליית עם ישראל מארץ ישראל ממה שאמר הרב יוסף חיים אנחנו מבינים שלאנשי כנסת הגדולה הייתה סיבה מוצדקת להזכיר רק את אותם ארבע דברים שכתבתי פה כלומר לא הייתה להם סיבה מוצדקת לומר את אותם משפטים שמופיעים בפסוקים של פרק ט' של ספר נחמיה מפה אנחנו מבינים שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א)לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שחז"ל באו בתביעה על יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הם מוכיחים את שיטתם מפסוק יז של פרק ח של ספר נחמיה נאמר שם ישוע בן נון במקום יהושע בן נון אומנם נחמיה בן חכליה שכתב את ספר נחמיה כשהוא כתב את אותו פסוק שנאמר בו ישוע בן נון הוא לא התכוון לדבר בגנותו של יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ההוכחה שלי שאני צודק זה שבספר עזרא ובספר נחמיה מופיעים עוד אנשים ששמם יהושע והם נקראו ישוע כלומר אם רק יהושע בן נון היה נקרא ישוע ושאר האנשים שמופיעים בספר עזרא ובספר נחמיה ששמם יהושע לא היו נקראים ישוע אז היינו צריכים לומר שזה שנחמיה בן חכליה כתב בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה כדי לגנות את יהושע בן נון על זה שהוא לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה הראב"ד כתב בספרו ספר הקבלה שבאותו שנה ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון נפטרו עזרא הסופר וחגי וזכריה ומלאכי הנביאים נאמר שם גם ששמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר מוקדון בשנה הארבעים לבית המקדש השני שזה גם השנה האלף ליציאה של עם ישראל מארץ מצרים כלומר מדבריו אנחנו מבינים שהיה נבואה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שנאמר בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי מהמקורות שהבאתי פה אנחנו מבינים שהיה יצר הרע של עבודה זרה בבית המקדש השני במשך ארבעים שנה כמו שאמר הגאון מוילנא שבגלל שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את יצר הרע של עבודה זרה התבטלה הנבואה הרב יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע על מה שאמר המהרש"א על מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב שזה שנאמר בפסוק בספר נחמיה ישוע בן נון במקום יהושע בן נון זה בגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה המהרש"א אמר שבגלל שיהושע בן נון לא ביטל את יצר הרע של עבודה זרה ירדה משמו האות י' ורבינו החיד"א היה קשה לו מה שאמר המהרש"א הוא אמר איך המהרש"א אמר את מה שאמר הרי ממה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אנחנו רואים שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון ולא האות י' ואז רבינו יוסף חיים כתב בספרו בן יהוידע שהמהרש"א התכוון לומר שירדה כבודה של האות י' בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון כלומר בגלל שירדה האות ה' משמו של יהושע בן נון אז השם הקדוש יה לא מופיע בשמו של יהושע בן נון לפי מה שאמר רבינו יוסף חיים יוצא מפה שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא לא אמיתי כי אם הרב יוסף חיים מסכים עם המהרש"א על מה שהוא אמר לגבי מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת ערכין בדף לב בעמוד ב אז הוא גם מסכים איתו על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה כדי לומר שהחידוש תורה שלי שכתבתי פה הוא אמיתי צריך לומר שהרב יוסף חיים חולק על המהרש"א על מה שהוא אמר שפרק ט של ספר נחמיה מדבר על תפילתם של אנשי כנסת הגדולה על ביטול יצר הרע של עבודה זרה אומנם באמת הוא לא התכוון לחלוק עליו הוא חלק עליו מבלי שהוא באמת התכוון לחלוק עליו