עשה דוחה לא תעשה

From ויקישיבה
Revision as of 12:51, 5 September 2012 by יוסף שמח בוט (talk | contribs) (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

כשמצוות עשה סותרת מצוות לא תעשה, צריך לקיים את מצוות העשה (הסוגיא ביבמות ג: והלאה באריכות).

לדוגמא, מלים גם כשיש צרעת במקום המילה, שמצוות העשה של המילה דוחה את הלא תעשה של קציצת בהרת (שבת קלב:).

דינים דומים: יש שלושה סוגי מקרים של מצווה שיש בה עבירה (חתן סופר דף צח, הובא בשדי חמד ח"ד עמוד 181 אות כד):

  1. עשה דוחה לא תעשה - כגון מי שיש לו רק מצה של איסור חדש, ובזה אין דין מצווה הבאה בעבירה כי העבירה נדחתה, שהרי לא היה יכול לקיים את המצווה בהיתר, וא"כ אין כאן עבירה כלל (וכן כתב השאגת אריה צו ד"ה ונ"ל (הראשון). (וכשהיה יכול לחפש מצה של היתר ולא חיפש וכעת יש לו רק מצת איסור - נחלקו האחרונים האם אומרים בזה עשה דוחה לא תעשה או שהיא מצווה הבאה בעבירה, הובאו בשדי חמד ח"ד עמוד 154 אות ד ד"ה אף). ובזה נדון בערך זה.
  2. לאו הניתק לעשה[1] - לכתחילה אסור לעבור על הלאו על מנת לקיים את העשה, אך אם עבר על הלאו וקיים את העשה - ביטל את הלאו.
  3. מצווה הבאה בעבירה[2] - כשאין בה דין עשה דוחה לא תעשה, כגון שהיה יכול לקיים את המצווה בלי לעבור על האיסור כלל ועבר על העבירה, אינה מצווה כלל (והשאגת אריה צז בתחילתו הוסיף שכשיש לא תעשה ועשה או עונש מיתה - שאינם נדחים ע"י העשה - יש דין מצווה הבאה בעבירה).

מקור וטעם[edit]

מקורו מדין כלאיים בציצית, שמצוות העשה של הציצית דוחה את הלא תעשה של כלאיים (יבמות ה:).

בטעמו חקרו המפרשים האם היא דחויה, כלומר שהלא תעשה נשאר ורק העשה עדיף ממנו, או שהיא הותרה, כלומר שהלא תעשה לא נאמר כלל במקרה שיש גם עשה (רבנו ניסים גאון שבת קלג. ופני יהושע ברכות כ. ד"ה וליגמר: הותר, קהילות יעקב יבמות א תולה במחלוקת אמוראים, וכותב שלהלכה דחויה, חידושי ר' שמואל נדרים עמוד קסד). וחקירה זו תלויה בשאלת האחרונים מה חמור יותר - עשה או לא תעשה (דן בשאלה זו משנת חכמים בפתיחה, הביאו מנחת חינוך סוף מצווה ח), שאם דין עשה דוחה לא תעשה הוא דחויה, א"כ מוכח שעשה חמור יותר מלא תעשה.

בדינו הסתפק השואל ומשיב האם חובה לקיים את העשה ולדחות את הלא תעשה, או שהיא רשות, שאפשר לקיימו אך מותר גם לא לקיימו (שואל ומשיב מהדורא תליתאה עב, הובא בספר המקנה נו-א אות לט).

במהותו חקרו האם הלא תעשה נדחה כדי שיתקיים העשה, או כדי שלא יתבטל העשה (קובץ הערות יד-א, חידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד לד).

במצוות העשה חקרו מה דוחה את הלא תעשה: ציווי העשה או קיום העשה. ויש לכך שתי נפק"מ (ברכת אברהם פסחים מז: סימן "הואיל באיסור דרבנן" א):

  1. כאשר מדרבנן אסור לקיים את העשה - ציווי אין שהרי אינו צריך לקיימו, אך קיום יש שאם עשאו קיים עשה (ברכת אברהם שם).
  2. אשה שמקימת מצוות עשה שהזמן גרמא, כגון שלובשת ציצית בכלאיים - ציווי אין שהרי פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא, אך קיום יש שהרי עדיין קיימה את המצווה (שרידי אש ח"ג קד (ד"ה אולם) מביא ראב"ד שמותרת ללבוש ציצית בכלאיים, ומוכיח מכך שקיום העשה דוחה ולא הציווי)[3].

דין עשה דוחה לא תעשה נחלק לשלושה חלקים - העשה, הלאו, והקשר ביניהם. ונחלקם לשלושה סעיפים:

העשה[edit]

עשה שהוא רק לכתחילה, הסתפק בשושנת העמקים האם דוחה לא תעשה (שושנת העמקים כ, הובא בספר המקנה נו-א אות לח).

המצווה להכניס עצמו לחיוב, כגון המצווה ללבוש ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית, הסתפק המאיר לעולם האם היא דוחה לא תעשה (א ד"ה אמנם שבתי).

הלכה למשה מסיני דוחה לא תעשה (מגילת אסתר לא תעשה סט, ספר המקנה נו-א אות כה).

הלאו[edit]

הלאו נדחה רק אם טעמו להרחיק את האדם מהעבירה, אך לאווים שיש להם טעמים אחרים אינם נדחים. ולכן עשה לא דוחה לאו שהוא איסור חפצא, שטעמו הוא שהחפץ לא יתחלל (וזו הסיבה שאין יוצאים ידי חובה במצה של טבל). וכמו כן עשה לא דוחה את הלאו של גזל, שטעמו הוא שהנגזל לא יהיה עשוק (שערי יושר ג-כה ד"ה ונלענ"ד דבאמת).

לאו הבא מכלל עשה דינו כלאו לעניין זה[4], ועשה דוחה אותו. ולכן פרו ורבו, שהוא עשה, דוחה את האיסור לבוא על הפנויה, שהוא לאו הבא מכלל עשה (כי יקח) (רשב"א כתובות מ. ד"ה וניתי עשה, דן בדבריו המנחת חינוך א-ג [כב] ד"ה והנה אם אין מזדמן. וכן כתב גריפ"פ לא תעשה רסד, רצא. בדפיו ד"ה וביותר, וספר המקנה נו-א אות כא).

שני לאווין, לפני יהושע עשה אחד דוחה אותם (ביצה ח. ד"ה וע"פ), וכל האחרונים חלקו עליו (מנחת חינוך שג-ב [י] בקומץ המנחה, והביא גם את הפני יהושע).

הקשר ביניהם[edit]

בסעיף זה נדון בקשר בין העשה ללאו.

עשה של אחד בפשטות אינו דוחה את הלא תעשה של חבירו, ולכן פרו ורבו שחל על האיש אינו דוחה לא תעשה שחל על האשה (שאסורה לאיש) (תוס' ואחרונים, הובאו במנחת חינוך א-א [טו] ד"ה ומצאתי). אך המהר"ם בן חביב כתב שכן (הובא גם הוא במנחת חינוך שם).

כשהעשה והלאו אינם כתובים בסמוך זה לזה ("אינו בצידה"), בפשטות גם בזה עשה דוחה לא תעשה. אך בירושלמי (ביצה א-ג בסופה) מבואר שזו מחלוקת אמוראים, וכן המאירי (שבת קלב: ד"ה כבר) הביא בשם חכמי מפרשי המקראות (הרד"ק) שבמקרה זה עשה לא דוחה לא תעשה. ודוחה רק כשהם כתובים בסמוך, כגון ציצית בכלאיים.

לקיים שניהם[edit]

כשאפשר לקיים שניהם, כלומר גם את העשה וגם את הלא תעשה, לא דוחים את הלא תעשה (יבמות כ:).

במקור דין זה נחלקו האחרונים האם הוא מדאורייתא, או שהוא רק מדרבנן, אך מדאורייתא עשה דוחה לא תעשה אפילו אם אפשר לקיים שניהם (שדי חמד ח"ד ע-עו: ב"י - דאורייתא, מלוא הרועים - מדרבנן).

במהותו חקר המידות לחקר ההלכה (ב-כג) האם צריך שלא יהיה אפשר לקיים את שניהם, או שאסור שיהיה אפשר לקיים את שניהם.אם יכול לקיים את שניהם ורק כעת אין מזדמן לו, כגון ממזר שיכול לישא ממזרת או גיורת כדי לקיים פרו ורבו, וכעת אינו מוצא אלא ישראלית כשרה, וכך יעבור באיסור ממזר, לר' ירוחם העשה דוחה את הלא תעשה (חלק אדם נתיב יט ח"ג), ולבית יוסף אינו דוחה (או"ח יא ד"ה ועתה, הביאם המנחת חינוך א-ג [כב] ד"ה והנה אם אין מזדמן). ובדומה לזה נחלקו הראשונים במקרה שצריך להמתין כדי לקיים את שניהם (לרשב"א שבת כד העשה דוחה את הלא תעשה ומתוס' יבמות ה משמע שלא (ספר המקנה נו-א אות יד)).

ראה גם[edit]


הערות שוליים[edit]

  1. ע"ע לאו הניתק לעשה.
  2. ע"ע מצווה הבאה בעבירה.
  3. ע"ע אשה במצוות#מקור_וטעם (ד"ה נשים שמקיימות) שיש ראשונים הסוברים שאשה אינה מקיימת כלל מצוות עשה שהזמן גרמא.
  4. ע"ע לאו הבא מכלל עשה#מקור_וטעם (ד"ה במהותו) שנחלקו לגבי שאר הדינים האם הוא כעשה או כלאו.