Difference between revisions of "עירוב תבשילין"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
m (הורדת סוגריים מתבנית:מקור)
 
(3 intermediate revisions by 2 users not shown)
Line 1: Line 1:
תיקון חכמים להתיר לבשל ולאפות ביום טוב שחל ביום שישי לצורך השבת, על ידי הכנת תבשיל מערב יום טוב לצורך השבת.
+
'''עירוב תבשילין''' הוא תקנת חכמים להתיר לבשל ולאפות ביום טוב שחל ביום שישי לצורך השבת, על ידי הכנת תבשיל מערב יום טוב לצורך השבת. התבשיל צריך להיות מאכל שניתן לאוכלו עם לחם, והמנהג כיום הוא לעשות עירוב על ידי לחם וביצה לאוכלם במהלך השבת שלאחר החג.
  
 +
==מקור==
 +
מקור התקנה הוא מהמשנה בביצה {{הערה| ביצה ב,א}} הקובעת שלמרות שקיים איסור לבשל מיום טוב לשבת, ניתן לעשות עירוב תבשילין ולבשל ולהכין דברים מיום טוב לשבת. עניינו של עירוב התבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב {{מקור|כלומר, מיום חמישי|כן}} לשבת, ונמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב, אלא רק גמר אותה.
  
 +
==טעם התקנה==
 +
בגמרא {{הערה| עיין ביצה טו,ב}} יש מחלוקת לגבי טעם האיסור לבשל מיום טוב לשבת לשיטת רב אשי מדובר בגזירת חכמים שנועדה להרחיק את האנשים מחילול יום טוב. לשיטתו, קיים חשש שמא כאשר יתירו לבשל מיום טוב לשבת, יבואו לבשל גם מיום טוב ליום חול ולכן קבעו חכמים שמותר להכין מיום טוב לשבת רק על ידי עירוב תבשילין וככה לא יבואו לידי שגגה וכלשון הגמרא {{ציטוטון|יאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול}}. לעומת רב אשי, רבא סבר שהגזירה לא נועדה למנוע חילול יום טוב, אלא דווקא לשמור על כבוד השבת. לשיטתו, חכמים לא רצו שבעקבות שמחת החג יאכלו את כל האוכל המשובח בחג ולא ישאירו דבר לשבת, ולכן תיקנו שיעשו עירוב תבשילין בשביל שיזכור את השבת וכדי {{ציטוטון|שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב}}.
  
אסור לבשל או לאפות ביום טוב שלא לצורך אכילה בו ביום, ואפילו לצורך אכילה בשבת. אולם, כאשר יום טוב חל ביום שישי, מותר לבשל ולאפות ביום זה לצורך השבת, אם עושים "עירוב תבשילין".
+
==סדר העירוב==
 
+
לצורך עירוב התבשילין לוקחים לכתחילה פת בשיעור של כביצה ותבשיל בשיעור של כזית ומברכים: ""ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב". לאחר מכן יאמר את נוסח העירוב עצמו: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת", וניתן אף לומר את הנוסח בתרגום לעברית:"בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".
 
 
 
 
עניינו של עירוב תבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב {{מקור|כלומר, מיום חמישי}} לשבת, ונמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב, אלא רק גמר אותה.
 
 
 
 
 
 
 
בטעם תקנת "עירוב תבשילין", נחלקו אמוראים: יש אומרים כי טעם התקנה הוא, "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב". כלומר: על ידי שמתחילים בהכנות לשבת מערב יום טוב, לא ישכחו את השבת מחמת טירדת יום טוב ויכינו מנה יפה גם לשבת; ויש אומרים כי הטעם הוא, "כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול". כלומר, כדי שהאנשים ילמדו קל וחומר: אם אין אופים ומבשלים מיום טוב לשבת ללא עירוב תבשילין, קל וחומר שאסור לחלוטין לאפות ולבשל מיום טוב לחול. על ידי כך יזהרו האנשים בכבוד יום טוב וימנעו מלבשל ולאפות ביום טוב לצורך יום חול.
 
 
 
 
 
 
 
לצורך עירוב תבשילין, מניחים פת בשיעור של "כביצה" ותבשיל בשיעור של "כזית", ולכל הפחות: "כזית" תבשיל ו"כזית" פת. בדיעבד, מותר לבשל ולאפות לצורך השבת גם אם הניח תבשיל בלבד. אם אינו צריך אלא לבשל לצורך השבת ולא לאפות, גם לכתחילה יכול הוא להניח תבשיל בלבד.
 
 
 
 
 
 
 
מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב", ואומרים את נוסח עירוב תבשילין. נוסח ה"עירוב" מובא בשפה הארמית. תרגומו הוא: "בזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". מי שאינו מבין את הנוסח בארמית, יאמר אותו בשפה המובנת לו.
 
 
 
 
 
 
 
בנוסח עירוב תבשילין נאמר, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר {{מקור|אם הם ישכחו לעשות עירוב לעצמם}}. מי שרוצה שעירוב התבשילין יועיל לבני עירו, צריך לזכות את הפת והתבשיל לבני העיר. כיצד? אדם אחר, שאינו סמוך על שולחנו של עושה העירוב, מגביה את הפת והתבשיל ומתכוון לזכות בהם עבור בני העיר. לאחר מכן, הוא מחזיר את הפת והתבשיל לבעל העירוב ובעל העירוב מברך ואומר את נוסח העירוב.
 
  
 +
יש המוסיפים לנוסח עירוב תבשילין, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר {{מקור|אם הם ישכחו לעשות עירוב לעצמם|כן}}. מי שרוצה שעירוב התבשילין יועיל לבני עירו, צריך לזכות את הפת והתבשיל לבני העיר. ניתן לזכות את הפת והתבשיל על ידי אדם אחר, שאינו סמוך על שולחנו של עושה העירוב, שיגביה את הפת והתבשיל ויתכוון לזכות בהם עבור בני העיר. לאחר ההגבהה, עליו להחזיר את הפת והתבשיל לבעל העירוב ובעל העירוב יברך ויאמר את נוסח העירוב.
  
 +
==דינים נוספים==
 +
לצורך עירוב התבשילין, מניחים פת בשיעור של "כביצה" ותבשיל בשיעור של "כזית", ולכל הפחות: "כזית" תבשיל ו"כזית" פת. בדיעבד, מותר לבשל ולאפות לצורך השבת גם אם הניח תבשיל בלבד. אם אינו צריך אלא לבשל לצורך השבת ולא לאפות, גם לכתחילה יכול הוא להניח תבשיל בלבד.
  
 
יש להקפיד שהעירוב לא יאכל עד גמר ההכנות לשבת. אם העירוב נאכל לפני כן, אין להמשיך לבשל מיום טוב לשבת על סמך עירוב זה.
 
יש להקפיד שהעירוב לא יאכל עד גמר ההכנות לשבת. אם העירוב נאכל לפני כן, אין להמשיך לבשל מיום טוב לשבת על סמך עירוב זה.
 
 
  
 
לאחר שהכינו את צרכי השבת, רשאים לאכול את העירוב, ונכון להניח את פת העירוב על השולחן לצורך "לחם משנה" בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית בשבת, ולאוכלה בסעודה השלישית.
 
לאחר שהכינו את צרכי השבת, רשאים לאכול את העירוב, ונכון להניח את פת העירוב על השולחן לצורך "לחם משנה" בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית בשבת, ולאוכלה בסעודה השלישית.
  
 
+
אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי {{מקור|ראש השנה שאורכו יומיים או יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ|כן}}, מניחים את עירוב התבשילין ביום רביעי {{מקור|לפני כניסת החג|כן}} ומבשלים לשבת רק ביום טוב שני, ביום שישי.
 
 
אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי {{מקור|ראש השנה שאורכו יומיים או יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ}}, מניחים את עירוב התבשילין ביום רביעי {{מקור|לפני כניסת החג}} ומבשלים לשבת רק ביום טוב שני, ביום שישי.
 
 
 
 
 
  
  
  
 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

Latest revision as of 00:45, 25 April 2019

עירוב תבשילין הוא תקנת חכמים להתיר לבשל ולאפות ביום טוב שחל ביום שישי לצורך השבת, על ידי הכנת תבשיל מערב יום טוב לצורך השבת. התבשיל צריך להיות מאכל שניתן לאוכלו עם לחם, והמנהג כיום הוא לעשות עירוב על ידי לחם וביצה לאוכלם במהלך השבת שלאחר החג.

מקור[edit]

מקור התקנה הוא מהמשנה בביצה ‏[1] הקובעת שלמרות שקיים איסור לבשל מיום טוב לשבת, ניתן לעשות עירוב תבשילין ולבשל ולהכין דברים מיום טוב לשבת. עניינו של עירוב התבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב (כלומר, מיום חמישי) לשבת, ונמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב, אלא רק גמר אותה.

טעם התקנה[edit]

בגמרא ‏[2] יש מחלוקת לגבי טעם האיסור לבשל מיום טוב לשבת לשיטת רב אשי מדובר בגזירת חכמים שנועדה להרחיק את האנשים מחילול יום טוב. לשיטתו, קיים חשש שמא כאשר יתירו לבשל מיום טוב לשבת, יבואו לבשל גם מיום טוב ליום חול ולכן קבעו חכמים שמותר להכין מיום טוב לשבת רק על ידי עירוב תבשילין וככה לא יבואו לידי שגגה וכלשון הגמרא "יאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול". לעומת רב אשי, רבא סבר שהגזירה לא נועדה למנוע חילול יום טוב, אלא דווקא לשמור על כבוד השבת. לשיטתו, חכמים לא רצו שבעקבות שמחת החג יאכלו את כל האוכל המשובח בחג ולא ישאירו דבר לשבת, ולכן תיקנו שיעשו עירוב תבשילין בשביל שיזכור את השבת וכדי "שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב".

סדר העירוב[edit]

לצורך עירוב התבשילין לוקחים לכתחילה פת בשיעור של כביצה ותבשיל בשיעור של כזית ומברכים: ""ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב". לאחר מכן יאמר את נוסח העירוב עצמו: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת", וניתן אף לומר את הנוסח בתרגום לעברית:"בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".

יש המוסיפים לנוסח עירוב תבשילין, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר (אם הם ישכחו לעשות עירוב לעצמם). מי שרוצה שעירוב התבשילין יועיל לבני עירו, צריך לזכות את הפת והתבשיל לבני העיר. ניתן לזכות את הפת והתבשיל על ידי אדם אחר, שאינו סמוך על שולחנו של עושה העירוב, שיגביה את הפת והתבשיל ויתכוון לזכות בהם עבור בני העיר. לאחר ההגבהה, עליו להחזיר את הפת והתבשיל לבעל העירוב ובעל העירוב יברך ויאמר את נוסח העירוב.

דינים נוספים[edit]

לצורך עירוב התבשילין, מניחים פת בשיעור של "כביצה" ותבשיל בשיעור של "כזית", ולכל הפחות: "כזית" תבשיל ו"כזית" פת. בדיעבד, מותר לבשל ולאפות לצורך השבת גם אם הניח תבשיל בלבד. אם אינו צריך אלא לבשל לצורך השבת ולא לאפות, גם לכתחילה יכול הוא להניח תבשיל בלבד.

יש להקפיד שהעירוב לא יאכל עד גמר ההכנות לשבת. אם העירוב נאכל לפני כן, אין להמשיך לבשל מיום טוב לשבת על סמך עירוב זה.

לאחר שהכינו את צרכי השבת, רשאים לאכול את העירוב, ונכון להניח את פת העירוב על השולחן לצורך "לחם משנה" בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית בשבת, ולאוכלה בסעודה השלישית.

אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי (ראש השנה שאורכו יומיים או יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ), מניחים את עירוב התבשילין ביום רביעי (לפני כניסת החג) ומבשלים לשבת רק ביום טוב שני, ביום שישי.

  1. ביצה ב,א
  2. עיין ביצה טו,ב