סמכות חז"ל בפסיקת ההלכה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

כידוע, בפסיקת ההלכה לא ניתן לחלוק על פסיקות שהוכרעו בתקופות שעברו. למשל, אמוראים לא יכולים לחלוק על תנאים, וראשונים לא יכולים לחלוק על אמוראים. רבות מהקושיות בגמרא מבוססות על כלל זה, כאשר מקשים על אמורא ממשנה או מברייתא. בערך זה נדון מה הטעם לכלל זה.

הטעמים לכלל זה[edit]

ובכן יש בזה שני צדדים:

  1. הדורות הקודמים היו גדולים יותר בחכמתם, ולכן ברור שאם המאוחרים רואים דבר שנראה להם כטעות, הם מבינים שודאי הם הטועים, ועליהם להחכים יותר לרדת לסוף דעת הקדמונים ([[קובץ שיעורים]] ח"א, ב"ב אות תרלג, בשם הגר"ח; קובץ אגרות [[חזון איש]], ח"ב איגרת כד, - מובא באורחות איש, ירושלים ה'תשמ"ט, עמ' קפו-קפז; ועוד).
  2. בסופה של כל תקופה עם ישראל קיבל על עצמו את ההכרעה של חכמי התקופה הקודמת: בסוף תקופת התנאים - חתימת המשנה, בסוף האמוראים - חתימת התלמוד. ואי אפשר לחלוק על הכרעה זו (כסף משנה ממרים ב, א - מובא בקובץ שיעורים, ח"ב, קונטרס דברי סופרים, סי' ב ס"ק ה; ועוד).

בדיונים ההלכתיים המקובלים, בדרך כלל, אין נפק"מ בין שתי השיטות, אך בנושאים שאינם הלכתיים, וכן במקרים נוספים יש נפק"מ בין השיטות הנ"ל, ונפרטם לקמן.

ראיות מהגמרא לשני הצדדים[edit]

בגמרא עצמה יש ראיות בסוגיה זו לכאן ולכאן:

ידועים דברי הגמרא (שבת קי"ב:): "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים", וכן גמרות שמשבחות את הדורות הקודמים בין בעניין הבקיאות ובין בעניין הסברות (עירובין נג.). ממקורות אלו ניתן להבין כי לא שייך שהדורות האחרונים יחלקו על הדורות הראשונים מחמת גדלותם בתורה.

אמנם יש גם מקורות הסותרים לכאורה את כלל זה: הגמרא (בבלי:ברכות כ. ותענית כד:) מספרת שלדורות האמוראים המאוחרים יותר הייתה בקיאות רבה יותר בכל חלקי המשנה , וכן יש אגדה על כך שהקב"ה הראה למשה רבנו את רבי עקיבא שדורש, ומשה רבנו לא הבין את דבריו של רבי עקיבא משום חריפותו הרבה (מנחות כט:, ובהקדמה לספר עיון בלומדות קישר זאת גם לשיטת הלימוד הלמדנית שהתפתחה רק במאה השנים האחרונות, ולא הייתה בדורות הקודמים אע"פ שהיא עמוקה יותר לכאורה). ואם כן מוכח שלעיתים הדורות האחרונים גדולים יותר בחכמתם מהדורות הקודמים, וא"כ מה שאינם חולקים על הדורות הקודמים הוא רק מפני שכך הוכרעה ההלכה.

מדע וענייני העולם הזה[edit]

רבים דנו כיצד עלינו להתייחס לעניינים מדעיים (כגון רפואה, אסטרונומיה ועוד) שנמצאים בש"ס ובראשונים - האם ניתן לחלוק עליהם בסוגיות אלו.

דוגמאות לזה הן:

  • הריגת כינה בשבת - בגמרא (שבת קז:) מבואר שהכינה נוצרת מהזיעה ולא בוקעת מביצה, ולכן מותר להורגה בשבת), ואילו חכמי המדע היום נוקטים שהכינים פרות ורבות מזכר ונקבה.
  • היחס בין כדור הארץ לשמש - ברמב"ם (הלכות יסודי הורה ג, ד) ובשאר הראשונים מבואר שכדור הארץ במרכז והשמש וכוכבי הלכת נעים סביבו. (ועי' בס' חזון שמיים עמ' ז), עי' באגרות קודש של הרבי מליובאוויטש שמכריע בזה.

בדומה לזה (אך בשינויים מסוימים), המושג "דעת תורה", שמייחס הבנה לגדולי התורה גם בענייני העולם הזה, וחובה על הציבור לשמוע בקולם גם בעניינים אלו - שנוי במחלוקת. (ועי' הסנהדרין הסמכות והחידוש ב-ב, דרכה של תורה עמוד 213).

פירוש לפסוקי התנ"ך נגד דברי הגמרא[edit]

כמה ממפרשי התנ"ך לא נמנעו מלחלוק על דברי הגמרא בפירושיהם, כגון הרד"ק והאבן עזרא.

לטעם שקיבלנו את פסיקת ההלכה - מובן שבפרושי הפסוקים אפשר לחלוק על חז"ל, אך לטעם שהם היו גדולים בחכמה ובתורה - גם בנושאים אלו לא ניתן לחלוק עליהם.

פירוש למשנה נגד דברי הגמרא[edit]

מקובל לפרש את המשנה כדברי הגמרא. אמנם התוספות יום טוב כתב שאפשר לפרש את המשנה בשונה מדברי הגמרא, אם לא פוסקים מכך הלכה למעשה. דבריו מובנים רק לצד שקיבלנו רק את פסיקת חז"ל, אך אם אנו סוברים שא"א לחלוק עליהם מחמת גדלותם בתורה - גם בפירושי המשנה א"א לחלוק עליהם.

מפרשים שחלקו על חז"ל בעניינים היסטוריים[edit]

בכמה סוגיות מרכזיות היו מפרשים שלא נמנעו מלחלוק על חז"ל בעניינים היסטוריים, כגון כמה זמן היה בית המקדש השני (בגמרא מפורש שהוא 420 שנה, אך יש מפרשים שכתבו 428, ½437, ½639 שנה - הובאו בכוזרי המבואר א-מה, באר הגולה באר השישי יח ד"ה עוד בספר, והערה 1236 שם). כמה שנים ישבו ישראל במצריים (תורה שלמה פרשת שמות מילואים ה הביא שיש דעה שהיו 215 שנה, ולא 210, וכן הביא שם שנחלקו האם מונים 400 שנה מברית בין הבתרים או מלידת יצחק).

ובדומה לפירושי חז"ל על התנ"ך, שגם בהם לא נמנעו מפרשי התנ"ך מלחלוק על חז"ל, גם בסוגיות היסטוריות לא נמנעו מכך.

ובדומה לכך מצאנו גם שהתלמוד הירושלמי לא ראה עצמו מחויב לדברי התנ"ך לעניין חורבן ירושלים, שבתנ"ך כתוב שנחרבה בט' בתמוז, והירושלמי (תענית פ"ד ה"ה [כג.])‏ אומר על כך "קילקול חשבונות שנו כאן", כלומר שטעו וחשבו שהוא בתשעה בתמוז, אך באמת החורבן היה בי"ז בתמוז.

כמו כן גם לגבי המעשים עצמם שבתנ"ך, יש מפרשים שפירשו אותם שלא כפשוטם. למשל: ב"שמש בגבעון דום" גרמי השמיים לא נעצרו ממש, אלא רק נראה כך ע"י עננים וכדומה (רלב"ג יהושע י-יב, מלכים ב כ-ט, מלחמות השם מאמר ו ח"ב יב, ר' ניסים ב"ר משה ממרשיליא). בקריעת ים סוף המים נערמו ע"י רוח שנשבה (רלב"ג שמות טו ד"ה נערמו מים), ולפי זה ברור ש"המים להם חומה" אינו כפשוטו.

וכן בתקופות מאוחרות יותר - סדר הדורות, שהיה מהאחרונים, חלק על ראשונים בענייני דורות התנאים והאמוראים (אטלס עץ חיים חלק תנאים ואמוראים כרך א עמוד 93).

וכן בעניין רבי אליעזר הקליר, התוס' כתבו שהוא מהתנאים, והאחרונים חלקו עליהם וכתבו שהוא מאוחר יותר. אמנם יש להעיר שדעת החזון איש היא שאסור לחלוק על חז"ל גם בעניינים היסטוריים (אגרות החזון איש רו לעניין ימי בית המקדש השני).


גאוני ישראל שחלקו על הדורות הקודמים[edit]

מחתימת התלמוד ואילך, לא נקבע איסור לחלוק על הראשונים. אולם בעל השולחן ערוך כותב:

"...וראיתי שאם באנו לומר שנכריע בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות, הנה התוספות חידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדעות, ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות!? ואזיהו אשר ימלאוהו לבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי א-ל, להכריע ביניהם עפ"י טענות וראיות לסתור מה שבררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם!? כי בעוונותינו הרבים קצר מצע שכלנו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם". (בהקדמת בית יוסף על ה[[טור]] או"ח)

לעומת זאת, באותו דור חי חכם אשכנזי בעל גישה אחרת לחלוטין, הלא הוא המהרש"ל שכותב:

"...ולא נשאתי פנים לשום מחבר. אף שהדור שלפנינו לעת ההיא, מרוב חולשת ורפיון ידם, אין יכולת בשכלם להשיג, שגדול אחד מן המחברים יטעה בדמיונו, וסוברים מה שכתב בכתב ישן אין להרהר אחריו, ואין נותנים טעם, אלא לסתור דברי חבירו. וכל מה שיוצא מפי אדם, אפילו הוצק חן בשפתים, ופיו מפיק מרגליות...

אבל האמונה, באמונת שמים, שהוכחתי כמה פעמים, בפרט מן הפוסקים האחרונים, שטעו בכמה מקומות מן התלמוד. כאחד מן התלמידים הטועים, בענין עיון הלכה.

על כן שמתי פני כחלמיש. ואומר אמרתי בני עליון כולהון, אכן כאדם ידרושון. ולכן לא אאמין לשום אחד מן המחברים יותר מחבירו. אף שיש הכרע גדול בין מעלותם, למי שמורגל בהם בעיון רב. מכל מקום התלמוד הוא המכריע, וראייות ברורות יצדקו ויתנו עדיהן..." (ים של שלמה, הקדמת בבא קמא)

אע"פ שהדבר לא מקובל, היו מגדולי ישראל שחלקו על פסיקת הדורות הקודמים, כגון הגר"א והרוגאצ'ובר (רבי יוסף ראזין מרוגאצ'וב). לטעם שחז"ל היו גדולים בחכמה - ניתן לומר שגאוני ישראל מסוימים יכולים לחלוק על הדור שעבר, כאשר נראה שגדלותם בתורה אינה כשל הדור בו הם חיים אלא כשל הדורות שעברו. אך אם קיבלנו את פסיקת הדור שעבר בלי קשר לחכמתו - גם גאוני ישראל לא יכולים לחלוק על הדור שעבר.

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

  • דרשות בית ישי סימן ט"ו, הרב שלמה פישר.
  • הרב זלמן מנחם קורן, "תנאים אמוראים גאונים וראשונים סמכות הראשונים כלפי האחרונים" בתוך ברורים בהלכות הראי"ה.