סוכות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 16: שורה 16:


==מצוות החג==
==מצוות החג==
[[תמונה:Four minim2.jpg|250px|שמאל|ממוזער|יהודי נוטל ארבעת המינים]]
חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק {{מקור|תהלים טז|כן}}: "שובע שמחות את פניך", דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב-ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה {{מקור|ארבעת המינים|כן}}; ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה.
חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק {{מקור|תהלים טז|כן}}: "שובע שמחות את פניך", דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב-ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה {{מקור|ארבעת המינים|כן}}; ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה.


שורה 25: שורה 26:


=== הושענות ===
=== הושענות ===
בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו.
בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו.
 
על אף שאנו גורסים בתפילה אני '''והו''' הושיעה נא, בירושלמי גורסים '''והוא''' ומסבירים שהדבר מוסב על הפסוק "והוא אסור באזיקים" {{#makor-new:ירמיהו מ א|תנ"ך-ירמיהו|מ|א}}. ה[[ריטב"א]] מסביר שלפירושם "אני"- הכוונה לעם ישראל הנמצאים בצרה  עמם שרוי גם הקב"ה כביכול כאשר הוא אסור עמם באזיקים. ממילא אנו מבקשים מה' שיוציא אותנו וגם אותו (שאסור עמנו) מצרותינו. [[רש"י]] {{#makor-new:סוכה מה א|ראשונים-רש"י-סוכה|מה|א}} הסביר בפירוש הביטוי "אני והו" שמדובר בשתי צירופים שהם חלק משמותיו של הקב"ה. הצירוף הראשון הוא '''אני''' ואילו הצירוף האצמעי (מתוך ה72) הוא '''והו'''. [[תוספות]] הקשה על רש"י מדוע אנו אומרים דווקא צירופים אלו מתוך כלל ה72 ותירצו כעין הירושלמי לעיל משום שהם כלולים בשתי הפסוקים- "ואני בתוך הגולה" ו"הוא אסור באזיקים".


יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף.
יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף.
שורה 32: שורה 35:


האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ.
האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ.


===מצוות ומנהגי חול המועד===
===מצוות ומנהגי חול המועד===
שורה 41: שורה 43:
===משירי החג===
===משירי החג===
הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".
הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".
===ארבעת המינים===
ארבעת המינים הם ארבעה מיני צומח שיש מצווה לטלם ולנענעם בחג הסוכות. התורה מצווה לקחת "פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" ולמדו חכמים שכוונת התורה היא ל[[אתרוג]], [[לולב]], [[הדס]] ו[[ערבה]]. מהתורה, חיוב נטילת ארבעת המינים הוא רק ביום טוב הראשון של חג הסוכות, כאשר רק במקדש נטלו את המינים למשך כל החג, וחכמים הרחיבו את המצווה לכל שבעת ימי החג גם מחוץ למקדש.
לוקחים אתרוג אחד, לולב אחד, 3 הדסים ו-2 ערבות. יש שמוסיפים לעטר את ארבעת המינים בהדסים נוספים (מנהג התימנים וחב"ד). אוגדים את המינים יחד (חוץ מהאתרוג). אוחזים את אגודת הלולב ביד שמאל ואת האתרוג כשהוא הפוך (העוקץ למעלה והפיטם למטה) ביד ימין ומברכים: {{ציטוטון|בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב}}.
הופכים את האתרוג, מצמידים ללולב ומנענעים. נהגו לנענע 3 פעמים לכל רוח ולמעלה ולמטה.


== הושענא רבה ==
== הושענא רבה ==
שורה 61: שורה 70:
*[[שמחת תורה]]
*[[שמחת תורה]]
*[[עליה לרגל]]
*[[עליה לרגל]]
*[[ארבעת המינים]]
*[[מסכת סוכה]]


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־06:57, 10 בפברואר 2021

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

חג הסוכות הוא השלישי מבין שלושת הרגלים, ביחד עם פסח ושבועות. החג נחוג בימים ט"ו - כ"א בתשרי.

משמעות החג

חג הסוכות מכונה "זמן שמחתנו".

במשנה מובא שבסוכות נידונים על המים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שמחים בשמחת בית השואבה. בכל יום מימי החג, היו שואבים מים ממעין השילוח הסמוך לירושלים ומנסכים אותם על גבי המזבח. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל וריבוי השמחה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

בימינו, יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמשה עשר פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד). פרקים אלו היו נאמרים בבית המקדש בשמחת בית השואבה.

זמן החג בתשרי

מכיוון שחג סוכות נחוג כזכר לסוכות בהם היו ישראל במדבר, רבים שאלו מדוע חג הסוכות הוא דווקא בתשרי ולא בניסן בחודשים בהם יצאו בני ישראל ממצרים?

  • היכר לסוכת מצווה- הטור הסביר שאם חג הסוכות היה נחוג באביב, לא היה ניכר שהסוכות נעשו לשם מצווה שהרי מקובל לשבת בסוכה בתקופת הקיץ של השנה. לכן הועבר חג הסוכות לתחילת החורף כך שיהיה ניכר שהישיבה היא לשם מצווה.
  • כנגד הגאווה- הרשב"ם מסביר כי מטרת החג בתשרי היא בשביל שהאדם יוכל להתמודד עם מידת הגאווה. לדבריו, בעת האסיף האדם העמל עלול להגיע לידי גאווה על כל עמלו ולכן מצווה התורה שייצא מחוץ לבית בעת הזו ושיזכור את בוראו. מסיבה זו יש האומרים שגם קוראים בחג את מגילת קהלת.
  • חזרת השכינה למחנה- הגר"א בפירושו לשיר השירים (א,ה) מבאר שאנו חוגגים את חג הסוכות דווקא בתאריך ט"ו תשרימשום שבתאריך זה חזרו ענני הכבוד לשכון על העם. לאחר חטא העגל פסקו ענני הכבוד ולא חזרו עד שמשה שב וירד מהר סיני ביום הכיפורים והשכינה חזרה לשרות במחנה. כך שלשיטתו בחג הסוכות אנו חוגגים את חזרתו של הקב"ה אלינו.

מצוות החג

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה
יהודי נוטל ארבעת המינים

חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק (תהלים טז): "שובע שמחות את פניך", דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב-ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה (ארבעת המינים); ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה.

לאחר תפילת שחרית אומרים את ה"הלל". במשך כל ימי חג הסוכות אומרים "הלל שלם", ללא דילוג (שלא כבראש חודש שבו מדלגים על שני קטעים בהלל).

בכל ימי חג הסוכות, למעט יום השבת, בשעת אמירת ההלל אוחזים את ארבעת המינים ומנענעים אותם ב"הודו לה' כי טוב...", וב"אנא ה' הושיעה נא". ראה ערך: נטילת לולב.

בשבת של חג הסוכות נוהגים בני העדה האשכנזית לקרוא בבית הכנסת לפני קריאת התורה את מגילת קהלת.

הושענות

בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו.

על אף שאנו גורסים בתפילה אני והו הושיעה נא, בירושלמי גורסים והוא ומסבירים שהדבר מוסב על הפסוק "והוא אסור באזיקים" ירמיהו מ א. הריטב"א מסביר שלפירושם "אני"- הכוונה לעם ישראל הנמצאים בצרה עמם שרוי גם הקב"ה כביכול כאשר הוא אסור עמם באזיקים. ממילא אנו מבקשים מה' שיוציא אותנו וגם אותו (שאסור עמנו) מצרותינו. רש"י סוכה מה א הסביר בפירוש הביטוי "אני והו" שמדובר בשתי צירופים שהם חלק משמותיו של הקב"ה. הצירוף הראשון הוא אני ואילו הצירוף האצמעי (מתוך ה72) הוא והו. תוספות הקשה על רש"י מדוע אנו אומרים דווקא צירופים אלו מתוך כלל ה72 ותירצו כעין הירושלמי לעיל משום שהם כלולים בשתי הפסוקים- "ואני בתוך הגולה" ו"הוא אסור באזיקים".

יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף.

בעת אמירת ההושענות מוציאים ספר תורה לבימת בית הכנסת. כל מי שיש לו ארבעה מינים, אוחזם בידיו ומקיף בהם יחד עם הציבור את הבימה. הקפה זו היא זכר למקדש. בבית המקדש היו מקיפים בימי חג הסוכות את המזבח.

האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ.

מצוות ומנהגי חול המועד

מצוה לשמוח בימי חול המועד, ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד.

יש להיזהר שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד, יותר ממה שמותר על פי ההלכה. חז"ל הדגישו מאוד את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים.

משירי החג

הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

ארבעת המינים

ארבעת המינים הם ארבעה מיני צומח שיש מצווה לטלם ולנענעם בחג הסוכות. התורה מצווה לקחת "פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" ולמדו חכמים שכוונת התורה היא לאתרוג, לולב, הדס וערבה. מהתורה, חיוב נטילת ארבעת המינים הוא רק ביום טוב הראשון של חג הסוכות, כאשר רק במקדש נטלו את המינים למשך כל החג, וחכמים הרחיבו את המצווה לכל שבעת ימי החג גם מחוץ למקדש.

לוקחים אתרוג אחד, לולב אחד, 3 הדסים ו-2 ערבות. יש שמוסיפים לעטר את ארבעת המינים בהדסים נוספים (מנהג התימנים וחב"ד). אוגדים את המינים יחד (חוץ מהאתרוג). אוחזים את אגודת הלולב ביד שמאל ואת האתרוג כשהוא הפוך (העוקץ למעלה והפיטם למטה) ביד ימין ומברכים: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב". הופכים את האתרוג, מצמידים ללולב ומנענעים. נהגו לנענע 3 פעמים לכל רוח ולמעלה ולמטה.

הושענא רבה

כ"א בתשרי, שהוא היום האחרון של חול המועד סוכות, נקרא "הושענא רבה". הוא היום שבו מסתיימות מצות הישיבה בסוכה, מצות ארבעת המינים - ובימים שבית המקדש עמד על תלו, נסתיימה גם מצות ניסוך המים.

משמעות מיוחדת נודעת ליום זה, הנחשב כסיומם של הימים הנוראים. יום זה נודע כיום "משלוח הפתקים" בשמים, בו כלולים גזרי הדין של כל אדם ואדם לשנה הבאה. משום כך, יש מאחלים ביום זה איש לחברו: "פתקה טובה".

רבים נוהגים ללמוד תורה במשך כל ליל הושענא רבה. יש שנוהגים לקרוא את ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, ומסיימים את ספר תהלים.

בסדר תפילת שחרית בהושענא רבה, מאריכים באמירת פסוקי דזמרה. אומרים את מזמור לתודה כביום חול ומוסיפים את כל הפרקים שמתווספים בפסוקי דזמרה בשבת, למעט תפילת "נשמת כל חי".

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקיפים בהושענא רבה את המזבח בענפי ערבה ארוכים.

בעת אמירת ההושענות בהושענא רבה, מוציאים לבימה את ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים שבע פעמים את הבימה עם ארבעת המינים.

בני העדה האשכנזית נוהגים לקיים את "מנהג חיבוט ערבה" כאשר מגיעים בנוסח ההושענות ל"קול מבשר...". בני עדות המזרח נוהגים לקיים מנהג זה לאחר סיום תפילת מוסף.

ראה גם

קישורים חיצוניים