סברא

א. הבנת הדבר וטעמו. בניגוד לקבלת מסורת בלבד ("גמרא").

ב. דבר שנלמד בדרך הגיונית, הנחה שכלית, דבר שההגיון מחייבו, אף כי אין לו סימוכין במקורות.

"אי בעית אימא סברא אי בעית אימא קרא" - ניתן לנמק זאת הן מההגיון והן מהכתובים. "בעל סברא" - כינוי לתלמיד חכם, ללמדן מופלג, היודע להביא נימוקים שקולים לביסוס דעותיו. "גמרא או סברא"? - האם קיבלת זאת במסורת או שלמדת זאת בדרך ההגיון? "גמרא גמירנא סברא לא ידענא" - דבר זה קיבלתי במסורת, אך את טעמו איני יודע. "כך הוא סברא דמילתא" - זהו טעמו של דבר. "סברת הכרס" - כינוי לדבר שאין לו סימוכין, לדעה שאין לה על מה שתסמוך. "סברת הלב" - כינוי לסברא שקולה ומבוססת.