סביבון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
יש הנוהגים לשחק בסביבון ב[[חנוכה]].
סביבון [דרייד"ל באידיש] הוא כלי משחק מסתובב. עם חוד בקצהו התחתון ומקום לאחיזה בחלקו העליון. יש הנוהגים לשחק בסביבון ב[[חנוכה]].
 


== טעמי המנהג ==
== טעמי המנהג ==

גרסה מ־14:29, 22 בדצמבר 2009

סביבון [דרייד"ל באידיש] הוא כלי משחק מסתובב. עם חוד בקצהו התחתון ומקום לאחיזה בחלקו העליון. יש הנוהגים לשחק בסביבון בחנוכה.


טעמי המנהג

ישנם כמה טעמים למנהג זה:

  1. יש אומרים שכשמלכו יון ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, כשהיו ישראל לומדים תורה או מתאספים לדבר מצוה (כגון לברית מילה) היו מניחים לידם סביבונים, כשהקלגסים היוונים היו באים, היו משחקים בהם, כדי שלא ידעו שלמדו תורה (שו"ת דברי יציב או"ח סוף סי' רפג ד"ה ובהנ"ל אפשר).

השתלשלות המנהג

צורת הסביבון

בגלות נהגו לחרוט על הסביבון את האותיות: נ, ג, ה, ש. יש שהסבירו שאלו ראשי תיבות של המילים: "נס גדול היה שם", והכוונה לארץ ישראל. האדמו"ר מחב"ד זצ"ל הסביר ש'נס גדול' - הוא נס המשתלב במערכת הטבע.

לדעה זו, בארץ ישראל, יש לחרוט על הסביבון את האותיות: נ, ג, ה, פ. כלומר: "נס גדול היה פה". וכן נהגו רבים.

אך יש הטוענים שהטעם לאותיות אלו הוא אחר, ולכן גם בארץ ישראל יש לכתוב נ, ג, ה, ש. ושיטה זו ישנם נימוקים אחרים לחריטת אותיות אלו:

  • יש הטוענים שאלו ראשי תיבות של המילים "נשיא גדול היה שמעון", והכוונה היא לשמעוןהחשמונאי.
  • יש הטוענים כי האותיות של הסביבון מכוונות למשחק הימורים[1], והאות ג משמעותה "גנץ" (- זכית בכל הכסף), האות נ משמעותה "נישט" (- לא זכית בכלום), האות ה משמעותה "הלב" (- זכית במחצית מהסכום), והאות ש משמעותה "שטל" (- המתן תור אחד). גרמני שבו שיחקו יהודים רבים ואף הפסידו כספים. האותH פירושה "הַלְבְּ" - זכית במחצית מן הכסף; והאות S פירושה "שְׁטֶל" - המתן תור אחד.

לקריאה נוספת

  • אור ישראל[2] - קובץ לעניני הלכה ומנהג, כרך יד (שנה ד גליון ב), עמ' נ-ס, מאמר מאת הרב יצחק טעסלער שליט"א.
  • אור ישראל, מאת הרב ישראל תנחום דרדק שליט"א, מהד' תשס"ח, פ"א סעיף כד, עמ' כד-כו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יש המוסיפים, שבמקור הוא מנהג גרמני, שבו על הסביבון היו חרותות ארבע אותיות: N, G, H, S, והם תורגמו לאותיות: נ, ג, ה, ש.
  2. הוצאת מאנסי ניו יארק, טבת תשנ"ט.