מעמד האשה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

איש ואשה - שוויון ושונות[edit]

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (שיחות לחומש במדבר, עמ' 413-412[1]) אמר:

"השוה הכתוב איש ואשה לכל הדינין שבתורה" (ב"ק טו.)... קודם כל הודיעו לנו כלל יסודי: שוויון! זה האלף שבאלף. מעבר ליסוד זה יש כמה פרטים שאין בהם שוויון. אבל אין הענין מתחיל מהפרטים. אין זה צודק ואמיתי להתחיל מהאי שוויון. הכלל הוא השוויון, שוויון בצלם אלוקים שבאדם. 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה שייכים שניהם לצלם אלוקים שבאדם. יחד עם זה יש גוונים, אבל לא מתחילים מפירוד אלא משוויון.
...לאור העובדה הזאת, יש מקום להתבונן בהבחנה שבין שני צדדים האלה של צלם אלוקים. יש כאן שני צדדים. וכי אפשר להתחמק מחילוקים אלה? קודם כל יש חילוקים ביולוגיים בין גוף האיש לגוף האשה. ריבונו של עולם 'יצר את האדם בחכמה' עם הבדלים בסדרי האיברים. האיש והאשה ביחד בונים גילוי שלם של צלם אלוקים של האדם בעולם הזה, ושניהם אחראים לקיום הדורות. צריך להבין שהאיברים הביולוגיים הגופניים והאורגניים השונים של האיש והאשה משלימים זה את זה ועושים יחד את בנין האדם. בנוסף לחילוקים הביולוגיים בצורת האיברים, קיימים גם חילוקים פסיכולוגיים, ואי אפשר להתחמק מכך."

ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון שחז"ל מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית[2] הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים[3]. בדינים המבוארים בשולחן ערוך אבן העזר[4],ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.

כבוד האִשה[edit]

חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האִשה, המתביישת בדרך כלל יותר מהאיש[5], והדבר בא לידי ביטוי בכמה הלכות[6]:


יחסי כבוד והערכה בין בני זוג[edit]

הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:

"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...
אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו[10]... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (- עירו של רבא)[11]: אוקירו לנשייכו (- כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו [- כדי שתתעשרו]."

וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט):

"וכן צוו חכמים[12] (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו[13] ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."

עוד אמרו חכמים[14] (חולין פד:):

"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: ...לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו[15], שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם."

וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן[16]. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו[17], ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה[18].

ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם (שם ה"כ):

"וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא.
"וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח."


ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

צניעות - הפרדה בין המינים ולא הדרה או ביזוי[edit]

כפי שהתבאר, הרחקת אִשה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך (- גזענות מינית), איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות[19]. מאידך, היהדות מחייבת הפרדה ושמירת מרחק בין גברים לנשים ואוסרת כל קשר על רקע מיני בין איש לאִשה האסורה עליו (שו"ע אה"ע רס"י כא).

אין איסור לגברים לשהות בסביבת נשים, ובלבד שלא יתייחד עם אשה שאיננה אשתו או אמו (שולחן ערוך אה"ע סי' כג). אך במצבים של התכנסות משותפת מסביב למטרה המאחדת את כל המשתתפים (כדוגמת חתונה או לוויה), לדעת רבים מהפוסקים[20], ישנה חובה להפריד בין גברים ונשים. דבר זה נלמד משמחת בית השואבה שבה עשו "תיקון גדול"[21], להפריד בין גברים לנשים[22] (סוכה נא:). ויש מהאחרונים שכתבו שאף בחנות בשר צריך לעשות הפרדה בין גברים לנשים‏[23]

וכך גם בבתי כנסיות יש חובה להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים (הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, שו"ת שרידי אש, סי' ח אות ב, וש"נ), ולעִתים אף בונים רשות בפני עצמה המכונה עזרת נשים. בדרך כלל, עזרת הנשים נמצאת בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בעזרת הגברים.

כפי שנתבאר, לרוב השיטות, אין איסור בשהיית גברים ונשים יחדיו אלא בהתכנסות משותפת. עם זאת, ישנה עדיפות להפרדה בין המינים[24], כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, בכדי לשמור על הצניעות ועל כבוד האשה, ובפרט במצבים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים[25] או במקומות שהנשים אינן מתלבשות בצניעות[26] או במקומות שקיים חשש גדול למגע בין גברים לנשים (כדוגמת תחבורה ציבורית[27], בשל הדוחק וטלטולי הדרך), אף שאין בדבר איסור מעיקר הדין[28] לדעת רבים מהפוסקים‏[29].

מאידך יש מהפוסקים שכתבו שיש לגבר להימנע מלשבת מאחורי אִשה ברכב (שו"ת אז נִדברו, חי"ב סי' נו ס"ק א, עמ' קכב, בתו"ד; שם חי"ד סי' מז, עמ' צט, בהערה, בתו"ד; ועוד). לשיטה זו הפרדה באוטובוס היא חובה, שכן אין כל אפשרות לגברים לשבת מאחרי נשים.

על פי ההלכה, אין אפשרות לכפות הפרדה במקום ציבורי במצב בו אין חובה הלכתית[30] (אלא בהסכמת הציבור).

בכל מקרה, אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור 'הפרדה'[31], ובפרט במקום שהדבר איננו חובה מעיקר הדין (לדעת רבים מהפוסקים, והמקל יש לו על מי לסמוך). וכמו כן אסור לבייש אדם (בין איש ובין אשה), ויש לפעול תמיד בדרך ארץ[32], ויש להיזהר בזה מאיסורי בין אדם לחבירו החמורים (שו"ת אז נִדברו, ח"י סי' כח, עמ' פא-פב), ולגבי התורה ומצוותיה נאמר: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז).

ישנם איסורים נוספים של קרבה ומפגש בין המינים‏[33]: איסור נגיעה; איסור שמיעת קול שירתה; איסור הסתכלות; וחיובי הרחקה נוספים, שנידונו כל אחד בערכו.

ברכת "שלא עשני אשה"[edit]

ביאור ברכה זו ראה בערך אשה.

תכונותן של נשים[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

בדברי חז"ל מצינו התייחסות רחבה לתכונותיה ומעלותיה של האשה, להלן מספר דוגמאות:


חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ואשתו של און בן פלת (חז"ל).

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב:

"והוא ימשל בך - מלמד שהאשה תובעת בלב, והאיש תובע בפה, זו היא מידה טובה בנשים."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא סימן ד:

"א"ר יהודה בר שלום בשם ר' אלעזר ב"ו אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו: הנשים והעבדים והעניים והעשירים..."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה סימן ב:

"...דבר אחר א-להי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים... ופעמים עושה אותן עומדים... ופעמים עושה אותן בדמות נשים... ופעמים בדמות אנשים... ופעמים עושה אותן רוחות... ופעמים אש..."

שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כח סימן ב:

"כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב".

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ב:

"אמר רבי יוסי בר ירמיה: למה נמשלו הנביאים כנשים? לומר לך מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה[34], כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים."


תכונותיהן - חלשות, פוחדות (ישעיהו יט טז ובמפרשים; רד"ק ישעיהו ג יב). דברניות (דברים רבה (וילנא), כי תצא, פרשה ו סימן יא; ועי' קידושין מט:). "ר' לוי אמר ארבע מדות בנשים ואלו הן גרגרניות וצוותניות וקנאניות ועצלניות" (דברים רבה, שם, ע"ש) דרך ארץ אנשים דולים ונשים משקות (שמות רבה... גבי בנות יתרו). יש להן מלאכות מיוחדות (שמות רבה... גבי יעבידו מצרים את בנ"י בפרך). איש יכול ליטול עשר או מאה נשים ואשה אינה יכולה ליטול שני אנשים (שמות רבה... גבי עצת פרעה כל בן היילוד וכו'). נשים צדקניות לא היו ב[פתקא של חוה]] (שמות רבה... גבי ותהר האשה ותלד בן). "מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל... דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין..." (אסתר רבה (וילנא) פרשה ג סימן י).

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י סימן ה:

"...אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה."

נשים בהיסטוריה של עם ישראל[35][edit]

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ???[36]:

"...רב הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן ו:

"מוציא אסירים בכושרות (???) - על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחותי כלה וגו'. 'גן נעול' - אלו הבתולות, [דבר אחר: -???] 'גל נעול' - אלו נשי האנשים, 'מעין חתום' - אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה: בזכותם אני גואל את בני... בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות".

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן יב[37]:

"דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד... ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש... וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גביהן... ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה... וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם... וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט סימן יד:

"ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור ולמה היו המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים שנאמר (שמות לח) ויעש את הכיור נחושת וגו' אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הם כאמותיהן.
ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה".

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ז:

"ד"א אז ישיר משה, הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים, משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני, כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקב"ה אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה."

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ט:

"...היאך הקול יוצא, אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): 'משה ידבר והא-להים יעננו בקול', בקול שהיה יכול לסובלו... ואף נשים מעוברות לפי כחן..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב אות טז:

"...בשעה שאמר משה כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן ...שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות, ראה מה כתיב (שמות לה) 'ויבאו האנשים על הנשים' - שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא ולשני בקרים הביאו כל הנדבה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא סימן י:

"ותקרבנה בנות צלפחד - אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (שם /במדבר/ כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים."

רות רבה (לרנר) פרשה ז אות טו:

"ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' [אשר לא השבית לך גואל] היום (רות ד, יד) מה היום הזה שולט ברקיע, כך יהיה זרעך שולט ורודה בישראל. אמר רב הונא, מברכותיהן של נשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליא."

הסתכלו על דוד המלך כשריקד לפני הארון - במדבר רבה, במדבר, פרשה ד סימן כ.

איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן מה:

"על אלה אני בוכיה - אספסיאנוס מילא ג' ספניות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון (- בית זנות של משכב זכור) של רומי, עמדו ואמרו: 'לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ? אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך (- להיבעל לזנות)? אמרו להם: 'לאו', אמרו (- הגברים): 'מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה'... והשליכו עצמן לים...
אמר (טרכינוס) לנשים: 'הִשמיעו [להיבעל] ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם כדרך שעשיתי לאנשים' (שהרגם), אמרו לו עביד בארעאי מה דעבדת בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקיפורוס נהר ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה.


ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

קישורים חיצוניים[edit]

מעמד האשה ביהדות[edit]


הערות שוליים

  1. מובא בחוברת 'בית חינוך ומשפחה' (עמ' 22).
  2. פרופ' סיימון בארון-כהן (מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה), בספרו "ההבדל המהותי, גברים נשים והמוח הגברי הקיצוני", יצא לאור בתרגום לעִברית בהוצאת עם עובד, עם עובד, תל-אביב, אפקים מדע, תשס"ו 2006 (ביבליוגרפיה: ע' .264-235 ספר לכל, 155.3, - ???).
  3. מתוך מאמר זכויות האשה בתורה (הדוס).
  4. ובפרט בדיני כתובות, מסימן סו עד סימן קיח
  5. ב"מ נט.: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". וברש"י (יבמות סב:): "דזילותא דאיתתא קשה מדגברא". בספר 'סוד הנישואין' (הרב יוסף אליהו שליט"א, ח"א שער ח הערה כב, עמ' ריח): "בספרי הפנימיות כתבו שעניינה הפנימי של האִשה - קשור להערכה ולכבוד" ע"ש.
  6. הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל (ראש אגודת הרבנים בארה"ב) בספרו 'חֹקֹת עולם' (חלק א סעיף יב, מהדורת קנזס-סיטי תש"י, עמ' 176 ומהדורת ירושלים תשס"ה, עמ' קיג) כותב: "ומצינו כבוד מיוחד לנשים, הן בנשים צדקניות, שיש לכבדן בכבוד הראוי, ואפילו שאר הנשים שינתה התורה בכמה דינים מפני כבוד האשה, כמו שאמרינן במס׳ סנהדרין איש נתלה ואין האשה נתלית. ועוד אמרינן במס׳ בבא מציעא נט. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו..."
  7. וה"ה למגדף. ולדעת רבי אליעזר כל הנִסקלים נִתלים (סנהדרין שם).
  8. הרב שמואל טוביה שטרן זצ"ל, שם וכנ"ל. וצ"ב שהוא לימוד מפס' "אותו ולא אותה" (סנהדרין מו.), ואפשר שכוונתו רק לתת טעם ללימוד, ולא שזהו עצם המקור והגדר של הדין. ור' סנהדרין מה. ותוס' (שם ד"ה הא אותה) שמשמע שאין המקור מחמת ביזיונה (בניגוד לדין שנסקלת בבגדיה, שהוא כן מחמת בזיונה) ע"ש. [ולא הבאתי זאת בפנים, משום שאפשר שאין כאן הקפדה יתירה על כבוד האשה (יותר מהאיש), אלא שְערוֹם הוא ביזיון יותר לאשה, וכדמשמע קצת בירושלמי סוף סוטה (פ"ג ה"ח) שניוולה (וממילא בזיונה) מרובה.]
  9. וזאת בניגוד לדיני הקריעה השונים שיש לאשה הנובעים מחמת ההקפדה על צניעותה (רש"י שם)
  10. ר' יבמות סב: "שרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה, בלא טובה, בלא שמחה... במערבא אמרי: בלא תורה בלא חומה". ועי' תורת חיים כאן שהאריך בטעם שהברכה באה לאיש בשביל האשה מדברי חכמת הנסתר.
  11. ההוספות בסוגריים עגולים מדברי רש"י.
  12. ר' ערוך לנר (כריתות כה. ד"ה בגמרא הכל חייבים): "...שיהא אדם מכבד את אשתו - לא מצינו בלשון זה משמע לשון חיוב... דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא שימחול על כבודו נגדה אבל על פי הדין היא חייבת בכבודו יותר" ע"ש. והנה ברמב"ם כאן כתב בלשון 'צוו חכמים', משמע שהוא חיוב (ואפשר שסבר שהוא מדין הונאה, שדִמעתה מצויה, כמבואר בפנים), אך עכ"פ נראה שחיוב האשה גדול יותר (לראותו כשר או מלך) ודו"ק.
  13. המהרש"א (חי' אגדות יבמות סב:) כתב שהכוונה שילביש אותה בבגדים יקרים משלו ע"ש. (ור' בפנים להלן שחייב לכבד אשתו יותר ממה שיש לו, וי"ל שהכוונה בלבוש וכד'). וכ"מ בשו"ת רבי אליהו מזרחי (סי' טז בתו"ד) שכתב: "כמנהג האנשים לקשט נשותיהם בכל יכולתם כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומכבדה יותר מגופו כל אחד כפי עושרו וכבודו", משמע שמדובר על הלבוש. אכן בספר היראה לרבנו יונה (בהוצאה עם ביאור 'מקור היראה', מאת הרב בנימין יהושע זילבר זצ"ל, אות רמה, עמ' סד, נגיש באינטרנט, ובמהדורת ב"ב תשכ"ט) כתב: "הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו: אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו", משמע דקאי גם בכבוד כפשוטו. וכ"ה להדיא בשו"ת בנימין זאב (ח"א, סי' פח, ד"ה והכי מייתי, נגיש באינטרנט; הובא בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ד סי' נג ד"ה אלא שמצאנו): "...ומצינו שרב נחמן היה מכבד אשתו, כדאיתא פ"ק דקדושין, ולא דווקא לאשתו אלא אפי' למי שנצרך ממנו פעם אחד יכבדהו, כדאיתא בבבא קמא פ' החובל (ב"ק צב:) 'אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור אינשי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא אמר ליה דכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו'. ופירש רש"י 'דשתית מיניה - ששתית מיניה כבר בצמא. לא תשדי ביה קלא - כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו'. ואם על מי שנצרך פעם אחת לא יבזהו כ"ש באשתו שהיא כגופו, דנצרך אליה בכל עת שלא לבזותה ולא להכותה, אלא אדרבה ראוי לכבדה כדאיתא ביבמות... ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו..." עכ"ל, ומבואר שאסר לבזות אשתו.
  14. ראיתי באנציקלופדיה תלמודית (ערך 'בעל', כרך ד, סוף טור צב). ונראה שדבר זה איננו 'חיוב', אלא רק מידת חסידות, שהובאה ברמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"י) גבי תלמיד חכם, ע"ש.
  15. ברמב"ם (פ"ה מהל' דעות ה"י) נקט לשון: "יותר מן הראוי לו", ואפשר שכוונתו שאסור לאדם להוציא יותר ממה שיש לו.
  16. כתב הרב מנשה קליין בשו"ת מִשנה הלכות (ח"ט, סי' שי, נתיב ג, ד"ה וכשנתמעטו הלבבות, עמ' קח): "וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם, עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד תיקן רבינו גרשום מאור הגולה ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בעל כורחה. ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו, והטילו חרם על העובר על זה, והדבר מפורסם לכל. והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה על פי רוב, וזה היה אפילו בשעה שהגויים החזיקו נשותיהם כשבויות חרב. ואמרו ז"ל: מכבדה יותר מגופו, ואסור להכותה ולבזותה, ועולה עמו ואין יורדת עמו, וחייב במזונותיה, עיין אה"ע (סי' סט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת), ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה ע"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחילה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא ליישב תחתיו, ואם היא אינה רוצה להישאר תחתיו כך - כופין אותו להוציא מיד ולִתן כתובתה. עיין כתובות עז 'ואלו שכופין להוציא', ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד, וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשׂנוי לה בעל כורכה כשבויה, ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה, לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא ולִתן כתובה וכו' ע"ש" עכ"ל. ור' להלן בהערה מדברי הגהת המרדכי שאין דרך בני עמנו להכות, רק הגויים. (אכן, ר' להלן בהערה בשם היש"ש שיש שטעו שמותר להכות את אשתו לייסרה שתשמע בקולו).
  17. ור' מה שהובא בהערה לעיל משו"ת בנימין זאב (סי' פח): "...וכ"ש שלא לבזותה ושלא להכותה...". וכעי"ז בהגהות המרדכי (כתובות, פרק אף על פי, רמז קפו, - צויין באנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חובל', כרך יב ריש טור תרפא): "...שהבעל רגיל להכות את אשתו, והיא בקשה ממנו שלא להכותה עוד, ולא רצה להבטיחה שלא להכותה עוד... ולא כן משפט הבנות הכבודות וקיי"ל 'בעולת בעל' - 'בעלייתו של בעל ולא בירידתו' (כתובות סא.), 'לחיים נתנה ולא לצער' (כתובות שם), כ"ש שלא להכותה דקא עבר על 'לא יוסיף פן יוסיף' (דברים כה, ג, כתובות לג. וברש"י, רמב"ם ר"פ ה מהל' חובל; שו"ע חו"מ רס"י תכ וסמ"ע שם ס"ק א), דלא גרע מאחר, וק"ו הוא ומה אחר שאין חייב בכבודו - מצווה על הכאתו, אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה יותר מגופו... לא כ"ש... ועוד מספר כתובתה נלמוד דחייב בכבודה: 'ואנא אפלח ואוקיר' - לכבוד ניתנה ולא לבזיון, ואין דרך בני עמינו להכות נשותיהם כמנהג הגויים, חלילה לכל בני ברית לעשות כדבר הזה. ואם היה לפנינו דין זה היינו מחרימין עליו..." עכ"ל. וכ"פ הרמ"א בהגהתו לשו"ע (אה"ע סי' קנד סע' ג). והמהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ג סי' כא, הובא באנציקלופדיה תלמודית, שם) הביא נוסח זה בשם תשובת מהר"ם, והוסיף: "והנה חכמי ישראל מצינו שסבלו כמה צערות מנשותיהן, אשר קראו על עצמם 'מר ממות' (קהלת ז, כו), ומשלו ברוחם. כגון מעשה דרב ביבמות (סג.) ודוגמתו, וזכו לבנים כשרים... [ו]היכא שרגיל להכותה, שאפילו כופין אותו להוציאה, ולִתן כתובה. ומהר"ר שמחה כתב שכופין אותו ע"י גויים... ע"כ. ועוד נראה, שיש להחמיר בהכאתה. שהרי חמור דינו לעניין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים..." עכ"ל. וכבר נמצא כן בתשובות הגאונים (שערי צדק ח"ד שער א סי' יג, מהדורת ירושלים תשכ"ו, עמ' סט): "אבל (- באמת), זו אשתו היא ואין לו רשות עליה לא לביישה ולא לחבול בה, שאפילו עבדים שנאמר בהם לעולם בהם תעבודו אמרו חכמים לעבודה ניתנו ולא לבושת ניתנו, אשתו [ש]כך כותב לה: 'ואנא אפלח ואוקיר ואיזון יתיכי' לא כל שכן שאינו רשאי לא לבישה ולא לחבול בה... אבל יש מן הדין לפייס את אשתו ולרצותה, ואם ידו משגת יוסיף לה כלום על כתובתה ויאיים על עצמו שלא יהא רגיל לעשות כן. וכיוון שהוא עושה כך כבר יצא ידי חובתו וראוי עליה שתשמע לו ותמחול ותתרצה לו".
  18. ר' יש"ש הנ"ל (ב"ק פ"ג סי' כא): "המזיק אשתו בתשמיש המיטה חייב (ב"ק לב.), אע"ג דברשות קעביד, משום דאיהו קעביד מעשה, והוה ליה לעיוני. מכאן מוכח, דלא שרי לבר ישראל כשר להכות את אשתו. אפי' בדבר מרידה קצת, ואין לומר דעל דעת הכי נסבה, להכותה וליסרה לצורכו כדי שתשמע לקולו, להכנע מלפניו, ורבים טעו בזה, כי אפילו תימא דעל דעת הכי נסבה, הוי כמתנה על מה שכתב בתורה. דעובר על לאו 'פן יוסיף'. צא וראה מה שחייבו חכמים אותו במזיקה בתשמיש. אף דלהכי נבראת ועומדת, ופשיטא דלהכי נסבה. אפ"ה צריך לעיוני, ולהתאפק ולמשול ביצרו שלא להזיקה. ק"ו שלא להכותה בעבור כעסו ורגזו" עכ"ל. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם (כרך יב עמ' תרפא הערה 23) שהיינו כשחזרה בה, אך אם עדיין מרשה לו להכותה - שרי ע"ש. וראה בפורום הישיבות
  19. מתוך הרצאת הרב זמיר כהן בנושא.
  20. שו"ת מִשנה הלכות (ח"ט סי' רעג, חי"ב סי' שח ושמב, חי"ד סי' פ-פא), ועוד. ור' שו"ת דברי יציב (חאה"ע סי מ) ושו"ת אז נִדברו (חי"ב סי' מו-מח), ובמה שככתבו בזה בפורום הישיבות.
  21. כמבואר בסוכה פ"ה מ"ב.
  22. וכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם: "...שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים" עכ"ל. ורבי עובדיה מברטנורה (שם) כתב שהוא "כדי שלא יגיע לידי קלות ראש".
  23. ראה בנטעי גבריאל (אבלות), ובמה שדנו בזה בפורום 'אוצר החכמה'.
  24. הרב שלמה אבינר שליט"א בראיון באתר 'סרוגים': "באוטובוסים, כמובן שיותר טוב מקומות נפרדים, בלי צל של ספק. אוטובוס לנשים, אוטובוס לגברים, או אוטובוס שמלפנים יושבים הגברים ומאחור הנשים. אבל אי אפשר לכפות הפרדה באוטובוסים ציבוריים".
  25. ר' תשובת הרב אליקים לבנון: "מקומות עבודה - רצוי להפריד, מורים לחוד ומורות לחוד, מפני שזה שעות רבות של עבודה משותפת, וזה גורם לקלקול. אבל במפגשים אקראיים - רק לנהוג בצניעות" (ואין צורך בהפרדה פיזית).
  26. ראה תשובת הרב בן ציון מוצפי שליט"א (באתר דורש ציון, תשובה 34519).
  27. יש לציין, שבמחקר שנעשה על ידי 'הרשות לקידום מעמד האישה בישראל' במשרד ראש הממשלה(דרוש מקור), עולה כי 48% מהנשים טוענות כי קיימת תופעה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים בתחבורה הציבורית (הכללית - לא דתית); 25% חוו הטרדה מינית על בשרן; 71% הביעו רצון כי הנושא יטופל.
  28. אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יד עמ' שכו-שכח). הרב שלמה אבינר שליט"א באתר כיפה.
  29. כפי שהוזכר, לשיטת הסוברים שאף כשאין התכנסות המשתפת את המשתתפים יש חובה לערוך הפרדה (כגון בחנויות וכד'), מסתבר שאף בתחבורה ציבורית ישנו חיוב להפריד בין גברים לנשים(דרוש מקור).
  30. הרב שלמה אבינר בראיון: "בטיול של הסניף, שזהו אוטובוס פרטי, צריך להפריד, אבל בקווים ציבוריים אי אפשר לכפות הפרדה". וכן התפרסם ב'כיכר השבת' בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
  31. ר' מכתב של הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א למקרה לא רצוי שאירע ברקע זה.
  32. ר' דברי הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א סביב לפולמוס על הדרת נשים.
  33. בעיקר בין גבר לבין אשה האסורה עליו מחמת ערווה (- אשת איש או קרובה משפחה) או איסור נדה.
  34. צ"ב דהלא היא מידה טובה בנשים שאינן תובעות בפה (עירובין ק:).
  35. יפורטו רק דברים שמציינים את הנשים ככלל, כמגזר ציבורי שלם, ולא דברים המתייחסים לנשים חריגות בלבד או לגברים ולנשים כאחד.
  36. וכ"ה בשיר השירים רבה ד, א, יב.
  37. מהד' שנאן, פרשה א, פרק א פס' יב.