מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ספרו של אברהם יערי
מסעותיו על רקע מפה משנת 1470 - נתיב מסעותיו בצבע ורוד

מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל בשנת ה'רמ"ה (1481) הוא ספר המסעות של הנוסע היהודי מאיטליה משולם מוולטרה. (Meshullam ben Menahem, da Volterra). משולם מוולטרה היה שולחני עשיר, תלמיד חכם ומשכיל שחי ב"תקופת הרנסאנס".

במסעותיו הוא סוקר נושאים מגוונים: "הליכות עמים וטבעי ארצות, אבנים טובות וכתבי-יד, מאורעות מדיניים ומנהגי עם ועם". הוא מתעניין בכל מקום בו הוא מבקר בגורל היהודים ובמצבם את אתרים עתיקים.

תאור מסעו[edit]

ב-28 במאי 1481 הוא יצא לדרכו מנמל נפולי. נקלע לקרב ימי מדרום לאי רודוס בין האוניה שבה הפליג לבין אוניה ממדינת ונציה אשר שלטה באי. הוא הגיע למצרים. ב-22 ביוני, שם פגש את השליט הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף סייף א-דין "קאיתביי". הוא יצא מקהיר ב-10 ביולי, חצה את מדבר סיני והוא תיאר את הבעיות שעמדו בפני הנוסעים במדבר. ב-21 ביולי הוא הגיע לעזה - שם נח שבוע ימים עד שהתארגנה שיירה להמשך דרכו. הנוסע מוולטרה עלה לחברון ומשם הגיע ב-29 ביולי לירושלים - בה שהה כחודש ימים. הוא ירד ליפו ומשם הוא הפליג צפונה לבירות ולדמשק. ב-8 בספטמבר החל את מסעו לונציה - אליה יגיע ב-19 באוקטובר 1481, כעבור 40 יום. בדרכו חזרה הוא עבר דרך קפריסין, רודוס, יוון, חצי האי הבלקני, רגוזה, דרום איטליה וחצה חזרה את הים האדריאטי - סך הכל קרוב ל-150 יום.

עזה[edit]

עוד בטרם הגיע לעזה, הוא נאלץ לעצור בח'אן יונס. הוא כותב: "שמענו כי ארבאני (ערבים) שטו בארץ ואין איש יוצא מפתח ביתו". השודדים הרגו 3 אנשים ולקחו את הסחורה שהובילו על הגמלים. משולם וחבורתו חיכו עד שהיו בשיירה "ה' אלפים איש" ורק אז המשיכו בדרכם.

כאשר הוא הגיע לעזה, הוא מגלה כי מצב הביטחון רע. נוסעים מעזה רק בשיירות. היות שהעיר היא תחנת מעבר לשיירות ממצרים לדמשק, הפונדקים מלאים עד אפס מקום. הוא מונה את הממתינים לנסיעה בשיירות בשבעת אלפים אנשים ועשרת אלפים גמלים. רק כאשר מתאספים די נוסעים יוצאת שיירה לדרך. השלטונות "הלך נגד הארבי" (נלחמו נגד הערבים) בשיתוף עם מושלי רמלה ויפו פועלים נגד השודדים, אשר שולטים על הדרכים היוצאות מעזה. הם הצליחו ונרגו אלפים מהם.

משולם מוולטרה מתאר את העיר עזה: "ארץ טובה ושמנה ןפרותיה משובחים מאד. יש שם לחם ויין, שרק היהודים מכינים. היא בעלת אוכלוסייה גדולה. יש בה כ-70 משפחות יהודיות וכן ארבע משפחות של שומרונים‏‏[1]. הוא מספר כי היהודים יושבים בחלק העליון של העיר - "בראש (נמצאת) הייודיקה ‏‏[2] ובה הבית של דלילה (הפלישתית), והיה דר בתוכה שמשון הגיבור". כמו כן הוא ראה את "החצר הגדול אשר הפיל בחוזקתו ובתוקפו" והוא מוצא כי הבתים ההם עדיין חרבות ושוממות "כי יראה כי החצר ההוא היה דבר גדול לפי מה שיראה עד היום הזה".

על קהילת היהודים הוא מספר כי יש בית כנסת יפה וקטן. יש להם שדות וכרמים. הנוסע הזכיר שמות של שני יהודים מעזה: ר' משה ב"ר יהודה ספרדי וחותנו ר' מאיר ספרדי צורף.

תאור הדרך[edit]

הנוסע נתן עיצות לאלו המתכוננים להגיע לעזה ממצרים ומשם להמשיך לירושלים. הדרך היא כולה מדבר. יש לקחת שני סוסים: האחד, לנסיעה והשני, להובלת מזון ומים. בכל הדרך אין למצוא "מים מתוקים". הנסיעה צריכה להתבצע רק בשיירות בגלל השודדים וגם לאיטה בשל העפר והחול שכן "הסוסים נכנסים בו עד ברכיהם והולכים הכבדות". השודדים אורבים הדרך, מסתתרים בחולות וזועקים לעזרה. אם הם מגלים כי לפניהם שיירה חלשה הם קמים ותוקפים אותה.

הוא הציע לנוסעים ללבוש את בגדי תושבי המקום כדי שלא יזהו אותן כזרים: יהודי או "פרנקו" (כינוי לכל האירופאיים). הוא מזהיר את הנוסע כי לא יגיבו לפעולות שיינקטו נגדם בתחנות המכס. המוכסים מרשים לעצמם לפעול גם נגד פקידי השלטון. המלצתו לנהוג באדישות, לשבת במקום, אפילו לא ללכת לשירותים כי אז הסכנה לשוד גדולה עוד יותר. הוא מסכם: "ואוי למזלו למי שיפול ברשת".

חברון[edit]

בעזה הם ממתינים לשיירה לחברון. ואכן, "שר מערת המכפלה" עם 200 סוסים יצא מעזה לחברון. הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.

הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות. היא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאיים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹ‏שם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים. הוא נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

בחברון הוא מוצא 20 משפחות יהודיות. הן מספרות לו כי הנשים, מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה על פניהן. הן מספרות כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מוצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".‏‏[3]

הוא מצא שני אנשים נכבדים, ממוצא ממלוכי, ויחד עם שני נוצרים מזרחיים הוא נסע לירושלים. אך בזה לא תמו ההרפתקאות, בדרך הצטרף אליהם ישמעאלי ובחלחול ניסה להרוג אותם. בעזרת תחבולה ניצלו ממנו והגיע לעיר הקודש.

לקריאה נוספת[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. ‏ בנוסף לקהילה של שבעים משפחות שמצא במצרים‏
  2. ‏הרובע היהודי‏
  3. ‏ הנוסע פליכס פאברי מסםר על הכנסה שנתית של עשרים וארבע אלף דוקטים‏