מיקרופדיה תלמודית:הקריבהו נא לפחתך

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.


הגדרה[1] - דבר המאוס להינתן במתנה לבן אדם, אסור לקרבן או למצוה

האיסור וגדרו

האיסור ומקורו

וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע - וכי אין זה רע (רש"י) - וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת (מלאכי א ח), מכאן שדבר המאוס במתנה לבן אדם אסור לגבוה (ראה סוכה נ א. וראה להלן), ויש סוברים שהוא הדין דבר האסור לבן אדם (ראה להלן דעת הרמב"ם בטרפה, ודעת התוספות במים מגולים).

מדרבנן או מדאורייתא

איסור זה אינו מהתורה (ראה כסף משנה איסורי מזבח ב י), ומכל מקום כתבו אחרונים, שהוא קרוב לדברי תורה, שהרי נלמד מנביא, שהוא דברי קבלה (שו"ת כתב סופר או"ח פח. וראה ערך דברי קבלה). ויש שכתבו שאיסורו מסברא, ולכן איסורו מהתורה (שו"ת מהר"ם שיק או"ח סז; אבן האזל איסורי מזבח ה ט. וראה ערך סברא).

בדיעבד

האיסור הוא אפילו כשאין אחר כשר (שו"ת שער אפרים יח; משנה ברורה רעב סק"א), ואף בדיעבד (ברכי יוסף או"ח רעב; משנה ברורה שם; שו"ת כתב סופר או"ח פח; אבן האזל שם י). ויש מהאחרונים המצדד שבדיעבד אינו פסול (באור הלכה שם).

מאוס לו או לרוב העולם

  • יש מהאחרונים סוברים שאם לרוב העולם הוא מאוס, אפילו אם לאותו האדם אינו מאוס, בטלה דעתו, וכן אם לרוב העולם אינו מאוס, אף שלו הוא מאוס, אין בו משום 'הקריבהו נא לפחתך' (פרי מגדים או"ח קנד אשל אברהם ס"ק יט, ויו"ד קד משבצות זהב סק"ד, בשם אליה זוטא; שו"ת כתב סופר שם).
  • ויש חולקים וסוברים שהמיאוס צריך להיות לו אף שאינו מאוס לאחרים, ואם לו אינו מאוס, אין בו משום 'הקריבהו נא לפחתך' (אליה רבה קנד ס"ק יח, והסכים לו הפרי מגדים שם ושם).

למזבח

איסור 'הקריבהו נא לפחתך' בנוגע למזבח ישנו בקרבנות, בכלי שרת, ובכהנים[2].

הפסולים להקרבה

בכמה דברים מצינו שמחמת מיאוסם נפסלו להקרבה משום 'הקריבהו נא לפחתך':

  • היין והמים המגולים (סוכה מח ב, וראה ערך גלוי), אפילו לסוברים שאם סיננם מותרים בשתייה (ראה ערך הנ"ל. סוכה נ א). יש סוברים שכשאסורים להדיוט משום גילוי פסולים מטעמים אחרים (ירושלמי סוכה ד ז; רש"י סוכה שם ד"ה שהיין. ראה טעמיהם בערך גלוי); ויש סוברים שהאיסור להדיוט הרי הוא משום סכנה, ואין לו שייכות למזבח (תוספות סוכה מח ב ד"ה שהיין על פי הסבר אבן האזל איסורי מזבח ב ח).
  • יין שריחו רע מפני שהניחוהו בכלי מאוס (בבא בתרא צז ב, ורשב"ם ד"ה אלא), אפילו יש בו טעם יין (רשב"ם שם ד"ה ושריחו). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהאיסור משום שאינו דרך ארץ (ראה שאילתות תשא סה).
  • חטים שבגללי בקר, ושעורים שבגללי בהמה - פסולים למנחות (מנחות סט א).
  • בהמה כחושה, יש מהראשונים סוברים שאסורה לקרבן משום 'הקריבהו נא לפחתך' (רש"י מנחות סד א ד"ה אפילו. וראה ערך הדור מצוה).
  • מחוסר אבר שפסול בעוף, אף על פי שמום אינו פוסל בו (ראה ערך בעל מום וערך מחוסר אבר), יש מהראשונים סוברים שפסולו משום 'הקריבהו נא לפחתך' (רש"י זבחים לה ב ד"ה וכשרין, ובעוד כמה מקומות)[3].
  • בהמה שנעשתה טרפה האסורה באכילה, לדעת חלק מהראשונים (רמב"ם איסורי מזבח ב י. וראה רש"י זבחים עד ב ד"ה נפולה. וראה ערך אסורי מזבח). ויש שתמהו, שהרי מן התורה הוא, ולא מדברי קבלה בלבד (ראה כסף משנה שם).

מליחת הקרבן

מליחת הקרבנות שציותה תורה, יש מהראשונים שכתב שיתכן שהטעם מפני שאינו כבוד להיות לחם ה' תפל מבלי מלח (רמב"ן על התורה ויקרא ב יא. וראה ערך מליחה (ב)).

כלי עץ ונצרים לכלי שרת

סל של נצרי דקל - והם זרדים הגדלים סביב הדקל (רש"י סוטה יד א ד"ה כפיפה) - פסול לכלי שרת, אפילו לתנאים המכשירים כלי עץ (ראה ערך כלי שרת), שלא הכשירו בפחותים (סוטה יד ב).

יש מהאחרונים שכתב שלהלכה שכלי עץ פסולים, אף זה מטעם 'הקריבהו נא לפחתך' (שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא יו"ד רג בהגה).

בעלי מומים

כהנים בעלי מומים (ראה ערך בעל מום (א)), כתבו ראשונים שפסולם לעבודה הוא מפני 'הקריבהו נא לפחתך', ופירשו הכתוב, כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב (שם יח), שהוא נתינת טעם, שאינו בדין שיקרב (רש"י על התורה שם).

ויש שכתב שאפילו בשחיטת הקרבנות, שמצד הדין מותרת בבעל מום, כמו שמותרת בזר (ראה ערך שחיטה (ב)), מכל מקום מטעם זה אסורה (משכנות יעקב או"ח סו).

למצוה

יין לקידוש ולהבדלה

יין המגולה, שסיננו במסננת, אף לדעת התנאים המתירים לשתייה (ראה ערך גלוי), כשם שאינו ראוי למזבח (ראה לעיל: למזבח), כך אין אומרים עליו קידוש היום (בבא בתרא צז א וב, ורשב"ם שם). וכן בזמן הזה שאין מקפידים על גילוי (ראה ערך הנ"ל), מכל מקום אין מקדשים עליו, משום 'הקריבהו נא לפחתך' (טור או"ח רעב, בשם רי"ץ גיאת; שו"ע שם א, ומגן אברהם סק"א). וכתבו אחרונים שאם עמד שעה מועטת מגולה אין להקפיד, וגם הפחות אינם מקפידים על כך בדיעבד (מגן אברהם שם).

אף יין שריחו רע (ראה לעיל) אין מקדשים עליו (בבא בתרא צז ב בתירוץ א, ורשב"ם שם; טור שם, וב"ח ופרישה שם; שו"ע שם, ומשנה ברורה סק"ב, ומחצית השקל שם סק"א).

הפסולים לקידוש משום 'הקריבהו נא לפחתך', אף להבדלה פסולים (ברכי יוסף שם א ומשנה ברורה סק"א).

לולב היבש

לולב היבש, שפסול מפני שאינו הדר (ראה סוכה כט ב, וראה ערך לולב), יש מהראשונים סוברים שיש בו משום 'הקריבהו נא לפחתך', ופסול אף ביום השני (בעל המאור על הרי"ף סוכה יד ב); ויש סוברים שאינו מאוס, ואתרוג היבש נאה ומשובח הוא, ועולה על שולחן מלכים לריח (הרמב"ן במלחמות שם טו א).

בעל מום לשליח ציבור וברכת המזון

בעל מום יש מי שכתבו שלא יהיה שליח צבור, משום 'הקריבהו נא לפחתך' (מגן אברהם נג סק"ח; שו"ת חות יאיר קעו), וכן אין ליתן לכתחילה מטעם זה לברך ברכת המזון לקטוע אצבע ולמוכה שחין (חות יאיר שם). ויש חולקים, שאדרבה דרך הקדוש ברוך הוא להיות משתמש בכלים שבורים (ראה מגן אברהם שם, בשם מהרש"ל ואליה רבה שם. וראה ערך שליח צבור).

בשמים ששהו בכלי יין נסך

שקי בשמים שהיו בכלי יין נסך, אף על פי שמותר להריח בהם (ראה ערך ריח), כתבו ראשונים שאין להריח בהם בהבדלה (ראה ערך ברכת הריח), משום 'הקריבהו נא לפחתך' (שו"ת הרשב"א ג רלד, הובא בש"ך יו"ד קח ס"ק כו; שו"ע או"ח רצז ג).

הערות שוליים

  1. י', טורים תקנא - תקנז.
  2. וכן נאמרו דינים במעשה ההקרבה, ראה זבחים פה א ורש"י, חולין צ ב ורש"י, ורמב"ם מעשה הקרבנות ו ד.
  3. ראה תוספות חולין שם שכתבו שדין זה למדים מפסוק בקדושין כד ב, ולא מהקריבהו.