מיקרופדיה תלמודית:ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - האות החמישית מכ"ב אותיות של אל"ף-בי"ת

צורתה בכלל

צורת האות

צורת אות ה - שנקראת ה"א או ה"י (פירוש הראב"ד לספר יצירה ב ג) - מהאל"ף-בי"ת שבכתב-אשורי (ראה ערכו) בכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזה (ראה ערך אותיות), וכן בגט אשה (ראה ערך גט), דומה לאכסדרה (ראה ערכו. מנחות כט ב) שהיא סתומה מכל צדדיה (בראשית רבה יב י; רש"י עה"ת בראשית ב ד) ופתוחה למטה (ירושלמי חגיגה ב א; בראשית רבה שם; רש"י עה"ת שם), וגם מהצד יש לה פתח (ירושלמי שם, לפי היפה מראה שם), שיש לה חלון מן הצד (בראשית רבה שם), שרגלה הפנימית - שמשמאל (רש"י שם א ד"ה תוכו וד"ה יריכו) - אינה דבוקה אל הגג למעלה, אלא תלויה באויר (רש"י שם ב ד"ה ותלו), ופתח עליון בין רגלה לגגה (רש"י שם ד"ה מעלין). ולכן הה' אינה ככל האותיות - מלבד הק' (ראה ערך ק) - שצריכות להיות גולם אחד (רא"ש ספר תורה יב; טור או"ח לו, ושם יו"ד רעד; שו"ע או"ח שם ב)[2].

צורת גוף האות

צורת גוף הה' - הגג והרגל שבימין - היא דלי"ת (ראה ערך ד על צורתה. אגור פה; ברוך שאמר, א"ב ראשון ה), שיש לה זוית מאחוריה ולא עגולה (ברוך שאמר, א"ב שלישי ה, בשם הרוקח), שכן אמרו שיש תג לה' (מנחות כט ב), ופירשו ראשונים שהוא בתחילת גגה, כמו תג של דלי"ת (תוספות שם ד"ה ומאי, בשם רבנו תם)[3], שלא תהא עגולה מאחוריה (רא"ש ספר תורה שם, והגהות מימוניות א יט, בשם רבנו תם; ברוך שאמר שם)[4], שיהיה לה עוקץ לרבעה (טור יו"ד רעד), שלא תיראה כרי"ש (אגור שם; ברוך שאמר שם)[5].

הרגל הימנית

כשם שבאות ד' בכתב ספרדי הרגל הימנית היא ישרה, ובכתב אשכנזי פשוטה לאחוריה (ראה ערך ד), אף באות ה' כך (מור וקציעה לו).

הקו העליון

הקו העליון של ה - יש שמחלקים אותו לשנים ומחברים אותו בקו דק, כדרך שעושים בחי"ת (ראה ערך ח. חתם סופר יו"ד קעא).

ריבוע

הה' - כרוב האותיות - תהיה מרובעת, שוה בארכה ורחבה (ברוך שאמר, א"ב הראשון, בסופו).

תג

הה' יש לה נקודה למעלה (ירושלמי חגיגה ב א), תג (מנחות כט ב), מין מקל קטן (ברוך שאמר, א"ב ראשון ה) בסוף הגג, משמאל (הגהות מימוניות תפילין א יט, וטור שם ושם, בשם רש"י); ולמרות שיש מהראשונים שפירשו התג שהוא בתחילת גגה כדלי"ת (ראה לעיל), מכל מקום רוב הפוסקים כתבו כדעה זו (הגהות מימוניות שם; אור זרוע א תקמח, בשם רבנו שמשון; מרדכי מנחות תתקנג, בשם רבי אלחנן; טור שם ושם)[6], וטוב לעשות כדברי שניהם (בית יוסף או"ח שם)[7].

ניקב רגל ימין

ניקב בירך - רגל ימין (רש"י מנחת כט א ד"ה יריכו) - של ה, אם נשתייר ממנה כמלא אות קטנה - כשר, ואם לאו - פסול (מנחות כט א-ב; רמב"ם תפילין א כ; טוש"ע או"ח לב טו; טור יו"ד רעד), והוא הדין אם כתב לכתחילה רגל קטנה קצרה שהוא כשר (משנה ברורה שם).

שיור זה היינו מהנקב ולמעלה (שלחן ערוך הרב או"ח לב יט; משנה ברורה שם ס"ק מג), ואות קטנה, היינו יו"ד (מגן אברהם שם ס"ק טז) עם קוץ התחתון שלה (משנה ברורה שם ס"ק מד).

וכן אם נפסק קצת עוביה, אם נשאר חוט דק כמו וי"ו או יו"ד דקה - כשר (מגן אברהם שם), שאין שיעור לעובי האותיות, ואם עשה מתחילתו הרגל דקה - כשר (בית יוסף שם, בשם המאירי; שלחן ערוך הרב שם יח)[8].

הרגל שבשמאל

הרגל שבשמאל (מנחות כט ב: כרעיה) התלויה בה (ראה לעיל: צורתה בכלל), דנו ראשונים בצורתה, שיעורה ומקומה.

צורתה

יש סוברים שצורת הרגל היא נקודה (אגור פה; ברוך שאמר, א"ב השני), ולכן צורת הה' כולה כמו דלי"ת ויו"ד (ברוך שאמר שם), ויש שהוסיפו שהיא כיו"ד הפוכה (ברוך שאמר שם, בשם ספר התמונה), שהנקודה לא תהיה משוכה - שלא תהיה בעובי אחד מלמעלה למטה (מלאכת שמים כו, בינה סק"ח) - אלא למעלה דקה ולמטה עבה (ראה בציור הה' כמנהג האשכנזים), ומעט עקומה לצד ימין, ולא לצד שמאל שלא תדמה לתי"ו (ברוך שאמר שם)[9].

ובכתב ספרדי רגל שמאל היא קו קטן פשוט עב מעט באמצעיתו, ואינה עקומה כלל (מור וקציעה או"ח לו, בשם מגן דוד, ושכן המנהג); ויש שכתבו שצורת רגל שמאל כמו וי"ו זעירא (מור וקציעה שם, בשם מצת שמורים; משנת אברהם, התמונה כג יט, בשם תולדות יעקב, ושכן דעת הפוסקים)[10].

שיעורה

בשיעור נקיבתה נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאם ניקב ברגל שמאל, אפילו לא נשתייר ממנה כשיעור אות קטנה - כשר (רש"י מנחות כט א ד"ה תוכו; רא"ש ספר תורה טו; טור או"ח לב, ושם יו"ד רעד, ושו"ע או"ח לב טו, בשמו), ואפילו לא נשתייר אלא כלשהו (רא"ש וטוש"ע שם), בין אם נשתייר למעלה מהנקב, בין למטה ממנו (שלחן ערוך הרב או"ח לב יט, לדעה זו), שאין שיעור לרגל שמאל (רא"ש שם).
  • ויש אומרים שאין חילוק בין רגל ימין לרגל שמאל, ודינה ככל האותיות, שאם לא נשתייר בה כשיעור אות קטנה - פסול כבכל האותיות (כן משמע מרש"י שם ד"ה יריכו, בלישנא אחרינא; כן משמע מהרמב"ם תפילין א כ; התרומה רה, על פי רש"י שם), וכן הלכה (בית יוסף שם; רמ"א שם).

מקומה

לא תהיה הנקודה - רגל שבשמאל - נגד אמצע הגג אלא בצד שמאל, נגד סוף הגג (ברוך שאמר, א"ב הראשון; אגור שם, בדעת הרא"ש), ואם עשאה באמצע - פסול (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם, בתמונת האותיות), שצריך שתהיה הה' דומה לחי"ת אם תדבק הנקודה למעלה (ברוך שאמר שם, על פי שבת קג ב)[11].

ולא תהיה הנקודה רחוקה מגג הה"א יותר מעובי הגג שהוא עובי קולמוס, ולא סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החלק שביניהם בריחוק ארבע אמות (ברוך שאמר, א"ב השני), או אמה אחת (ברוך שאמר, א"ב הראשון), ושיעור זה אינו דוקא, אלא בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבמה כשקורא בו (רמ"ע מפאנו לו; מגן אברהם לו סק"א)[12].

נגיעת הרגל בגג

כשם שבכל האותיות למדים מוּכְתַבְתָּם (דברים ו ט) האמור בתפילין ומזוזה - וכן בספר תורה (שו"ת הרשב"א א סי' תריא, על ירושלמי מגילה א ט) - שתהא כתיבה תמה שלמה כהלכתה, כך למדים מכאן אף שלא יכתוב ההין חיתין (שבת קג ב, ורש"י ד"ה וכתבתם וד"ה תם), שהן דומות בקריאתן ובכתיבתן (רא"ש, ספר תורה יב). דהיינו שלא תגע רגל הה' בגגה (רא"ש שם), שירחיק הקו האחרון - מרגל השמאלית - מהגג (רשב"א וריטב"א ור"ן שבת שם), ואם נגעה למעלה אין לה צורת ה' ופסולה (רא"ש שם; טוש"ע או"ח לו ב), ואפילו נגיעה דקה פוסלת (ריב"ש קכ; תרומת הדשן, כתבים עא) אף כחוט השערה, אף על פי שהתינוק קוראה כה' (שלחן ערוך הרב או"ח לב כז; משנה ברורה שם ס"ק פג)[13].

הה"ין מיוחדות

בספר תורה

  • ה' של הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת (דברים לב ו) היא ה רבתי, מהאותיות הגדולות (מסורה גדולה, תחילת בראשית ותחילת דברי הימים; זהר לך לך צג א והאזינו רצז ב) שצריכה להיות - בכתיבתה - תיבה בפני עצמה (סופרים ט ו)[14], ומכל מקום בקריאתה נקראת כמילה אחת, הה"א בפתח, והלמ"ד בשוא נח, ואותיות השם בנקודותיהן וכמוצאן כמשפט (מנחת שי שם, בשם הרבה ראשונים); ויש שהוסיפו שצריך לכתבה למטה מארכובתו של למ"ד (ירושלמי מגילה א ט; שמות רבה כד א; קרית ספר למאירי ב, האזינו).
  • ה' של הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' (תהלים עז ח), יש מן הראשונים כתבו שהיא מן האותיות הגדולות (מחזור ויטרי (הורוויץ) עמ' 683).
  • ה' של בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב ד) היא זעירא, מהאותיות הקטנות (מסורה שם ושם ותחילת ויקרא; זהר שם ושם).
  • ה' של בְדֶרֶךְ רְחֹקָה (במדבר ט י) נקוד עליה (משנה פסחים צג ב; ספרי בהעלותך סט; סופרים ו ג; אבות דרבי נתן לד).

בגט

ה של "למהך" בגט יש לכתבה גדולה ועבה יותר משאר הה"ין שבגט (סדר גיטין למהר"ם קלט, על פי גיטין ג ב).

הברתה

צורת ההבהרה

  • כל האותיות אדם מוציא מתוך פיו והוא קומץ את פיו, וה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא שהוא קומץ את פיו (תנחומא (בובר) בראשית טז).
  • כל האותיות תופסים את הלשון, וזה אינו תופס את הלשון (בראשית רבה יב י).
  • כל האותיות יש יגיעה בקריאתן, עקימת פה ונענוע לשון ושפתים, אבל ה"א אין בה נענוע כלל (פסיקתא זוטרתא בראשית ב ד).

דמיון לח'

לא נמנעו חכמים מלדרוש מילה הכתובה בה' ככתובה בח' (ירושלמי פאה ז ה), לפי ששתיהן אותיות גרוניות, ממוצא אחד, לכן מתחלפות זו בזו (ריטב"א ומאירי מועד קטן ב א), כמו: קֹדֶשׁ הִלּוּלִים (ויקרא יט כד), ודרשו: חלולים, שצריך חילול ופדיון (ירושלמי שם). ויש שכאשר מובן המלה בה' ומובנה בח' מתנגדים זה לזה אמרו שאין לדרוש בח' מפני שלא כתוב בח' (מנחות לז א)[15].

בתורת מספר

ה' בתורת מספר היא חמש (ראה ערך אותיות וערך גימטריא), וכמה דרשות בהלכה למדו מה' בתורת חמש, כמו: סתם גזירות שלשים יום, שנאמר: קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה), 'יהיה' בגימטריא שלשים (נזיר ה א).

ואף כאן יש שדרשו כאילו כתוב בח', כמו: מלאכות שבת ארבעים חסר אחת, שנאמר לגבי איסור עשיית מלאכה בשבת: אֵלֶּה הַדְּבָרִים (שמות לה א), 'אלה' בגימטריא שלשים ותשע, שלא נמנעו חכמים מלדרוש בין ה לח' (ראה לעיל. ירושלמי שבת ז ב).

הערות שוליים

  1. ח, טור' כז-לו.
  2. ויש מהראשונים סוברים שאף רגלה שבשמאל דבוקה אל הגג, ובכדי להבדילה מאות חי"ת עשו בה שינויים אחרים (מאירי שבת קג ב; קרית ספר ב א).
  3. ויש מהאחרונים שכתב שאין צריך לעשות עקב לה' כמו שעושים בדלי"ת, אלא שתהיה אות חדה (משנה ברורה, תמונת האותיות).
  4. בה' שניה של שם הוי"ה יש שכתבו שלא תהיה בליטה בגגה בימין (אשל אברהם לב כו, בשם משנת חסידים).
  5. ויש מהראשונים שכתבו על צורת הגג והרגל של ימין שהיא כמו רי"ש (נמוקי יוסף ספר תורה; מרדכי מנחות תתקנג), וכן כתבו אחרונים לדעת הראשונים המבארים את התג של הה' באופן אחר (ראה להלן) שאין צריך לרבע הה' כדלי"ת, אלא אפילו היא עגולה מאחוריה (פחד יצחק, ספר תורה ודין האותיות), וטוב לעשות כדעה הראשונה (טור או"ח ויו"ד שם; שלחן ערוך הרב או"ח לו ב; משנה ברורה, תמונת האותיות), אלא שבדיעבד כשר אף לדעה הראשונה כשעשאה עגולה, כיון שאינה דומה לאות אחרת (פחד יצחק שם; שער הציון לתמונת האותיות ה סק"ב); ויש מהאחרונים שכתב בדעת אחד הראשונים שמעכב, ופסק להלכה כמותו (יד אליהו (קאליש) פסקים נ, בדעת רבנו תם).
  6. ואף לדעת המפרשים שהתג שאמרו הוא לצד ימין, יש שכתב שמודים הם שצריך תג גם בצד שמאל (ברוך שאמר, א"ב שלישי ה).
  7. עוד על התגין באות ה ראה ערך תגין.
  8. וראה דעה אחרת בקרית ספר למאירי א ג ב; דרכי משה שם סק"ד, בדעת הטור.
  9. ויש סוברים שצורת הרגל היא כמו וי"ו (נמוקי יוסף, ספר תורה), וצורת הה' כולה היא כמו דלי"ת וי"ו (תקוני זהר נח ב).
  10. ה' הראשונה של שם הוי"ה יש שכתבו לעשות לה ברגל הוי"ו זעירא שבתוכה כעין קוץ קטן מאד יוצא לחוץ, והוא נקרא "פסיעה לבר" (מצת שמורים, תפילין, על פי זוהר בלק רג ב).
  11. וראה עוד דעות ברשב"א מנחות כט ב, בפירוש השני; מאירי שבת קד א; קרית ספר ב א; המיוחס לר"ן שבת שם; מגן אברהם לב ס"ק לג.
  12. יש מהאחרונים שנסתפק אם רגל השמאלית של הה' צריכה להיות באורכה שוה לירך הימנית שכנגדה, או שדי אף אם אינה מגיעה לסוף אורכה (פרי מגדים או"ח לב, אשל אברהם ס"ק לג).
  13. ואמרו שסופרים המדקדקים תולים את רגל הה"א (מנחות כט ב), וביארו הדבר שלהכשיר די בהפסק כלשהו, וסופרים מדקדקים משאירים ריוח רב (ריב"ש שם, בתירוץ השני; ב"ח שם); ויש הסובר שאם הדביק בעובי פסול, שדומה לחי"ת, ואם הדביק בדקיקות, שהה"א ניכרת יפה - כשר, שנגיעה קלה אינה פוסלת, והסופרים המדקדקים בלבד הם שתלוהו (תשב"ץ א נ-נא); ויש המחלק באופן אחר, שאם רגל שמאל מחוברת לגג, לא יעשו אותה ארוכה, אלא קצרה, שהחי"ת שתי רגליה ארוכות, ובזו תהיה רגל אחת ארוכה ואחת קצרה (רשב"א שם, בתירוץ הראשון); ויש הסוברים שאפילו אם יעשו שתי רגליה שוות זו כזו, וגם ידבקו את הרגל השמאלית לגג, מכל מקום אם הגג של הה' יהיה רחב, באופן שרגל השמאלית תהיה באמצעיתו ולא בסופו, אין דיבוקה מפקיע אותה מאות ה, שהח' הרגל היא בסופה, וסופרים המדקדקים לעשות כתב מיושר הם בלבד היו מפרידים באות ה ביניהם, אבל אם אין עוקץ הגג בולט לחוץ, דיבוקה של רגל שמאלית לגג פוסל, ובזה הוא שאמרו לא יעשה ההי"ן חיתי"ן (רשב"א שם, בתירוץ השני; מאירי בשבת קג ב; קרית סופר ב א); ויש מפרשים שהסופרים המדקדקים עשו שני הבדלים בין ה וחי"ת: עשו חטוטרת לחי"ת (ראה ערך ח), וגם תלו רגל הה"א (ריב"ש שם, בתירוץ הראשון; חתם סופר יו"ד רסז; באור הגר"א או"ח לב ס"ק נב).
  14. ויש החולקים בזה וסוברים שיש לכתוב המילה בתיבה אחת (מנחת שי שם, בשם ספרים מדויקים ומערבאי).
  15. על א' וה', שאף הן ממוצא אחד, וגם אינן ניכרות בסוף המילה במבטא, אם שינה בשמות גיטין וכתב זו במקום זו, ראה ערך א.