מיקרופדיה תלמודית:אין מערבין שמחה בשמחה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - כשאדם חייב במצות שמחה, אינו רשאי לערב בה שמחת מצוה אחרת

הכלל ומקורו

מקורות הכלל

  • בירושלמי למדו הכלל ממה שאמר לבן: מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת (בראשית כט כז), ולא השיא לו שתיהן בשבוע אחד (ירושלמי מועד קטן א ז; רמב"ם אישות י יד).
  • ובבבלי למדו כלל זה מחנוכת בית המקדש, שלא עשאוה בחג הסוכות: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם (מלכים א ח סה), שאף על פי שהיה לו לשלמה לדחות את שמחת החנוכה לימי החג - כדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכה כל כך זמן (תוספות מועד קטן ט א ד"ה איבעי ליה למינטר) - מכל מקום לא דחה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה (גמ' שם).

והוסיפו בבבלי, שאפילו אם כבר נזדמנו לו שתי השמחות בזמן אחד, אין מערבין אותן, שלכך מורה יתור הפסוק: שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, אף על פי שכתוב: אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, להודיענו ששמחת חינוך לחוד ושמחת החג לחוד, ואין לערבם אפילו אם היו מזדמנים יחד (גמ' שם, ורש"י ד"ה ועביד).

מדאורייתא או מדרבנן

דין זה הוא מן התורה, שהרי למדנוהו מכתובים (תוספות כתובות מז א ד"ה דמסר; כן משמע מתוספות מועד קטן ח ב ד"ה לפי וד"ה בחגך; מגן אברהם תקמו סק"ד), וגזרת הכתוב הוא (תוספות מועד קטן שם ד"ה לפי); ויש אומרים שאינו אלא מדרבנן (שו"ת הרשב"א ח"ג רעו; בית יוסף שם א).

טעם הכלל

אפילו אם הוא גזרת הכתוב יש קצת טעם לדבר, שהוא דוגמת הדין שאין-עושין-מצות-חבילות-חבילות (ראה ערכו), שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה, ואף כאן בשביל שיהא לבו פנוי לשמחה שהוא חייב בה, לא יערב בה שמחה אחרת (תוספות שם), שאז אינו שמח כראוי בכל אחת מהן (נימוקי יוסף שם).

שמחת נשואין

נישואין ביום טוב ובחול המועד

אין נושאין נשים בחול המועד לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין (משנה מועד קטן ח ב; רמב"ם אישות י יד; טוש"ע אורח חיים תקמו א, ואבן העזר סד ו) מפני ששמחה היא לו (משנה שם), ואין מערבין שמחה בשמחה[2] (גמ' שם; רמב"ם שם), ואין צריך לומר ביום טוב, שעיקר שמחת החג היא ביום טוב (מאירי שם)[3].

נישואין בלא סעודה

נחלקו ראשונים אם מותר לעשות במועד נישואין בלא סעודה:

  • יש אומרים שאסור (נימוקי יוסף וריטב"א מועד קטן יח ב; ריב"ש רס), שבנישואין לבד יש שמחה ואין מערבים שמחה בשמחה (נימוקי יוסף שם), וכן הלכה (מהרש"ל כתובות מז א; מגן אברהם תקמו סק"א).
  • ויש אומרים שלא אמרו שאסור אף בלא סעודה אלא נישואין שעם האירוסין, אבל אם אירס כבר אין איסור בנישואין לבד (מהרש"ל שם, בדעת התוספות כתובות שם ד"ה דמסר).
  • ויש שפירשו בדעתם שבנישואין עם סעודה האיסור הוא מן התורה, אבל בלא סעודה אין האיסור אלא מדרבנן (מהרש"א שם; וכן מפורש בשיטה מקובצת שם בשם התוספות).
  • ויש שפירשו בדעתם שלטעם של אין מערבין שמחה בשמחה אף נישואין בלא סעודה אסור (מגן אברהם שם).

נישואין בערב הרגל

מותר לשאת אשה בערב הרגל, ובדין סעודת הנישואין נחלקו הדעות:

  • מעיקר הדין מותר לעשות הסעודה ברגל, בין בתולות בין אלמנות (ברייתא מועד קטן ח ב, ורש"י שם ט א ד"ה מותרין), ואפילו אם לא עשה סעודה בערב הרגל (בית יוסף או"ח תקמו א, בשם הרשב"א בתשובה), לפי שעיקר שמחת הנישואין הוא יום אחד (גמ' שם ט א), וכן הלכה (בית יוסף שם; שו"ע שם).
  • אך יש שכתבו שאסור לעשות הסעודה בלילה הראשון של הרגל, אם נשא בערב הרגל, שהלילה נגרר בזה אחר היום, והשמחה מתחילה ביום ונגמרת בלילה, ודינו כיום הראשון של הנשואין (תשובת רב הילאי באוצר הגאונים מועד קטן נז; מגן אברהם שם סק"ד), ואין איסור אלא סעודה ראשונה בלילה ראשון, אבל אם עשו סעודה ראשונה בערב הרגל ביום, מותר לעשות סעודה שניה בלילה הראשון של יום טוב (פרי מגדים שם).
  • ויש שכתבו שאסור לעשות סעודה אלא אם כן נכנסו מעצמם, אבל לזמן קרואים אסור (שו"ת הרשב"א ח"ז ט; שו"ת הריטב"א א; בית שמואל אה"ע סד סק"ז, בשמו).

נישואין בתוספת יום טוב

אף על פי שחייב אדם להוסיף מחול על הקודש, ובאותה תוספת אסור במלאכה מן התורה, מכל מקום מותר לשאת אשה בתוספת יום טוב, ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה (תוספות כתובות שם).

אירוסין בחול המועד

באירוסין, היינו לקדש אשה, נחלקו התנאים: תנא קמא אוסר - שהרי זה כמקח וממכר שלא לצורך המועד, כיון שאינו יכול לנשאה במועד (ריטב"א מועד קטן יח ב) - ורבי יהודה מתיר, שמא יקדמנו אחר (תוספתא (צוקרמאנדל) מועד קטן א י), והרי זה כדבר האבד (ריטב"א שם), וכן הלכה (רמב"ם יום טוב ז טז; טוש"ע או"ח תקמו א).

ומכל מקום לא יעשה סעודת אירוסין בבית ארוסתו, ששמחה היא לו (מועד קטן יח ב), אבל מותר לעשות ריקודים ומחולות ולעשות סעודה שלא בבית הארוסה, וכן לסעוד החתן בבית חמיו שלא בשעת האירוסין (ריב"ש רס; שו"ע שם).

כתיבת וסעודת תנאים בחול המועד

מותר לכתוב תנאים לשידוך בחול המועד, כמו שנהגו בזמננו (ט"ז שם סק"ב).

ובדין הסעודה שנהגו לעשות בזמן כתיבת התנאים נחלקו אחרונים: יש מי שכתב שהדבר אסור, כשם שאסור בסעודת אירוסין (ט"ז שם); אך רוב האחרונים חלקו עליו (אליה רבה שם סק"ג; מור וקציעה שם ד"ה בטור; ערוך השלחן שם ה; משנה ברורה שם סק"ב), שאין זה דומה לאירוסין שנעשית אשתו, וכמה פעמים שמתבטלים התנאים, ואין זה אלא כסעודת ריעים (ערוך השלחן שם).

החזרת גרושתו

אין שמחה לאדם אלא באשה שהיא חדשה לו, ולכן מותר להחזיר גרושתו במועד (משנה מועד קטן ח ב), ודוקא כשגירשה מן הנשואין, אבל אם גירשה מן האירוסין, אסור להחזירה במועד, שמאחר שלא כנסה קודם לכן, שמחה היא לו (ירושלמי מועד קטן א ז), ואפילו לארס אותה בלבד עם סעודה אסור (פרי מגדים או"ח שם אשל אברהם סק"ה).

בראש השנה ויום הכפורים

יש אומרים שאף ראש השנה ויום הכפורים בכלל החגים וחייב בהם בשמחה, ויש בהם משום אין מערבין שמחה בשמחה (רב שר שלום גאון באוצר הגאונים מועד קטן ט); ויש שכתבו שלפי ההלכה שאין אומרים בראש השנה ויום הכפורים בתפלה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" (שו"ע או"ח תקפב ח) אין בהם דין זה של אין מערבין שמחה בשמחה (טורי אבן חגיגה ח ב).

בשבת

בשבת לא נאמר בה שמחה, ואין בה משום אין מערבין שמחה בשמחה (שיטה מקובצת כתובות ז א)[4].

בפורים

בפורים, נחלקו ראשונים: יש מי שכתב שמותר לשאת אשה, שאין איסור עירוב שמחה בשמחה אלא מדרבנן ויש להקל בו, ועוד שב"חגך" כתיב (שו"ת הרשב"א ח"ג רעו), ולא אמרו אלא בחגים של תורה, אבל פורים אינו אלא מדברי קבלה (כל בו מה); ויש מי שנסתפק בזה, ששמא חכמים-עשו-חיזוק-לדבריהם כשל תורה (כל בו שם).

להלכה נחלקו הפוסקים: יש מתירים (שו"ע או"ח תרצו ח) ויש אוסרים (מגן אברהם שם ס"ק יח; פרי חדש שם תרפח סק"ו; ערוך השלחן שם תרצו יב), ובבני אשכנז פשט המנהג להתיר (שערי תשובה שם ס"ק יב).

מהאחרונים יש מי שכתב שהדבר תלוי במקורות הדין: אם הלמוד הוא מחנוכת הבית של שלמה, יש לומר שלא מצינו אלא בשמחה של תורה אבל לא בשמחה של דבריהם, אבל אם למדים מ"מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת", הרי שמחת שבעת ימי המשתה אינה אלא מדרבנן, ובכל זאת הקפיד שלא לערב שמחה בשמחה (שו"ת כתב סופר או"ח קלח).

נשיאת נשים רבות בבת-אחת

מותר לאדם לשאת נשים רבות כאחד ביום אחד, ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל צריך לשמוח עם כל אחת לבד שמחה הראויה לה, עם בתולה שבעה ימים ועם בעולה שלשה ימים, שאין מערבין שמחה בשמחה (רמב"ם אישות י יג; טוש"ע אה"ע סב ב)[5]; ויש נזהרים שלא לעשות שתי חופות ביום אחד לאדם אחד, כמו ביעקב אבינו שלא כנס שתיהן ביחד, אבל לשני אנשים ודאי שאין חשש (הגהת סמ"ק קצה; ט"ז או"ח תקמו א, בשמו).

יש מי שכתב שנהגו הראשונים שלא לעשות נישואי שתי בנות, או שני אחים, או אח ואחות ביחד, כמו ביעקב שלא כנס שתי אחיות (מרדכי מועד קטן הלכות חול המועד רמז תתמג. וראה שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' פט).

עירוב שאר שמחות

ברית מילה ופדיון הבן

מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן, לפי שאין נקראת שמחה אלא סעודת נשואין (תוספות מועד קטן ח ב ד"ה מפני; שו"ע או"ח תקמו ד)[6], ואפילו במילה שלא בזמנה וכן פדיון הבן שלא בזמנו, מותר (אליהו זוטא שם סק"ד).

במילה אמרו טעם נוסף, שיש לו צער לתינוק ואין זו שמחה, שהרי מפני כן אין מברכים אז שהשמחה במעונו (תוספות שם).

קידוש לבנה

נחלקו הדעות אם מותר לקדש הלבנה ביום טוב: יש אוסרים (מהרי"ל הלכות שבועות ז; רמ"א או"ח תכו ב); ויש מתירים (מהרי"ל שם, בשם מהר"ש; שו"ת הרשב"א ח"ד מח; תשובת רבי דוד אופנהיים בשו"ת שבות יעקב ח"ג לא).

יש מי שכתב בדעת האוסרים, שטעמם שקידוש הלבנה צריך להיות בשמחה ואין מערבין שמחה בשמחה (שו"ת הרמ"ע מפאנו עח, לפי תשובת רבי דוד אופנהיים שם); ויש מי שדחה סברא זו, שאין כאן לא סעודה, ולא שמחת אשה, וגם זוהי מצוה עוברת, שהרי קידוש הלבנה קבוע לו זמן, וגם אין כאן ביטול זמן שנאמר שבשביל כך יפנה לבו משמחת יום טוב (תשובת רבי דוד אופנהיים שם)[7].

הערות שוליים

  1. א, טור' תרעב-תרעה.
  2. וראה בערך חול המועד, בפרק נישואין ואירוסין, שבגמ' שם נאמרו טעמים נוספים לאיסור זה.
  3. וראה בערך שבות, שמלבד זאת אסור הקנין ביום טוב משום שבות.
  4. אך ראה בערך שבות, שמטעמים אחרים אסרו הנשואין בשבת.
  5. וראה חידושי הגרי"ז עניינים סי' יח בביאור הענין.
  6. אך ראה ברש"י על הרי"ף שם, שסובר שלטעם שאין מערבין שמחה בשמחה אין הבדל בין שמחת נישואין לשאר השמחות.
  7. וראה מהרי"ל שם טעמים אחרים לשיטת האוסרים.