מיקרופדיה תלמודית:אביב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1]

זמן בישול התבואה, ונקרא "זמן אביב", או "אביב של תקופה"; הבישול של התבואה, ונקרא בתלמוד "אביב" סתם.

אביב של תקופה

תקופת האביב [תקופת ניסן] היא השעה שתכנס בו השמש בראש מזל טלה (רמב"ם קידוש החודש ט ג), וביום זה היום והלילה שוים (שם יט ה). תקופה זו נקראת "אביב" על שם שהוא הזמן בו מתבשלת התבואה ועומדת באִבֶּיהָ (רש"י שמות כג טו)[2].

נאמר בתורה: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח (דברים טז א) - זהו ציווי לעבר את שנת הלבנה בחודש שלפני פסח, אם בלי הוספת החודש לא יהיה האביב בזמנו (מכילתא דרבי ישמעאל בא ב; ספרי ראה קכז. ראה להלן פירושים שונים לדרשה זו).

יש שמנו צווי זה במנין המצוות (הקדמה להלכות גדולות; רמב"ן ספר המצוות שרש א).

עיבור השנה

בזמן שהיו מקדשים את החודש בבית דין על פי הראיה ומעברים את השנה על פי חשבונות התקופה וצרכי הזמן, כשחשבו בית דין וידעו שתהיה התקופה של ניסן בט"ז בניסן או אחר זמן זה, עִבְּרוּ את אותה השנה והוסיפו לה חודש אדר שני (רמב"ם קידוש החודש ד ב), והוא אחד משלשה דברים שמעברים את השנה עליהם (תוספתא סנהדרין ב ב; סנהדרין יא ב; רמב"ם שם).

המקור לעיבור השנה על פי התקופה נלמד מהנאמר בתורה: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב (דברים טז א), שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן (סנהדרין יג ב), ומספר פירושים להלכה זו:

  • יש מפרשים, שמור שהאביב, שהוא ניסן של חמה, יתחיל בתוך חידושה של לבנה, היינו בזמן שהלבנה מתחדשת, והם י"ד הימים הראשונים של החודש (רש"י שם ד"ה שמור, ולדעת תוס' שם ד"ה שמור חידושה של לבנה הוא עד ט"ו).
  • יש מפרשים, שמור את החודש הזה שיהיה בזמן האביב כדי שחג הפסח יהיה באביב, ולולי הוספת החודש הזה הפסח יבא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים (רמב"ם קידוש החודש ד א).
  • ויש מפרשים, שבתחילה תתחיל תקופת האביב של חמה, ואחר כך ועשית פסח, בי"ד בניסן (רמ"ה סנהדרין שם ד"ה אחרים, וראה שם פירוש נוסף).

אביב של תבואה

עיבור השנה

אביב סתם הוא התבואה (שעורים) שבשלה (הַשְּׂעֹרָה אָבִיב – שמות ט לא. רש"י ראש השנה ז א ד"ה החדש, שם כא א ד"ה ולא, סנהדרין יא ב ד"ה על האביב)[3]. אם לא בשלה התבואה בניסן לפחות בשתים מתוך שלש הארצות של ארץ ישראל - יהודה, עבר הירדן, והגליל - מעברים את השנה (סנהדרין שם; רש"י שם ד"ה על האביב), ששתי ארצות הן רובה של ארץ ישראל (רש"י שם ד"ה על שתים). מספר טעמים נאמרו:

  • מפני שכתוב: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב (שמות יג ד), וכשהתבואה לא נתבשלה אין זה חדש האביב (רש"י שם).

שמחה בעיבור זה

אם עיברו את השנה על האביב היו הכל שמחים, שאז לא התארך עליהם איסור חדש - איסור אכילת תבואה חדשה וקצירתה לפני הבאת קרבן העומר - שהרי התבואה עדיין איננה ראויה להיקצר. והיו שמחים אם סיבת העיבור היתה משום שביהודה לא הגיע האביב, שיהיו יכולים להקריב את העומר מתבואה שביהודה, שזוהי המצוה מן המובחר (סנהדרין יא ב, ורש"י ד"ה ובזמן).

יתרון התקופה על התבואה

על שלשה דברים מעברים את השנה: על האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה (סנהדרין יא ב), אך אין מעברים על אחד מהם אלא על שנים (תוספתא סנהדרין ב ב, סנהדרין שם), מלבד התקופה שמעברים עליה בלא סימן נוסף (רבן שמעון בן גמליאל שם כצד אחד בגמרא; רמב"ם קידוש החודש ד ב-ג; מאירי סנהדרין יא ב ד"ה זה שביארנו. ולדעת התוס' ר"ה כא א ד"ה עברה, אף חכמים לא נחלקו על זה). וכן שלחו רבן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל כשהודיעו לגולה שעיברו את השנה: "זימנא דאביבא לא מטא [זמן האביב טרם הגיע]" (סנהדרין יא ב) ו"זמן האביב" היינו "מפני התקופה" (תורת חיים שם יב א ד"ה חשובי). וכן אמרו: כשתראה שתקופת טבת נמשכת עד ט"ז בניסן, תעבר אותה שנה (ראש השנה כא א).

מספר סיבות נאמרו ליתרונה של התקופה:

  • יש אומרים לפי שהוא דבר התלוי בחשבון ואי אפשר לטעות בו, מה שאין כן בפירות האילן ובאביב שאפשר לטעות בהם, אבל גם שאר הסימנים מן התורה הם (תוס' שם ד"ה או).
  • ויש חולקים וסוברים שגם על פי התקופה אין מעברים בלי צירוף סימן אחר (רמ"ה שם).

כשיש סיבה אחרת לא לעבר

יש אומרים שעל האביב ועל התקופה ועל פירות האילן מעברים תמיד, אפילו כשיש צורך אחר שלא לעבר, כגון בשנת רעבון, או בשביעית (רמב"ם קידוש החודש ד טז); ויש אומרים שברעבון ובשביעית אין מעברים אפילו בשביל שלושה סימנים אלו (השגת הרמ"ה שם, ועי' תוס' סנהדרין כו א ד"ה לעבר, שמשמע שסברו כדבריו).

הערות שוליים

  1. א, טור' נב-נה.
  2. ראה פירוש נוסף ברש"י שם, ובאבן עזרא שמות יג ד.
  3. וראה משנה כלאים ה ז שלש דרגות בהבשלת התבואה: עשבים, אביב, דגן.