מילון הראי"ה:אהבה אלהית (האהבה האלהית העליונה,)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

- האהבה האלהית העליונה, המבוסמת בבשמי הדעה העליונה ההרגשה הנשמתית היותר חודרת ופנימית, אשר בכנסת ישראל בכללותה, בנשמות אישיה היחידים, בחביון עז נשמת כללותה, ובכל אשד הרוח המשתפך בכל פלגות תולדותיה [ע"א ד ט פח]. אהבת ד' אלהי ישראל, עצם החיים (בישראל), נשמת האומה ועצם חייה [אג' א מד].

אהבה אלהית[edit]

הנטיה היותר חפשית ונצחית של רוח החיים, שהופעתה באה מסקירת הגודל הבלתי מוקצב, של אור הקודש המקיף עולמי נצח ממעל לכל חק וקצב, שאור החסד הנאמן מתעלה שם, השופע ויורד בכל מלא חנו, ממעל לכל חק ומשפט, וכל פנות שהוא פונה הכל הוא רק לטובה ולברכה לאור ולחיים, וכל מעשה וכל תנועה מחוללת אך נועם והוד קודש [עפ"י א"י כט, ע"ר א יד].

האהבה[edit]

[1]- תכלית התעודה האנושית. ההכרה האמיתית כשמתגברת באדם כראוי, מכבוד אל הכללי, הנשקף מכל הדר הבריאה וסדריה הגשמיים והרוחניים, בעבר, בהוה ובעתיד, <שגם זה האחרון מוצץ הוא יפה למי שמבקש ודורש את אלהים באמת וחפץ שלם> אותה ההכרה כשהיא מתעצמת יפה באדם, רק היא מטבעת עליו את חותמו האמיתי, את אופיו הטבעי להקרא בשם אדם. רק אז הוא מרגיש שהוא חי חיים נצחיים ומכובדים. <הוא מכיר כי הדרכים שהחיים מתגלים בהם, לפי ערכנו ביחש מצבנו החומרי, שונים המה, ובכל השינויים ההווים והעתידים לבבו בוטח בשם ד' אלהי עולם מחיה החיים וחי העולמים> מצב נפש כזה כשהוא מתאים גם כן לכל סדרי החיים הפנימיים, הנפשיים והגופניים, חיי המשפחה והחברה, וכשהוא צועד בעוזו להיות גם כן מתפלש להיות המוסר הציבורי עומד על תילו ומכונו, אז הארץ מוכרחת להתמלא דעה, ותורת ד' היא נובעת ממעמקי הלב - כל אדם שומע קול ד' הקורא אליו ושש ושמח לעשות רצון קונו וחפץ צורו, שהוא צורו הפרטי וצור העולמים כולם; ומרגיש הוא אז, שהוא האדם, שואף את חייו יחד עם מקור החיים, וכל היצור כולו ניצב לו כאורגן שלם אדיר נחמד ואהוב, שהוא אחד מאבריו, המקבל מכולו ונותן לכולו, ויונק יחד עמו זיו חייו ממקור החיים [עפ"י ל"ה פרק כט].

מתק האהבה[edit]

רוחב הדעת, והנועם אשר לעדן העליון [א"ק ג ראש דבר כט].

אהבת צור העולמים[edit]

- זיו השכינה, הכרה שכלית והרגשית, ללכת בדרכי ד' באהבת אמת והכרה עמוקה פנימית [עפ"י ע"א ג ב נ].

זיקי אהבת אלהים[edit]

- מציאת אור ד' בעומק רגש, בתוכן דעה [א"ק ג ריא]. ע"ע אהבת ד'. ע"ע אהבת ד' העליונה. ע"ע יראת הגודל.

הערות שוליים[edit]

  1. ההכרה האמיתית וכו' מכבוד־אל, הנשקף מהבריאה וכו' וכו' שומע קול ד' הקורא אליו וכו' ומרגיש שהוא וכו' שואף את חייו יחד עם מקור־החיים, וכל היצור כולו ניצב לו כאורגן שלם אדיר נחמד ואהוב, שהוא אחד מאבריו, המקבל מכולו ונותן לכולו, ויונק יחד עמו זיו חייו ממקור החיים - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, "מלכנו". ושם, "אבינו". ע"ע ע"ר א רמט, ד"ה ברוך. ושם, רפט ד"ה ברכנו. ושם ב ג ד"ה אמר ר' עקיבא. ע"ע "שמע". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, "ברוך שם כבוד מלכותו". (את ההבחנה בעניין האיר לי רוני שיין).