פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח יג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כח יג

סעיף יג[עריכה]

היה לו חוב ביד אחרים, ואמר לה: הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה, במעמד שלשתן, הרי זו מקודשת (רמב"ם ותוס' מקידושין מח,א), וי"א שאינה מקודשת (ר"ן בשם י"א). אבל אם לא אמר לה במעמד שלשתן, אפי' היא מלוה בשטר והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה, אינה מקודשת (מח,א) אלא בספק (טור).

קידושין מז,ב: התקדשי לי בשטר חוב, או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם, ר"מ אומר: מקודשת, וחכ"א: אינה מקודשת... במלוה בשטר במאי פליגי?... איבעית אימא:... בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל, דמר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל. ואיבעית אימא: דכ"ע אית להו דשמואל והכא באשה קמיפלגי, מר סבר: אשה סמכה דעתה מימר אמרה לא שביק ליה לדידי ומחל ליה לאחריני, ומר סבר: אשה נמי לא סמכה דעתה. במלוה על פה במאי פליגי? בדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: מנה לי בידך תנהו לפלוני, במעמד שלשתן קנה, מר סבר: כי קאמר רב ה"מ בפקדון, אבל מלוה לא, ומר סבר: לא שנא מלוה ולא שנא פקדון.

מלווה ע"פ במעמ"ש: רמב"ם,תוס': מקודשת. קי"ל שמעמ"ש קונה גם במלווה, ומכך שהגמ' לא תלתה גם את המחלוקת במלווה ע"פ בדברי שמואל שלא סמכה דעתה מוכח שא"א למחול על חוב שנקנה במעמ"ש ולפיכך אין בעיה של סמיכות דעת.

ר"ן בשם י"א: אינה מקודשת. גם במעמ"ש אפשר למחול ולכן לא סמכה דעתה. וכתב הר"ן שיתכן שכן דעת הרי"ף שהשמיט כל הסוגיא.

שו"ע: סתם מקודשת וי"א שאינה מקודשת. לדעת רי"ו והרמ"א מקודשת רק מדרבנן ולדעת הב"י מדאורייתא לפי שדבר הקונה מדרבנן מועיל לדאורייתא מדין הפקר בי"ד הפקר.

מלווה בשטר בכתיבה ומסירה: גמרא: אינה מקודשת. טושו"ע – אך היא ספק מקודשת. הטור נימק שמא הנייר שוו"פ במדי ולפי"ז כשודאי שוו"פ מקודשת, אך השו"ע לא חילק. הח"מ מבארו שספק אם כוונתו גם על הנייר, והב"ש מבארו שודאי אין כוונתו על הנייר אלא הספק הוא שמא סמכה דעתה למרות שיכול למחול. לכן השו"ע נקט "בכתיבה ומסירה" כי דוקא אז ספק מקודשת, אך לפי הח"מ אף במסירה בלבד יש ספק כי להקנאת השטר עצמו מספיק מסירה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.