לשון הקודש

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לשון הקודש היא השפה שבה מדבר הקב"ה, המלאכים, חיות הקודש וחלק גדול מהיהודים. עד אחרי מגדל בבל כל האנושות דיברה בשפה זו - " וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים"(בראשית, יא, א) ורש"י פירש:שפה אחת-לשון הקודש.

בלשון הקודש עשרים ושתיים אותיות. בכתב אשורי לכל אות צורה שמבטאת תכונה רוחנית מסוימת. ואלו הן האותיות לפי סידורם: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת. לחלק מהאותיות יש צורה סופית כאשר הן מופיעות בסוף מלה: מ-ם, נ-ן, פ-ף, צ-ץ. סוג נוסף של כתב שהיה בשימוש לתיאור לשון הקודש הוא הכתב העברי (עתיק) (נקרא גם: כתב דעץ, כתב רעץ).

זוהי השפה היחידה שצורת האות משקפת את הגייתה על פי חוקי הפיזיקה (ראו - תורה ומדע#פיזיקה סעיף ג- 'צורת האותיות שבלשון הקודש').

מבין אומות העולם, העם שזוהי שפתו הוא עם ישראל (או יותר נכון "העם היהודי"). יש מספר מגוון של דרכי הגייה של לשון הקודש בהתאם למוצא קהילה יהודית (דוגמאות להגייה: אשכנזית, ספרדית, עירקית, תימנית ועוד).

היום יש שנוהגים לקרוא ללשון הקודש בגרסתה המדוברת בשם "עברית". ישנן מספר סיבות לכך, אחת מהן היא כדי להבדיל בין הלשון המדוברת לזו שמופיעה בתנ"ך. [אמנם יש לדעת שבאמת לשון הקודש נקראת "עברית", וכמו שרואים במקורות, כגון [משנה מסכת גיטין, פרק ט משנה ח] - "גט שכתבו עברית". והמילים החדשות, לפי האמת אינם שייכות ללשון הקודש היא העברית. וכאמור היום יש נוהגים לקרוא ללשון המדוברת - עברית.]

הגיית עברית

לקמן טבלות שמציגה את אופן הגיית העיצורים והתנועות בעדות שונות לפי שיטת 'האלפבית הפונטי הבינלאומי' או בקיצור 'IPA' (טברנית, לשון חז"ל ומקראית מבוססות על מחקרים, אז אפשר שיתהיינה טעויות)

ייצוג הגייה
ישראלית אשכנזית ספרדית תימנית טברנית משוחזר
משנאית (לשון חז"ל) מקראית
א [ʔ, -] [ - ] [ʔ, -] [ʔ, -] [ʔ, -] [ʔ, -] ʔ
בּ b b b b b b b
ב v [v~v̥] [b~β~v] β v β
גּ ɡ [ɡ~ɡ̊] ɡ ɡ ɡ ɡ
ג [ɡ~ɣ] ɣ ɣ ɣ
דּ d [d~d̥] [d̪~ð]
ד [d̪~ð] ð ð ð
ה [h~ʔ, -] [h, -] [h, -] [h, -] [h, -] [h, -] h
ו v [v~v̥] v w w w w
ז z [z~z̥] z z z z d͡z
ח [χ~ħ] x ħ ħ ħ [ħ] [ħ, χ]
ט t t [t̪] [t̴̪] [1] [t̴̪] [t̪ˤ] [2] [t̪ʼ] [3]
י j j j j j j j
כּ ךּ k k k k k k k
כ ך χ x x x x x
ל l [l~ɫ] l l l l l
מ ם m m m m m m m
נ ן n n
ס s s s s s s t͡s
ע [ʔ~ʕ, - ] [ - ] [ʕ, ŋ, - ] ʕ ʕ [ʕ] [ʕ, ʁ]
פּ ףּ p p p p p p p
פ ף f f f f f ɸ
צ ץ t͡s t͡s t͡s [s̴] [1] [s̴] [sˤ] [2] [t͡sʼ, t͡ɬʼ, t͡θʼ] [3]
ק k k k ɡ, ɢ, q q q [3]
רּ לא קיים לא קיים לא ידוע קיים (נדיר) קיים (נדיר)[4] לא ידוע לא ידוע
ר ʁ ɹ~ʀ r~ɾ r~ɾ ɾ ɾ ɾ
שׁ ʃ ʃ ʃ ʃ ʃ ʃ s
שׂ s s s s s s ɬ
תּ t t
ת s θ θ θ θ


הגיית התנועות בעברית
הסימון העברי הגייה
שם הייצוג הייצוג ישראלית אשכנזית ספרדית תימנית טברנית
שווא נח ְ אין תנועה / e ? ? ? אין תנועה
שווא נע ְ אין תנועה / e ? ? ? ə
פתח ַ a ? ? ? :a
חטף פתח ֲ a ? ? ? a
קמץ ָ קמץ גדולa / קמץ קטן o ? ? o
חטף קמץ ֳ o ? ? o ɔ
צירה ֵ e ? ? ? e
צירה מלא ֵי e ? ? ? :e
סגול ֶ e ? ? a
חטף סגול ֱ e ? ? a ɛ
חיריק ‏ ִ i ? ? ? i
חיריק מלא ‏ ִי i i i ? :i
חולם ׂ o ? ? ? o
חולם מלא וֹ [əʊ, ɔj, ɛj, ɐʊ] [o] [œ] :o
קובוץ ֻ u ? ? ? u
שורוק וּ u [uː, iː] [uː] [əw] :u
ייצוגים חדשים לעיצורים בעברית
ייצוג הגייה ישראלית
ג׳
ד׳ ð
‏(וו), ו׳
(לא רשמי)[5]
w
ז׳ ʒ
ע׳ ɣ
צ׳ ץ׳ t͡ʃ
ת׳ θ


הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 מוולן או מלועלע.
  2. 2.0 2.1 מלועלע.
  3. 3.0 3.1 3.2 יש אומרים שזהו עיצור מסודק, אך סביר להניח שהוא מלועלע.
  4. ר' דגושה מופיעה פעמים ספורות בתנ"ך (כגון בספר משלי, פרק ג', פסוק ח'), ובספר יצירה יש התייחסות לאותיות בג"ד כפר"ת, כך שסביר להניח שבעבר האות הייתה הגויה בצורה כפולה בצורה מלאה כמו שאר אותיות בג"ד כפ"ת.
  5. כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית קובעים כי העיצורים [v] ו-[w] ייוצגו שניהם על ידי האות ו'. לעתים ה-ו' מוכפלת, אך לא לציון האבחנה בין [w] ל-[v], אלא כדי לציין בכתיב חסר הניקוד את הפונמה /v/ כאשר היא מופיעה באמצע המילה. לעומת זאת, ו' אחת באמצע המילה מציינת בכתיב חסר הניקוד את הפונמות /u/ או /o/. כדי להגות מילים זרות ומושאלות הכוללות את ההגה [w], קוראי העברית נאלצים אפוא להסתמך על היכרות מוקדמת עם המילה ועל ההקשר.