לפי מקום נדרו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

כלל בדיני נדרים: דברי הנודר מתפרשים לפי משמעותם המקובלת באותו מקום שנדר את נדרו.


לדוגמא: אדם שאמר: "קונם דבר פלוני שאני טועם עד הקציר", הרי הוא אסור בדבר שנדר עד שיתחיל העם לקצור את קציר החיטים, ולא רק עד שיתחיל העם לקצור את קציר השעורים (שהוא קודם לקציר החיטים), שכן סתם "קציר" בלשון בני אדם הוא קציר חיטים; אבל אם באותו מקום שהנודר נדר את נדרו קוראים לקציר שעורים "קציר" סתם, הרי הוא אסור בדבר שנדר רק עד שיתחיל העם לקצור את קציר השעורים.


וכן, אם הנודר היה בשעת הנדר בהר, שזמן הקציר שם הינו מאוחר יותר מזמן הקציר שבבקעה, הרי הוא אסור בדבר שנדר עד שיגיע זמן הקציר בהר, ואפילו אם הוא נמצא עכשיו בבקעה, וכן להיפך - אם הנודר היה בשעת הנדר בבקעה, הרי הוא אסור בדבר שנדר עד שיגיע זמן הקציר בבקעה.