Difference between revisions of "לוחות הברית"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(6 intermediate revisions by 3 users not shown)
Line 1: Line 1:
[[תמונה:Esert hadibrot.jpg|left|thumb|250px|שני לוחות הברית מזכוכית מוראנו, בית הכנסת שטיבל קדומים באדיבות משפחת פלורנטל]]
+
[[לוחות הברית]] הם שני לוחות האבן שעליהם נחקקו [[עשרת הדברות]]. עשרת הדברות ניתנו למשה רבינו כשהן כתובות על שני לוחות אבנים לפי המקרא ב[[פרשת יתרו]]. את הלוחות הראשונים שיבר משה כשירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. לאחר מכן עלה משה שנית להר וביום הכיפורים קיבל לוחות שניות. הלוחות הראשונות היו "מעשה אלוקים", ואילו בלוחות השניות נצטווה משה: "פסול לך - משלך". האותיות היו חקוקות מעבר לעבר, ולכן אמרו חז"ל שהאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות. הלוחות וגם שיברי הלוחות הראשונות היו מונחים ב"ארון" שהיה במשכן ובבית המקדש הראשון. לפני חורבן בית המקדש הראשון, כשחזה המלך יאשיהו את החורבן הממשמש ובא, גנז את ה"ארון" והלוחות במטמוניות עמוקות ועקלקלות שהכין המלך שלמה מתחת לבית המקדש.
 
 
'''לוחות הברית''' הם שני לוחות האבן שעליהם נחקקו '''עשרת הדברות'''. עשרת הדברות ניתנו למשה רבינו כשהן כתובות על שני לוחות אבנים לפי המקרא ב[[פרשת יתרו]]. חמישה על הלוח האחד, וחמישה על הלוח השני. את הלוחות הראשונות שיבר משה כשירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. לאחר מכן עלה משה שנית להר וביום הכיפורים קיבל לוחות שניות. הלוחות הראשונות היו "מעשה אלוקים", ואילו בלוחות השניות נצטווה משה: "פסול לך - משלך". האותיות היו חקוקות מעבר לעבר, ולכן אמרו חז"ל שהאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות. הלוחות וגם שיברי הלוחות הראשונות היו מונחים ב"ארון" שהיה במשכן ובבית המקדש הראשון. לפני חורבן בית המקדש הראשון, כשחזה המלך יאשיהו את החורבן הממשמש ובא, גנז את ה"ארון" והלוחות במטמוניות עמוקות ועקלקלות שהכין המלך שלמה מתחת לבית המקדש.
 
 
 
 
 
 
==טעמי הקריאה==
 
==טעמי הקריאה==
[[תמונה:Aseret hadibrot.jpg|left|thumb|250px|'''עשרת הדיברות''' ב ספר תורה מכוון-אתר קבוצת סעד]]
+
ישנם שני מנהגים לטעמי הפסוקים של עשרת הדיברות. הטעמים הרגילים המופיעים בחומש הם הטעם התחתון כאשר הייחוד בטעם העליון הוא חלוקת הפסוקים לפי עשרת הדיברות כך שכל דיברה נקראת כפסוק בפני עצמו. ה[[משנה ברורה]] {{#makor-new:משנה ברורה  תצד ג|פרשנות-שו"ב-או"ח|תצד|ג}} כתב כי ב[[חג השבועות]] נהוג לקרוא בטעם העליון על מנת לקרוא בציבור בדומה לקריאה שהייתה במעמד הר סיני, כאשר לגבי פרשת יתרו הביא שיש מנהגים שונים בדבר.
באתר קבוצת [[סעד]], בו מובא ספר התורה המכוון, מובא גם הסבר על מנהגי הטעמים: "עניני הטעם העליון והטעם התחתון כבר נדונו בהרחבה: ראה למשל הספר טעמי המקרא של ויינפלד (הוצאת אשכול) ע' עה. בספר כתר
 
ארם צובה של הרב ברויאר(ע' 56 ) מובהר כי הצגת הטעמים בחומשים המודפסים לעתים שגויה. מקור השגיאות מוסבר, והחלוקה הנכונה במלואה מוצגת בתנ"ך של הרב ברויאר (הוצאת מוסד הרב קוק וגם הוצאת חורב).
 
 
 
יש לשים לב כי דבריו סותרים את דברי הרב חיים זוננפלד בשבועון "ענג שבת" פ' יתרו תשס. אמנם מנהג האשכנזים לקרא בטעם עליון רק בחג השבועות, שומעים אותו לעתים גם באמצע השנה. נראה לי שאשמים בזה חזנים, שחשוב להם להדר בקריאה 'מרשימה' יותר (ואולי כדי 'להתחזן'), אבל טוב להחזיר עטרה ליושנה ולהדר דוקא בקריאה הפשוטה לפי המנהג הישן.
 
 
 
בטעם העליון נהוג להוסיף הידור בצורת מנגנת סיום לכל דבר, דומה לסיום קטע של מנגנת הימים הנוראים.
 
בקידוש רבא שמקדשים מדי שבת, יש הקוראים את כל הדיבר הרביעי 'זכור. . .' יען כי גם אשכנזים וגם ספרדים קוראים ביחיד בטעם התחתון, נראה שיש לקרא 'כל מלאכתך' בכף דגושה.
 
 
 
 
==חלוקת הדברות על פני שני הלוחות==
 
==חלוקת הדברות על פני שני הלוחות==
  
Line 58: Line 46:
 
להאריך בדבריהם. על כך הצורה בוודאי לא רק שלא רצוי, אלא יותר טוב לא לעשותם.."
 
להאריך בדבריהם. על כך הצורה בוודאי לא רק שלא רצוי, אלא יותר טוב לא לעשותם.."
  
===קישורים בנושא===
+
==מספר הדברות על כל לוח==
 +
ב[[ירושלמי]] {{#makor-new:שקלים ו א|ירושלמי-וילנא-שקלים|ו|א}} מובאת מחלוקת בין התנאים לגבי מספר הדיברות שנכתבו על גבי כל לוח: {{ציטוטון|כיצד היו הלוחות כתובים? [[רבי חנניה בן גמליאל]] אומר: חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה.. ורבנן אמרין: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה.. [[רבי שמעון בן יוחאי]] אמר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה.. [[רבי סימאי]] אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה.. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותיותיה שלהם כתובים}}.
  
*[http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA סקירה באתר חב"דפדיה].
+
השיטה המקובלת כיום היא שיטתו של רבי חנניה בן גמליאל שהסביר כי על כל לוח היו כתובים חמישה דיברות ויש גם שדרשו את ההקבלות בין הדיברות שבכל לוח. לגבי השיטה הסוברת כי מדובר בעשר דיברות על כל לוח חולקים המפרשים האם בכל לוח היו כתובות חמש בעבר אחד, וחמש מהעבר השני {{מקור|ראב"ע שמות לד כח}} או שכולן נכתבו בצד אחד {{מקור|הכותב לעין יעקב ירושלמי שקלים ו א}}. באותו האופן, חולקים לגבי השיטה הסוברת כי היו עשרים דיברות על כל לוח האם הכל היה כתוב מצד אחד של הלוחות {{מקור|הכותב לעין יעקב שם}}} או שהיו עשר דיברות כתובות מימין הלוח ועשר משמאלו {{מקור|כן משמע מר"ש סיריליאו שקלים שם, בשם מורו; תפארת ישראל לה}}.  
 +
 
 +
לגבי שיטתו של רבי סימאי הסובר כי היו כתובים ארבעים דיברות על כל לוח, נחלקו הדעות כאשר יש סוברים שלדעה זו היו כתובות עשרת הדברות שתי פעמים באורך הלוח, ושתי פעמים על שני הצדדים {{מקור|עץ יוסף לעין יעקב שם}}, יש סוברים שהדברות היו כתובות ארבע פעמים על ארבע קרנות הלוח {{מקור|הכותב לעין יעקב שם}} ויש סוברים שהיו כתובות פנים ואחור ימין ושמאל {{#makor-new:חלק ג "סימן-תקיד-)תתקמט(|שות-רדב"ז-ג|"סימן-תקיד-)תתקמט(|null}} ויש סוברים שהיו כתובות משני הצדדים ומלמעלה ומלמטה {{מקור|תפארת ישראל שם}}.
  
 
==מעמד עשרת הדיברות בהלכה==
 
==מעמד עשרת הדיברות בהלכה==
  
חשיבות עשרת הדיברות ה ייתה אמורה לתת להם מקום מרכזי בתפילה ובתודעה הדתית.  בפועל לא כך היה הדבר. לפי התלמוד היה ניסיון להצניע את עשרת הדיברות. יחד עם זאת, הציבור המשיך לשוב ושוב לחזור לרגעי קבלת התורה בשמיעת עשרת הדיברות. וכך נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרל הדיברות.  
+
חשיבות עשרת הדיברות הייתה אמורה לתת להם מקום מרכזי בתפילה ובתודעה הדתית.  בפועל לא כך היה הדבר. לפי התלמוד היה ניסיון להצניע את מעמד קריאת עשרת הדיברות, כדי שה[[מינים]] לא יחשבו שזו עיקר התורה וכל השאר הוא טפל. יחד עם זאת, הציבור המשיך לשוב ושוב לחזור לרגעי קבלת התורה בשמיעת עשרת הדיברות. וכך נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרל הדיברות.  
  
על כך דן [[הרב בני לאו]] במאמרו [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=106369'''מלחמת עשרת הדיברות'''] במדורו "פרשת השבוע" בעיתון "הארץ". הוא מציין כי למען הדיוק ההיסטורי חשוב לומר שבימי המקדש '''היו פסוקי עשרת הדיברות מיוחסים משאר פסוקי התורה'''. על פי המשנה
+
בימי המקדש היו פסוקי עשרת הדיברות מיוחסים משאר פסוקי התורה. על פי המשנה<ref> מסכת תמיד</ref>  היו הכוהנים המקריבים את קורבן התמיד של שחר מתפללים תפילה הכוללת את עשרת הדיברות, את קריאת שמע ואת ברכת הכוהנים. יגאל ידין, שפירסם את דבר התפילין שנמצאו בקומראן, מראה שחלק מפרשיות התפילין של ראש כללו את עשרת הדיברות.
<ref> מסכת תמיד</ref>  היו הכוהנים המקריבים את קורבן התמיד של שחר מתפללים תפילה הכוללת את עשרת הדיברות, את קריאת שמע ואת ברכת הכוהנים. יגאל ידין, שפירסם את דבר התפילין שנמצאו בקומראן, מראה שחלק מפרשיות התפילין של ראש כללו את עשרת הדיברות.
 
  
התלמוד מלמד באופן מפורש שבשלב מסוים נתקבלה החלטה פולמוסית לעקור את עשרת הדברים ממכלול הטקסים הדתי <ref><makor>בבלי ברכות יב ע"א</makor></ref> : "אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן,
+
התלמוד מלמד באופן מפורש שבשלב מסוים נתקבלה החלטה פולמוסית לעקור את מעמד קריאת עשרת הדברים ממכלול הטקסים הדתי <ref><makor>בבלי ברכות יב ע"א</makor></ref> : "אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין". האמורא שמואל (המאה השלישית, בבל) מלמד שביקשו לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה שמחוץ לגבולות הארץ, אך ביטלו זאת מפני "תרעומת המינים" (או על פי נוסח התלמוד הירושלמי: "מפני טינת המינים"). בתלמוד הירושלמי אף מוסיפים נימוק ל"טינת המינים": "שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".
אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין". האמורא שמואל (המאה השלישית, בבל) מלמד שביקשו לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה שמחוץ לגבולות הארץ, אך ביטלו זאת מפני "תרעומת המינים" (או על פי נוסח התלמוד הירושלמי: "מפני טינת המינים"). בתלמוד הירושלמי אף מוסיפים נימוק ל"טינת המינים": "שלא יהו אומרים
 
אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".
 
  
למרות זאת, הרב לאו מסכם:"למרות מלחמתו של הרמב"ם שרד המנהג בכל גלגולי הגלויות, ועד היום, ברבות
+
בתשובת הרמב"ם (פריימן, סי' מו) פסק שיש למנוע את המנהג שנהגו באיזה מקומות לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, פן יבואו לחשוב שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה, כי באמת לפי אמונת ישראל כל פסוקי התורה הם קדושים באותה דרגה.
מקהילות ישראל נעמד הציבור על רגליו לשמיעת הדיברות. רוב קהילות ישראל המשיכו להקפיד על המנהג של עמידה בעשרת הדיברות. רבה האחרון של ירושלים, הרב שלום משאש, כתב מאמר להצדיק את מנהג העם: "והנה האמת מנהג עתיק יומין במרוקו והיו מקפידים על זה לעמוד בזמן שהש"ץ אומרם, ובזה היתה חרדה גדולה בבית הכנסת ואין שוחח ואין מדבר, ושורש דבר זה, ממה שהיה בשנה הראשונה של קבלת התורה שהיו קולות וברקים וכתיב ?וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק'".
+
 
 +
ואולם [[הרב עבדיה יוסף]] שליט"א בשו"ת [[יחוה דעת]] ח"א (סי' כט) כתב שהעיקר להלכה כתשובת הרמב"ם, ואין לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, והאריך בזה.
 +
 
 +
==קישוט בתי הכנסת בלוחות הברית==
 +
במקומות רבים נהגו לקשט את בתי הכנסת בלוחות הברית ונחלקו הפוסקים בדין זה. ה[[תוספות יום טוב]] {{מקור|דברי חמודות ברכות א, ב סק"ט}} כתב שאין להדפיס את עשרת הדברות על לוח בבית הכנסת, משום שגם זה כלול באיסור של "תרעומת המינים", משום שמדובר על פרסום ציבורי. דבר זה הובא ב[[מגן אברהם]] {{#makor-new:מגן אברהם א ט|פרשנות-שו"ע-מ"א-או"ח|א|ט}} להלכה.
 +
 
 +
הרב אהרון לוין {{מקור|ברכת אהרן על הגמרא}} הקשה לפי זה על המנהג הרווח בזמננו שמקשטים את ארון הקודש בלוח של עשרת הדברות, ולכאורה יש לבטל מנהג זה מפני תרעומת המינים? אלא שכתב שכיון שכבר התפשט המנהג, והוא קיים במקומות רבים שנהגו כך על פי חכמים, הרי שאין לפקפק על מנהג זה. הרב פוגלמן (בית מרדכי א, יז) העיר על דבריו שלא נמצא באף אחד מבתי הכנסת שמצאו בחפירות ארכיאולוגיות עשרת הדברות, אלא נמצאו סמלים יהודיים אחרים שהיו מצוירים שם, וזה משום תרעומת המינים.
 +
 
 +
הרב חיים אלעזר שפירא (האדמו"ר ממונקאטש בספר נימוקי או"ח סימן א אות ה) כתב בשם אביו שאין לעשות לוחות עם עשרת הדברות, וגם אין להניחם מעל ארון הקודש, וכתב שהיה דואג להסירם מבתי הכנסת. וכן כתב הרב שלמה טבק (תשורת ש"י קמא סי' ג). בשו"ת בצל החכמה (ג, קיב) החמיר עוד יותר, ופסק שאפילו אם כתוב מעל ארון הקודש על דגם לוחות הברית - אותיות א' ב' הרומזות לעשרת הדברות, אסור לעשות כן, וזאת משום שגם בזה יש משום תרעומת המינים - שעושים את עשרת הדברות לעיקר.
 +
 
 +
לעומתם, הרב שטרנבוך {{מקור|תשובות והנהגות ב, תקלה}} כתב שאולי העושים לוחות מעל ארון הקודש כוונתם לצייר את לוחות הברית, ולכן הם מציירים את עשרת הדברות בתוכם כחלק מלוחות הברית, ואין כוונתם לכתוב את המילים שכתובות בעשרת הדברות, ולכן אין בזה חשש תרעומת המינים. כך גם הסביר [[הרב חיים דוד הלוי]] {{מקור|עשה לך רב ד, מד}} שכיון שהכוונה בתליית הלוחות היא להזכיר לציבור את מעמד הר סיני, ולא על מנת שהציבור יאמרו את עשרת הדברות, לכן הדבר מותר ואין בזה חשש של תרעומת המינים. לדעתו, טעם איסור זה אינו נוהג היום משום שאין כמעט אנשים שמאמינים בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה (לעומתו הבית מרדכי שהובא לעיל, והציץ אליעזר יד, א כתבו שדווקא בימינו טעם איסור זה קיים אפילו יותר מפעם), כדבריו פסק גם [[הרב יצחק יוסף]] {{#makor-new:תפילה א "סימן-צ'-מקום-התפלה מו|קיצור-שולחן-ערוך-ילקו"י-תפלה-א|"סימן-צ'-מקום-התפלה|מו}} שאין לאסור צורות לוחות שמעל ארון הקודש.
  
 
==קישורים חיצונים==
 
==קישורים חיצונים==
 +
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/43813 ארון קודש שמעליו מצויירים עשרת הדיברות] הרב עקיבא כהנא
 
*[http://chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA לוחות הברית בחב"דפדיה] - אנציקלופדיה חב"דית ברשת
 
*[http://chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA לוחות הברית בחב"דפדיה] - אנציקלופדיה חב"דית ברשת
 
* [http://www.xn----2hcm6cgyhbh.com/2011/01/tables-of-stones.html לוחות הברית] - מקורות, תוכן, צורה וסיפור מימי השואה
 
* [http://www.xn----2hcm6cgyhbh.com/2011/01/tables-of-stones.html לוחות הברית] - מקורות, תוכן, צורה וסיפור מימי השואה
 
[[קטגוריה:ספר שמות]]
 
[[קטגוריה:ספר שמות]]
 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
 +
 +
==ראה גם==
 +
[[רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו...]]

Revision as of 18:49, 16 March 2020

לוחות הברית הם שני לוחות האבן שעליהם נחקקו עשרת הדברות. עשרת הדברות ניתנו למשה רבינו כשהן כתובות על שני לוחות אבנים לפי המקרא בפרשת יתרו. את הלוחות הראשונים שיבר משה כשירד מהר סיני בשבעה עשר בתמוז וראה שבני ישראל חטאו בחטא העגל. לאחר מכן עלה משה שנית להר וביום הכיפורים קיבל לוחות שניות. הלוחות הראשונות היו "מעשה אלוקים", ואילו בלוחות השניות נצטווה משה: "פסול לך - משלך". האותיות היו חקוקות מעבר לעבר, ולכן אמרו חז"ל שהאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות. הלוחות וגם שיברי הלוחות הראשונות היו מונחים ב"ארון" שהיה במשכן ובבית המקדש הראשון. לפני חורבן בית המקדש הראשון, כשחזה המלך יאשיהו את החורבן הממשמש ובא, גנז את ה"ארון" והלוחות במטמוניות עמוקות ועקלקלות שהכין המלך שלמה מתחת לבית המקדש.

טעמי הקריאה

ישנם שני מנהגים לטעמי הפסוקים של עשרת הדיברות. הטעמים הרגילים המופיעים בחומש הם הטעם התחתון כאשר הייחוד בטעם העליון הוא חלוקת הפסוקים לפי עשרת הדיברות כך שכל דיברה נקראת כפסוק בפני עצמו. המשנה ברורה משנה ברורה תצד ג כתב כי בחג השבועות נהוג לקרוא בטעם העליון על מנת לקרוא בציבור בדומה לקריאה שהייתה במעמד הר סיני, כאשר לגבי פרשת יתרו הביא שיש מנהגים שונים בדבר.

חלוקת הדברות על פני שני הלוחות

הדברות היו מחולקים באופן שעל הלוח האחד היו המצוות שבין אדם למקום ועל הלוח השני - מצוות שבין אדם לחברו. ואף שהיו שני הלוחות מחולקים בעניינם, מכל מקום, כשירד משה עם הלוחות נאמר: "ויתן אל משה... שני לוחות העדות", ואמרו חז"ל: "לוחות כתיב, שהיו שתיהן שוות", וביארו המפרשים: שאף שהם שניים ובכל אחד מהם עניין וחלק אחר, בכל זאת שניהם כלוח אחד שאי אפשר להפרידם אחד מהשני. אי אפשר לבחור ולקבל מה שכתוב בלוח האחד ולהניח מה שכתוב בלוח השני. "לוחות" כתיב, להורות ששניהם חטיבה אחת וגוש אחד בלתי נפרד מהשני. האחד לא מתקיים בלי השני.

עשר הדברות המופיעות בפרשתנו מחולקות (בכל הציורים ויצירות האמנות) לשני "טורים", חמש בכל "טור". המקור לכך הוא במכילתא דרבי ישמעאל [1] :"כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה."

הרב שמעון גולן מאפרת - בדף פרשת שבוע סבור ש"ברור שאין מדובר כאן בחלוקה טכנית, שהרי כמות המילים בלוח הראשון, בחמש הדברות הראשונות, גדולה לאין ערוך מכמות המילים בלוח השני. ברור אפוא שהחלוקה בין שני הלוחות היא מהותית-ערכית."

כך רואה את החלוקהרבי יוסף אלבו בספר העיקרים [2] :"לְמָה שהיתה התורה האלקית הנהגה והישרה למין האדם, מושפעת מהשם יתברך, הנה היא תוֹרֶה בהכרח על קשר ודיבוק בין הא-לוה יתברך שהוא המצַוה ובין האדם שהוא המצוּוה... עם כל זה רצה השם יתברך להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים, כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחוייב האדם בהם מצד הקשר הזה אשר בין השם יתברך ובינו, וזה אם מצד האדון המצוה ואם מצד העבד המצווה, ו לזה באו שני לוחות הנבדלות להורות על שני אלו הענינים נבדךים זה מזה . ובאו החמשה מהם שהם כנגד השם שהוא האדון בלוח אחת, והחמשה שהם כנגד האדם שהוא העבד בלוח אחר, להורות ששניהם הכרחיים בהגעת השלמות האנושי."

הוא בין הלוח הראשון הכולל "מצוות נגד ה'" לבין הלוח השני הכולל "מצוות כנד האדם" - שניהם דרןשים ך"שלמות האנושית".

אשר למצווה הראשונה בלוח הראשון אנכי ה' אלוקיך כתב ר' יוסף אלבו:" כי כמו מלך אחד שבנה מדינה והלך ולקח עבדים והוציאם לחרות והושיבם בתוכה, ואחר כך בא אליה לדבר עימהם כדי שיקבלו עליהם את עול מלכותו, כי מה שראוי שיודיעם תחלה הוא שהוא האדון אשר השגיח עליהם והוציאם לחרות מבית עבדים, וזהו דבור אנכי ה' אלקיך - כלומר ראוי לכם שתקבלו עליכם את עול מלכותי כי אני הוא שהוצאתי אתכם לחרות."

ובלוח השני, המצווה הראשונה לא תרצח ועל הוא מבאר:""אחר כן שב להזהיר על הדברים הכוללים שהם הכרחיים אל האנשים בבחינת חיותם והתקיימם במדינה כדי שישלם הקבוץ המדיני. והדבור הראשון מהם הוא שצריך שישמור את גוף חברו זהו לא תרצח, ושישמור ממונו וזהו לא תגנוב...

הרמב"ן מביא רעיון דומה: [3]: "והנה עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא וחמשה לטובת האדם, כי כבד את אביך כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה, ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו...הנראה במכתב הלוחות שהיו החמש ראשונות בלוח אחד שהם כבוד הבורא כמו שהזכרתי, והחמש השניות בלוח אחד, שיהיו חמש כנגד חמש, כענין שהזכירו בספר יצירה בעשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע.

ומזה יתברר לך למה היו שתים. כי עד כבד את אביך הוא כנגד תורה שבכתב, ומכאן ואילך כנגד תורה שבעל פה. ונראה שלזה רמזו רבותינו ז"ל שאמרו [4] שתי לוחות כנגד שמים וארץ וכנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין וכנגד שני עולמים. וכל זה רמז אחד, והמשכיל יבין הסוד."

הרב גולן משווה בין שני הפירושים. לכאורה, יש דמיון ובכל זאת הבדל:" לפי אלבו הדברות הראשונות הן מצד האדון המצוה והדברות האחרונות הן מצד העבד המצווה, ואילו לפי הרמב"ן ההבחנה היא בין כ ב ו ד הבורא ובין ט ו ב ת האדם.

שניהם "נאלצים" להתמודד עם מצות כיבוד אב ואם. לפי הרמב"ן מצוה זו שייכת ל כ ב ו ד הבורא מכיון שלכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה., ואילו לפי "ספר העיקרים" בא הדבור החמישי שהוא כבד את אביך ואת אמך להזהיר על הקבלה, שימשך האדם לקבלת האבות, כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים, ושאדון אחד הוציאם לחרות.

לוחות הברית - עגולים או מרובעים

המקור: עלון ארץ ישראל שלנו

בעוד שרוב לוחות הברית בנויות בצורה מעוגלת, חב"ד ואחרים סבורים שיש בכך טעות. לדעתם, לוחות הברית אותם קיבל משה בסיני לא היו עגולים, אלא דווקא מרובעים. בתלמוד מובא "[5] : "ארון שעשה משה אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת שישה טפחים. והלוחות אורכם שישה ורוחבן שישה ועוביין שלושה, מונחות כנגד אורכו של ארון. כמה לוחות אוכלות בארון? שישה טפחים וכו'"."

ארץ ישראל שלנו בדן בנושא זה מביא עוד דעות התומכות בדעה כי לוחות הברית היו מרובעות. בין השאר, רבינו בחיי מציין בפרשת כי תשא באופן נחרץ שהלוחות היו מרובעים; כלשונו: "ודע שהלוחות היו מרובעות".

מי שפתח במערכה ועורר על העניין, הוא הרבי מליובאוויטש בשנת תשמ"א. השיא היה בדרשה ("שיחה") שנשא בבית מדרשו, 770 - מרכז חב"ד העולמי, בשמחת תורה ה'תשמ"ב, הוא מביא עשרות מקורות לעניין היותם מרובעים.

בעקבות הוראתו שינו עשרות ארגונים את סמליהם בהם הופיעו הלוחות למרובעים. ביניהם: יד לאחים וישיבת חנוך לנער שבברוקלין. מחברי ספרים שונים שינו אף הם בספריהם את הלוחות, ביניהם חומש ארסטקרול וספר המסורת.

הרב אליהו כץ, רבה של באר-שבע, בספרו הוא כותב לרב אברהם קרקואר, רב בית כנסת מצדה: "חובתי להעיר שדבר זה נטע זר בכרם ישראל, והנוצרים והאומנים הגדולים שלהם, הם שציירו את הלוחות העגולים, ולא כדאי להאריך בדבריהם. על כך הצורה בוודאי לא רק שלא רצוי, אלא יותר טוב לא לעשותם.."

מספר הדברות על כל לוח

בירושלמי שקלים ו א מובאת מחלוקת בין התנאים לגבי מספר הדיברות שנכתבו על גבי כל לוח: "כיצד היו הלוחות כתובים? רבי חנניה בן גמליאל אומר: חמישה על לוח זה וחמישה על לוח זה.. ורבנן אמרין: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה.. רבי שמעון בן יוחאי אמר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה.. רבי סימאי אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה.. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותיותיה שלהם כתובים".

השיטה המקובלת כיום היא שיטתו של רבי חנניה בן גמליאל שהסביר כי על כל לוח היו כתובים חמישה דיברות ויש גם שדרשו את ההקבלות בין הדיברות שבכל לוח. לגבי השיטה הסוברת כי מדובר בעשר דיברות על כל לוח חולקים המפרשים האם בכל לוח היו כתובות חמש בעבר אחד, וחמש מהעבר השני ראב"ע שמות לד כח או שכולן נכתבו בצד אחד הכותב לעין יעקב ירושלמי שקלים ו א. באותו האופן, חולקים לגבי השיטה הסוברת כי היו עשרים דיברות על כל לוח האם הכל היה כתוב מצד אחד של הלוחות הכותב לעין יעקב שם} או שהיו עשר דיברות כתובות מימין הלוח ועשר משמאלו כן משמע מר"ש סיריליאו שקלים שם, בשם מורו; תפארת ישראל לה.

לגבי שיטתו של רבי סימאי הסובר כי היו כתובים ארבעים דיברות על כל לוח, נחלקו הדעות כאשר יש סוברים שלדעה זו היו כתובות עשרת הדברות שתי פעמים באורך הלוח, ושתי פעמים על שני הצדדים עץ יוסף לעין יעקב שם, יש סוברים שהדברות היו כתובות ארבע פעמים על ארבע קרנות הלוח הכותב לעין יעקב שם ויש סוברים שהיו כתובות פנים ואחור ימין ושמאל חלק ג "סימן-תקיד-)תתקמט( ויש סוברים שהיו כתובות משני הצדדים ומלמעלה ומלמטה תפארת ישראל שם.

מעמד עשרת הדיברות בהלכה

חשיבות עשרת הדיברות הייתה אמורה לתת להם מקום מרכזי בתפילה ובתודעה הדתית. בפועל לא כך היה הדבר. לפי התלמוד היה ניסיון להצניע את מעמד קריאת עשרת הדיברות, כדי שהמינים לא יחשבו שזו עיקר התורה וכל השאר הוא טפל. יחד עם זאת, הציבור המשיך לשוב ושוב לחזור לרגעי קבלת התורה בשמיעת עשרת הדיברות. וכך נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרל הדיברות.

בימי המקדש היו פסוקי עשרת הדיברות מיוחסים משאר פסוקי התורה. על פי המשנה[6] היו הכוהנים המקריבים את קורבן התמיד של שחר מתפללים תפילה הכוללת את עשרת הדיברות, את קריאת שמע ואת ברכת הכוהנים. יגאל ידין, שפירסם את דבר התפילין שנמצאו בקומראן, מראה שחלק מפרשיות התפילין של ראש כללו את עשרת הדיברות.

התלמוד מלמד באופן מפורש שבשלב מסוים נתקבלה החלטה פולמוסית לעקור את מעמד קריאת עשרת הדברים ממכלול הטקסים הדתי [7] : "אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין". האמורא שמואל (המאה השלישית, בבל) מלמד שביקשו לקרוא את עשרת הדיברות בתפילה שמחוץ לגבולות הארץ, אך ביטלו זאת מפני "תרעומת המינים" (או על פי נוסח התלמוד הירושלמי: "מפני טינת המינים"). בתלמוד הירושלמי אף מוסיפים נימוק ל"טינת המינים": "שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".

בתשובת הרמב"ם (פריימן, סי' מו) פסק שיש למנוע את המנהג שנהגו באיזה מקומות לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, פן יבואו לחשוב שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה, כי באמת לפי אמונת ישראל כל פסוקי התורה הם קדושים באותה דרגה.

ואולם הרב עבדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"א (סי' כט) כתב שהעיקר להלכה כתשובת הרמב"ם, ואין לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, והאריך בזה.

קישוט בתי הכנסת בלוחות הברית

במקומות רבים נהגו לקשט את בתי הכנסת בלוחות הברית ונחלקו הפוסקים בדין זה. התוספות יום טוב דברי חמודות ברכות א, ב סק"ט כתב שאין להדפיס את עשרת הדברות על לוח בבית הכנסת, משום שגם זה כלול באיסור של "תרעומת המינים", משום שמדובר על פרסום ציבורי. דבר זה הובא במגן אברהם מגן אברהם א ט להלכה.

הרב אהרון לוין ברכת אהרן על הגמרא הקשה לפי זה על המנהג הרווח בזמננו שמקשטים את ארון הקודש בלוח של עשרת הדברות, ולכאורה יש לבטל מנהג זה מפני תרעומת המינים? אלא שכתב שכיון שכבר התפשט המנהג, והוא קיים במקומות רבים שנהגו כך על פי חכמים, הרי שאין לפקפק על מנהג זה. הרב פוגלמן (בית מרדכי א, יז) העיר על דבריו שלא נמצא באף אחד מבתי הכנסת שמצאו בחפירות ארכיאולוגיות עשרת הדברות, אלא נמצאו סמלים יהודיים אחרים שהיו מצוירים שם, וזה משום תרעומת המינים.

הרב חיים אלעזר שפירא (האדמו"ר ממונקאטש בספר נימוקי או"ח סימן א אות ה) כתב בשם אביו שאין לעשות לוחות עם עשרת הדברות, וגם אין להניחם מעל ארון הקודש, וכתב שהיה דואג להסירם מבתי הכנסת. וכן כתב הרב שלמה טבק (תשורת ש"י קמא סי' ג). בשו"ת בצל החכמה (ג, קיב) החמיר עוד יותר, ופסק שאפילו אם כתוב מעל ארון הקודש על דגם לוחות הברית - אותיות א' ב' הרומזות לעשרת הדברות, אסור לעשות כן, וזאת משום שגם בזה יש משום תרעומת המינים - שעושים את עשרת הדברות לעיקר.

לעומתם, הרב שטרנבוך תשובות והנהגות ב, תקלה כתב שאולי העושים לוחות מעל ארון הקודש כוונתם לצייר את לוחות הברית, ולכן הם מציירים את עשרת הדברות בתוכם כחלק מלוחות הברית, ואין כוונתם לכתוב את המילים שכתובות בעשרת הדברות, ולכן אין בזה חשש תרעומת המינים. כך גם הסביר הרב חיים דוד הלוי עשה לך רב ד, מד שכיון שהכוונה בתליית הלוחות היא להזכיר לציבור את מעמד הר סיני, ולא על מנת שהציבור יאמרו את עשרת הדברות, לכן הדבר מותר ואין בזה חשש של תרעומת המינים. לדעתו, טעם איסור זה אינו נוהג היום משום שאין כמעט אנשים שמאמינים בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה (לעומתו הבית מרדכי שהובא לעיל, והציץ אליעזר יד, א כתבו שדווקא בימינו טעם איסור זה קיים אפילו יותר מפעם), כדבריו פסק גם הרב יצחק יוסף No result שאין לאסור צורות לוחות שמעל ארון הקודש.

קישורים חיצונים

ראה גם

רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו...

  1. מסכתא דבחדש פרשה ח'
  2. מאמר ג פרק כו
  3. פסוק יג
  4. תנחומא עקב י
  5. בבא בתרא י"ד, א'
  6. מסכת תמיד
  7. בבלי ברכות יב ע"א