לבוש כמותו או הלבישהו כמותך

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

על הדיין לנקוט באמצעים לבל ישא פנים לעשיר ויקפח את העני, ועל כן אם באו לפניו שני בעלי דין, אחד לבוש סמרטוטים, ואחד לבוש איצטלית, עליו לומר לבעל האיצטלית: לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, ואם לא עשה כן, הרי הוא עובר על הכתוב: "מדבר שקר תרחק"."מנין לשניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה, שאומרים לו: לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק". הורו חז"ל לכל דיין, ואפילו דיין מובהק ומומחה כמשה רבינו, לנקוט באמצעים לבל ישא פנים לעשיר ויקפח את העני, משום כך אסרו על הדיין להתחיל בדין כל זמן שעומדים בפניו העשיר באיצטליתו והעני בסמרטוטיו, משום שמראה עיניו יקרב אותו אל השקר, שכן חז"ל ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם ומצאו שאפילו הצדיק הגדול ביותר, אם רק אדם הוא ועיני בשר לו, לא תועיל לו צידקותו כדי להבטיחו מפני החשש שמא ישא פנים ללובש האיצטלית. על כן עליו לומר לבעל האיצטלית: "לבוש כמותו או הלבישהו כמותך", ואם לא עשה כן, הרי הוא עובר על הכתוב "מדבר שקר תרחק"[1].

הערות שוליים[edit]

  1. הגרי"ל חסמן, בספרו "אור יהל", לומד מכאן עד היכן מגיע כח השוחד של העינים: כאשר יציית הדיין לדברי חכמים ויצוה את הנידונים לבוא לפניו בלבוש שווה, יוכל לדון אותם בלא חשש, הואיל וריחק עצמו מן השקר. ולכאורה יש לתמוה איך פרח ממנו משוא הפנים ברגע אחד, הרי עדיין עומד לנגד עיניו מראה העני בסמרטוטיו מתחת איצטליתו השאולה לו לזמן קט; או להיפך, מזדקר לעיניו נוי העשיר באיצטליתו שהפשיט מעליו עד גמר הדין. אלא כאן הודיעה לנו התורה, מהו כח עפר מן האדמה, שאף אדם חכם וקדוש יכול להכשל על ידי הבטה בעלמא. ולהיפך, כאשר סר ממנו מראה זה, מיד מתאושש ושב לדעתו.