לא כל מאי דחזי לך טב, טב הוא, ולא כל מאי דחזי לך ביש, ביש הוא

לא כל מה שנראה לך טוב, הוא טוב באמת, ולא כל מה שנראה לך רע הוא רע באמת.

במדרש רבה (בראשית צא) מובא: "למה תאמר יעקב נסתרה דרכי מה' (ישעיה מ) - מעולם לא אמר יעקב דבר בטל אלא כאן. אמר הקב"ה: אני עסוק להמליך את בנו והוא אומר למה הרעותם לי". יעקב דן את המקרה הפרטי אשר לפי הנראה היה רעה גדולה עבורו. אך לעולם אין לדון כך, כי בחשבון הכללי נראה כל פרט באור אחר.

באגרת הגר"א לבני ביתו מובא: "למחר תבכה מאשר היום תשחק,ולמחר תשחק מאשר היום תבכה". האדם דן את המקרה הפרטי, בעוד אין הוא אלא חוליה קטנה ממערכת כללית גדולה.

זה גם ביאור העניין של "גם זו לטובה", שאינו דן את הפרט לפי מה שהוא, אלא אומר גם זו, בסופו של חשבון, לטובה.

דוגמא מעשית לדברים אלו מוצאים אנו במדרש, שם מסופר: רבי יהושע בן לוי ביקש מהקב"ה שילמדהו דרכיו ויבאר לו מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו. יום אחד נתגלה לו אליהו הנביא. ביקש ממנו רבי יהושע בן לוי רשות ללכת עמו ולראות כיצד הוא מבצע את שליחות הקב"ה, אולי על ידי זה יזכה להבין דרכי ה' והשגחתו בעולם. הסכים אליהו הנביא למלא מבוקשו אולם בתנאי אחד, וכך אמר לו: "הואיל ובלכתך עמי תראה דברים רבים שירגיזו אותך ולא תוכל לסבול אותם, עליך להתחייב מראש שלא תטרידני בשאלותיך. ביום שבו תשאל אותי על מעשי, ניפרד זה מזה". קיבל רבי יהושע בן לוי את התנאי והשניים יצאו לדרך.

לפנות ערב הגיעו אל צריף עץ ישן. לידו ראו פרה אחת, בהתקרבם אל הצריף יצאו לקראתם בעלי הבית, זקן וזקנה, והפצירו בהם שילונו אצלם. המארחים השתדלו להטיב עמם כמיטב יכולתם, אף שהעוני ששרר בביתם היה גדול. למחרת לפני צאת האורחים את הבית, עמד אליהו והתפלל. ומה גדולה היתה תדהמתו של רבי יהושע בן לוי כאשר שמע שאליהו מבקש בתפילתו שה' ימית את הפרה היחידה של בעל הבית. עוד לא הרחיקו ללכת וכבר שמעו את קול בכיה של הזקנה: "הוי פרתנו היחידה, אוי ואבוי לנו".

לפנות ערב הגיעו לביתו המפואר של עשיר. דפקו בדלת, אך איש לא פתח להם. אמר אליהו: אולי לא שמעו אותנו, הבה ונכנס. נכנסו וראו את בעל הבית ואשתו יושבים ליד שולחן ערוך בכלים יקרים ובכל מיני מטעמים ערבים. מסביבם עמדו עבדים ושפחות לשרתם. כשראה אותם בעל הבית, לא ברכם לשלום ולא הזמינם להשתתף בסעודתו. בכעס רב הפנה ראשו מהם, ואמר לאשתו: "מי הכניס קבצנים טרדנים אלו? צריכים לדאוג שהדלת תהיה נעולה לבל יחדרו לביתנו יצורים כאלה".

בעל הבית, שגם בדרך כלל היה רע לב וקמצן, כעוס היה במיוחד ביום ההוא, כיון שאחד מקירות ביתו התמוטט, הזמין בנאים שיבואו לבנותו, והבנאים לא באו. כאשר ביקשו האורחים רשות ללון בביתו נעתר להם בקושי רב, והרשה להם לשבת על ספסל אבן שבחצר מאחורי הבית. לא נתן להם מאומה לאכול ולשתות. למחרת האיץ רבי יהושע בן לוי באליהו לעזוב את הבית. אליהו הסכים, אך הציע שיתפללו קודם צאתם לדרך, כדי שלא יצטרכו להתפלל בדרך. ושוב שמע רבי יהושע דברי תפילה תמוהים יוצאים מפי אליהו. מה ביקש אליהו מאת ה'? שיעשה נס והקיר ההרוס בביתו של העשיר ייבנה מיד. ואמנם בין רגע קם הקיר והיה שלם כמקודם. גם הפעם התאפק רבי יהושע ולא שאל כלום.

שוב הלכו כל היום. בערב עם חשיכה הגיעו לעיר הגדולה. "נלך לבית הכנסת, אמר אליהו, אולי מישהו מהמתפללים יזמיננו להתארח בביתו". נכנסו השניים לבית הכנסת וראו שהוא יפה ומהודר. ניכר היה בעליל כי אנשי העיר הזאת עשירים מופלגים. כל אחד מהם ישב על מקומו המיוחד לו לפי כבודו, והקפיד ששום אדם זר לא יעז לשבת על מקומו. נדחקו השניים לאיזו שהיא פינה, והמתינו שם עד אחרי תפילת ערבית. סוף סוף הבחין בהם אחד מהמתפללים ואמר לחברו: "ראה שוב באו עניים מי יאכילם הפעם"? וחברו ענה: "אין צורך להזמינם הביתה מספיק להביא להם מעט לחם, מלח ומים לבית הכנסת". גם יתר המתפללים לא שמו לבם לאורחים העניים, אף אחד לא הזמינם ולא כיבדם. הסתפקו בכך שנתנו לשמש כמה פרוטות כדי שיקנה לחם עבורם.

הבוקר אור. לאחר לינה בבית הכנסת ותפילת שחרית, קמו האורחים ונפרדו מאנשי העיר. ואליהו מברכם: "יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים". חרה הדבר מאוד לרבי יהושע ומאוד השתוקק לשאול את אליהו לפשר הדבר, אך זכור זכר את התנאי שאסר עליו לשאול.

טרם שקעה השמש והנה הגיעו לעיר אחרת. ראו אותם אנשי העיר, קיבלו אותם בשמחה ובכבוד, הכניסום לבית גדול ונוח, הביאו להם ממיטב המאכלים והמשקאות, וישבו יחד עמם לשמוח באורחים שנזדמנו להם. בבוקר כשנפרדו מהם, התפלל עליהם אליהו הנביא וברכם: "יהי רצון שלא יתן להם הקב"ה אלא ראש אחד בלבד".

לא יכול היה רבי יהושע לשאת עוד את הנהגתו המוזרה של אליהו מבלי הבין את פישרה. כאשר יצאו מהעיר, נעצר ופנה אל אליהו בדברים ואמר לו: "לא אוכל לראות מעשים משונים כאלו, על הטובים אתה מתפלל שיהיה להם רע ועל הרעים להיפך שיהיה להם טוב. הודיעני נא פשר מעשיך".

ענה לו אליהו הנביא: "הואיל והפרת את התנאי שהיה בינינו, מעתה עלינו להפרד, אך בטרם אעזבך אפרש לך את מעשי. ידעתי כי נגזר על אשתו של העני שאירח אותנו למות למחרת היום, לכן התפללתי אל ה' שהיא תשאר בחיים, ובמקומה תמות הפרה. אמת שהיה להם צער גדול כשראו את פרתם היחידה מתה, אך חשוב נא, כלום לא היה האיש נותן בשמחה כל אשר לו, כדי להציל את אשתו? זאת ועוד, אשה טובה וחרוצה זו תביא לו עוד הרבה אושר וכעבור זמן מה גם יזכו לחיות בטוב ובנעימים ואז לא יצטערו על הפרה.

הקמצן העשיר לא ידע שמתחת לקיר ההרוס טמון אוצר גדול של זהב. לו בנה בעצמו את הקיר היה מוצא עושר זה, ועכשיו שנעשה לו נס והקיר נבנה עליו, לא ימצאהו עוד לעולם. ולא רק זאת, אלא בקרוב יפול שוב הקיר הזה ולא יבנה עוד, כי העשיר יהיה טרוד בדאגות רבות ולא יוכל לחשוב על תיקון ביתו.

על האנשים הגאוותנים התפללתי שכולם יהיו ראשים, וממילא יריבו ביניהם, כי אף אחד לא ירצה לוותר לרעהו וירצה בעצמו להיות ראש העיר, וכך לא יהיה שלום ביניהם ולא תהיה ברכה שרויה במעשיהם, ואילו את אנשי העיר שקיבלו אותנו יפה, אותם ברכתי שיהיה להם רק ראש עיר אחד, שכולם יסכימו לבחור באיש הטוב ביניהם ועל ידי זה יחיו בשלום ובנחת בהנהגתו.

סיים אליהו הנביא ואמר לרבי יהושע: "ועתה שים נא אל לבך, שדרכי ה' נסתרות המה, ולא כל מה שנראה לך טוב, הוא טוב באמת, ולא כל מה שנראה לך רע הוא רע באמת".