כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
כל דבר שאמרו בו חכמים שיש לעשותו עד חצות, אם לא נעשה עד חצות, מצוה עוד לעשותו עד עלות השחר. והטעם שאמרו חכמים שיש לעשותו עד חצות, כדי שיזדרז אדם בקיום המצוה ולא ידחנה עד סוף זמנה, שמא ישכח ולא יעשנה, או שמא יעשנה לאחר זמנה. | כל דבר שאמרו בו חכמים שיש לעשותו עד [[חצות]], אם לא נעשה עד חצות, מצוה עוד לעשותו עד [[עלות השחר]]. והטעם שאמרו חכמים שיש לעשותו עד חצות, כדי שיזדרז אדם בקיום המצוה ולא ידחנה עד סוף זמנה, שמא ישכח ולא יעשנה, או שמא יעשנה לאחר זמנה. | ||
לדוגמא: החלבים והאיברים של | לדוגמא: החלבים והאיברים של ה[[קרבנות]] שנזרק דמם ביום, מצוותם להעלותם על ה[[מזבח]] באותו יום ואף בלילה שלאחריו עד עלות השחר, אך כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שמא ישכח ולא יקטיר, או שמא יקטיר לאחר הזמן, אמרו חכמים שאין מקטירים אותם אלא עד חצות לילה. ה[[רמב"ם]] חולק וסובר שהקרבנות קרבים כל הלילה מפני ש"כהנים זריזים הם" ואין חשש שיתאחרו. | ||
דוגמא נוספת: הקרבנות הנאכלים ביום שחיטתם ובלילה שלאחריו, | דוגמא נוספת: הקרבנות הנאכלים ביום שחיטתם ובלילה שלאחריו, כ[[תודה]], [[חטאת]] ו[[אשם]], מצוותם לאוכלם עד עלות השחר, אך כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שמא ישכח ולא יאכלם, או שמא יאכלם לאחר הזמן, אמרו חכמים שאין לאוכלם, אלא עד חצות לילה. | ||
דוגמא נוספת: זמן קריאת שמע של ערבית הוא כל הלילה, אך "כדי שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר: אלך לביתי, ואוכל קימעא, ואשתה קימעא, ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה, ונמצא ישן כל הלילה" - אמרו חכמים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד חצות לילה. | דוגמא נוספת: זמן [[קריאת שמע]] של [[ערבית]] הוא כל הלילה, אך "כדי שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר: אלך לביתי, ואוכל קימעא, ואשתה קימעא, ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה, ונמצא ישן כל הלילה" - אמרו חכמים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד חצות לילה. | ||
ראה עוד ב{{מקור|משנה:ברכות א א$משנה ברכות א, א}}. | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־14:33, 24 במאי 2009
|
|
כל דבר שאמרו בו חכמים שיש לעשותו עד חצות, אם לא נעשה עד חצות, מצוה עוד לעשותו עד עלות השחר. והטעם שאמרו חכמים שיש לעשותו עד חצות, כדי שיזדרז אדם בקיום המצוה ולא ידחנה עד סוף זמנה, שמא ישכח ולא יעשנה, או שמא יעשנה לאחר זמנה.
לדוגמא: החלבים והאיברים של הקרבנות שנזרק דמם ביום, מצוותם להעלותם על המזבח באותו יום ואף בלילה שלאחריו עד עלות השחר, אך כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שמא ישכח ולא יקטיר, או שמא יקטיר לאחר הזמן, אמרו חכמים שאין מקטירים אותם אלא עד חצות לילה. הרמב"ם חולק וסובר שהקרבנות קרבים כל הלילה מפני ש"כהנים זריזים הם" ואין חשש שיתאחרו.
דוגמא נוספת: הקרבנות הנאכלים ביום שחיטתם ובלילה שלאחריו, כתודה, חטאת ואשם, מצוותם לאוכלם עד עלות השחר, אך כדי להרחיק את האדם מן העבירה, שמא ישכח ולא יאכלם, או שמא יאכלם לאחר הזמן, אמרו חכמים שאין לאוכלם, אלא עד חצות לילה.
דוגמא נוספת: זמן קריאת שמע של ערבית הוא כל הלילה, אך "כדי שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר: אלך לביתי, ואוכל קימעא, ואשתה קימעא, ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה, ונמצא ישן כל הלילה" - אמרו חכמים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד חצות לילה.
ראה עוד במשנה ברכות א, א.