כיבוד הורים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצווה על האדם לנהוג כבוד באביו ובאימו, בדיבורו בגופו ובממונו (הסוגיא בקידושין לא:).

לדוגמא, מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (קידושין לא:).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ-יב).

בסוג המצווה חקר המנחת חינוך (לג-ג) בין שני צדדים:

  1. מצווה שבין אדם לחבירו. ובטעם לזה כתב החינוך (לג ד"ה משרשי) )שהיא הכרת הטוב לאביו ולאימו על שעשו עימו טובה, שהם סיבת היותו בעולם, וכן יגעו כמה יגיעות בקטנותו (וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) שהיא בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו).
  2. מצווה שבין אדם למקום. והטעם לזה, שהרי אין מצווה לכבד את שאר בני האדם (ורק אסור לצערם), אלא שזו גזירת הכתוב מיוחדת על אביו ואימו.

ונפק"מ האם מועילה תשובה בלי שירצה אותם, כדין עבירות שבין אדם למקום, או שחייב לרצותם, כדין עבירות שבין אדם לחבירו (מנחת חינוך שם).

בביאור המצווה נחלקו המפרשים האם עיקרה במעשה או בלב (וגם לדעה שהיא בלב ישנה גם בדיבור ובמעשה, אלא שעיקרה בלב) (סמ"ק מצווה נ כללה במצוות התלויות בגוף דהיינו במעשים (ורק את מצוות מורא - מצווה ז - כלל במצוות התלויות בלב), והחרדים ט-לה כתב שעיקרה בלב, אך היא גם בדיבור ובמעשה. וכן חקר ברוח אליהו צד).

במניין המצוות דעת הרמב"ן והסמ"ג שהן שתי מצוות נפרדות - כיבוד אב וכיבוד אם. אך המהר"ץ חיות כתב שהן מצווה אחת (סנהדרין נו:, והביא גם את הרמב"ן והסמ"ג).

עיקר מצוות כיבוד ההורים הוא לשמשם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. למשל, הורים זקנים שצריכים סיוע באכילתם, מצווה לסייע להם באכילתם. ואם הם חולים וזקוקים לעזרה בעת שהם מתלבשים - יסייע להם. וכן הורים זקנים הזקוקים לסעד בהליכתם, כשהם צריכים ללכת לבית הכנסת או למקום אחר שחשוב להם להגיע אליו - צריכים הילדים ללוותם בדרכם. כנ"ל אם הם צריכים עזרה בניקוי הבית - מצווה לעזור להם. וכן אם ההורים צריכים סיוע בשליחויות, כגון שהם מבקשים מבנם שיקנה עבורם מזון או בגדים, או יביא להם תרופות מבית המרקחת - מצווה עליו למלא שליחותם.

אפילו אם הסיוע להם אורך זמן רב, על הבן להתפנות מעיסוקיו האחרים ולסייע להוריו ואפילו אם העזרה להוריו מצריכה אותו לבטל מעט מעבודתו או מהזמן שהוא מקדיש לבני משפחתו, כל זמן שהוריו זקוקים לעזרתו והעזרה להם אינה דורשת ממנו להפסיד את מקור פרנסתו - חובה עליו להתפנות מעבודתו ומעיסוקיו השונים כדי לסייע להוריו. וכמובן שאם אחד ההורים חולה, על הבנים לפנות את זמנם ולטפל בו. אבל, אם ההורים אינם זקוקים לעזרה ממשית, ובכל זאת הם מבקשים מבנם שיבוא לבקרם כל יום, כדי שיוכלו להינות מחברתו, אין עליו חובה לבקרם בכל יום, שכן מצוות כיבוד הורים דורשת ממנו לסייע להם בדברים ממשיים ולא לפנות את כל זמנו כדי לשמחם. ולכן אם הוא מעדיף באותו זמן ללמוד, לעבוד או לשהות בחברת אשתו וילדיו - אין עליו חובה לבקרם בכל יום. ומכל מקום חובה עליו לבקרם לעיתים קרובות, שאם לא כן יחשב הדבר כפגיעה בכבודם.

בן שהוריו בקשו ממנו לקנות עבורם מוצרים בחנות. אם יש להורים כסף, ישלם בכספם, שכן מצוות כיבוד הורים אינה מחייבת את הילדים להוציא הוצאות כספיות, אלא רק לעזור ולסייע בשליחויות ובעבודה. אבל אם אין להורים כסף לשלם עבור צורכי מזונם ובגדיהם, או עבור אחזקת ביתם - מצווה על בניהם לשלם עבורם את כל צורכיהם ואם אין להם כסף לשלם עבור הוריהם, מצווה עליהם לאסוף צדקה עבורם. אם האב מחליט שלא לעבוד ומטיל פרנסתו על ילדיו, או שהוא רוצה לחסוך את רוב כספו ולחיות חיי דוחק, במקרה זה אין הילדים צריכים לדאוג לכל צרכיו. שכן רק במצב של חוסר ברירה מוטלת על הילדים המצווה לסייע להוריהם ואף לאסוף צדקה עבורם, אבל כשההורים גורמים לעצמם לחיות חיי דוחק - אין הילדים מחויבים לעזור להם.

האם אפשר לכוף את הבנים לכבד את הוריהם[עריכה]

שאלה שלעיתים מתעוררת בדיני כיבוד הורים, היא, מה הדין כאשר ישנו בן עשיר שהוריו עניים ואין להם כסף לקיום, אך בנם העשיר מתנכר להם בכל מיני טענות ותואנות, האם על פי ההלכה בית הדין יכול להתערב ולכוף את הבן לפרנסם או לא וכן אם אחד מהוריו חולה וזקוק לסיוע, האם אפשר לכוף את הבן לטפל בו. הכלל היסודי הוא שכל מצווה שמתן שכרה נזכר בתורה, אין כופים על קיומה (חולין קי, ב). כך משמע מהתורה, שהשכר המוזכר בצידה הוא צריך להיות המדרבן לקיומה, ולא שום כפייה של בית הדין. וכיוון שלגבי מצוות כיבוד הורים נזכר שכרה בצידה, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", לכן אין כופים על קיומה ואם אדם אינו רוצה לסייע להוריו החולים - אין בית הדין כופה אותו לעזור להם. וכן אם ההורים עניים, מצד מצוות כיבוד הורים אין בית הדין יכול לכוף אותו לספק להוריו את כל צורכיהם. אבל מצד מצוות הצדקה ניתן לכוף את הבן לתת להוריו כסף שיספיק לקיומם. זאת מפני שלפי ההלכה יכולים גבאי הצדקה לחייב את העשירים לתת צדקה לפרנסת העניים. כיוון שההורים הם הקרובים ביותר, ממילא על פי סדרי הקדימה במצוות צדקה הם קודמים לשאר העניים וניתן לחייבו לתת להם את הכסף שהוא חייב לתת לצדקה, שהוא לכל הפחות עשירית מרווחיו, ובמקרה הצורך ניתן לחייבו לתת להם אף חמישית מרווחיו (ב"י ורמ"א יו"ד רמ, ה).

כל זה במצב מקולקל בו הבן אינו רוצה לפרנס את הוריו וצריך לחייבו לכך מדין צדקה. אבל מן הראוי שהבן יסייע להוריו בכל יכולתו ויתן להם את כל צורכיהם, ואילו את כספי הצדקה שעליו לתת, יתן לצורכי עניים אחרים. ואמרו חכמים (קידושין לב, א) שאדם המסוגל לפרנס את הוריו ובנוסף לכך לתת מעשר כספים לצדקה, תבוא עליו קללה אם יפרנס את הוריו מכספי המעשר המיועדים לצדקה.

מצווה לגור בקרבת ההורים[עריכה]

בכלל מצוות כיבוד הורים ישנה מצווה שאדם יגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא ולסייע להם בכל מה שיצטרכו כיון שאם יגור במקום רחוק, לא יוכלו לפנות אליו בבקשת עזרה, ונמצא שמנע עצמו ממצוות כיבוד הורים.

מכל מקום לצורך לימוד תורה, מותר לבן לעזוב את מקום מגורי הוריו, וכן מצינו שאמרו חז"ל על אברהם אבינו שחשש לצאת מחרן ולעזוב את תרח אביו לעת זקנותו, ואמר לו הקב"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), ופטרו בזה ממצוות כיבוד הורים (בראשית רבה לט, ח). כן אמרו חז"ל על יעקב אבינו שנצטער במשך עשרים ושתיים שנה שיוסף בנו נאבד ממנו, כעונש על אותם עשרים ושתיים שנה שהוא עצמו עזב את הוריו והלך לחרן. ואף שיעקב נאלץ לברוח מפני עשו אחיו שרצה להורגו, מכל מקום בפועל לא כיבד באותן השנים את הוריו. אבל לצורך לימוד תורה יכול אדם לעזוב את בית הוריו, ואכן יעקב אבינו הלך לבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם ארבע עשרה שנה, ולא נענש על כך (מגילה יז, א).

לפיכך כל אדם צריך להשתדל לגור בקרבת מקום מגורי הוריו, כדי שיוכל לבוא לבקרם ולסייע להם במידת הצורך, ואם הוא רוצה לגור במקום רחוק, צריך לבקש רשות מהוריו. ואפילו אם רוצה לעבור למקום רחוק לצורך איזו מצווה - צריך לקבל מהם רשות. ורק לצורך תלמוד תורה יכול לעבור לעיר אחרת בלא קבלת רשותם. כן מותר לו לעבור למקום רחוק מבית הוריו בלא רשותם כדי להעניק לבניו חינוך תורני טוב יותר וכן לצורך חיוני של פרנסה רשאי הבן לגור בריחוק מקום בלא לבקש רשותם (עפ"י ערוה"ש יו"ד רמ, לו). דין דומה יהיה למי שגר עם הוריו בחוץ לארץ, שמצווה שיעלה לארץ אפילו בניגוד לרצונם (מהר"ם מרוטנבורג שער ב' כ"ח ע"ט; מבי"ט ח"א קלט).

הורים זקנים הזקוקים לטיפול צמוד ומעוניינים לגור אצל בנם, מצווה על הבן לשכן את הוריו בביתו ולקיים בזה את מצוות כיבוד הורים בכל רגע ורגע. כל זה בתנאי שיש מקום בביתו ואשתו מסכימה, אבל אם אינה מסכימה, או שהמקום צר וברור שעקב מגורי ההורים בביתם יווצרו קשיים וסיבוכים גדולים - אסור לו להכניס את הוריו לביתו בלא רשות גמורה מצד אשתו, ועליו לדאוג להם לבית אבות או לבוא לביתם יום יום ולסייע להם ואף אם יאלץ לישון בביתם לילות רבים, יישן שם ולא יכניסם לביתו בלא הסכמתה השלמה של אשתו.

חתן וכלה העומדים להינשא, והכלה רוצה לגור בצפון, ואילו הורי החתן דורשים מבנם שיגור קרוב לביתם במושב בדרום ומצב הדברים הוא, שאם החתן ישמע להוריו תבטל הכלה את קשריה עימו. החתן רשאי להחליט לגור רחוק מהוריו כדי שיוכל להתחתן, אבל חובתו תהיה להמשיך ולבקר את הוריו בתכיפות גבוהה גם כאשר יגור בצפון.

האיסור להעיר הורים[עריכה]

בכלל מצוות כיבוד ומורא הורים שלא לגרום להם צער. אחד מן הדברים העלולים לגרום צער רב לאדם הוא שמעירים אותו באמצע שנתו, ולכן צריכים הילדים להיזהר מאוד שלא לפגוע בשנתם של הוריהם. ידוע הסיפור המופלא על אותו גוי צדיק, ודמא בן נתינה שמו, שפעם אחת באו אצלו חכמי ישראל לקנות ממנו אבנים יקרות לחושן האפוד בשש מאות אלף דינרי זהב אך כיוון שבאותה שעה אביו ישן, והמפתח של אוצרות האבנים היה מונח תחת מראשותיו, לא רצה להעירו משנתו ואמר לחכמים שאינו יכול למכור להם. הלכו להם חכמים לחפש אבנים מתאימות אצל סוחרים אחרים, ודמה בן נתינה הפסיד הון עתק. לשנה הבאה נתן לו הקב"ה שכרו, ונולדה בעדרו פרה אדומה. נכנסו חכמי ישראל אצלו כדי לקנותה. אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא שאין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא (קידושין לא, א).

להלכה כתב בספר חסידים (של"ז), שכל זה הוא דווקא כאשר הבן יודע שאביו אינו רוצה לקום משנתו, אפילו למען רווח גדול של בנו. אבל אם הבן יודע שאביו יצטער יותר כשישמע שבנו הפסיד ממון רב בעבור שלא רצה להעירו משנתו, אזי מותר לו להעירו. ובכל זאת כתבו האחרונים שאם אפשר יש להשתדל למצוא אדם אחר שיעיר את האב או את האם, ורק כשאין שום אפשרות אחרת, מותר לבן להעיר את הוריו, וזאת כמובן בתנאי שברור לו שהם מעוניינים לקום משנתם כדי לסייע לו, ויצטערו אם ישמעו שבגלל שנתם הפסיד בנם דבר חשוב (ערוה"ש רמ, מ). במקרה שההורים עצמם מבקשים מבנם להעיר אותם משנתם, כגון שהאב רוצה לקום משנתו לתפילת שחרית, או שביקש מבנו להעירו כדי לצאת לחתונה, נראה שהבן רשאי להעיר את הוריו ללא כל חשש, ולהיפך מקיים בזה מצווה של כיבוד הורים, שמסייע להם במה שהם מבקשים ממנו.

עוד חשוב לציין, שאם מגיע טלפון לאחד מן ההורים בעת שהוא ישן, והמטלפן טוען שהנושא דחוף, אין לבן להעיר את הוריו. ורק אם המטלפן מסביר מה הדחיפות ונראה לבן שאכן הוריו יצטערו אם לא יעירו אותם, מותר להעירם. וכשאפשר עדיף להעירם על ידי אדם אחר (עי' ספר מורא הורים וכיבודם א, כט).

באילו נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?[עריכה]

ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!", אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד. כן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה וכשהשמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמא: אמא המבקשת מבנה ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר... אמנם אם ילבש הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. וגם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.

אם הבן רוצה להתענות בתעניות נדבה וההורים מבקשים ממנו שלא יתענה. מצד הדין אינו חייב לשמוע בקולם, שהרי התענית נוגעת לו עצמו, אלא שאם ישמע בקולם יקיים מצווה. וכיוון שאינו חייב להתענות, וכל חפצו הוא להתקדש ולעשות את רצון אביו שבשמיים, כתבו כמה פוסקים שעדיף יותר שיהדר במצוות כיבוד הורים מאשר להתענות בתעניות רשות. אבל אם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמיים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז).

אם ההורים תובעים מבנם שילמד רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך אינו חייב לעשות כן, כי זוהי החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם לא ילמד רפואה יחיו כל ימיהם ביגון, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. מכל מקום עליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערוריה סביב כל החלטה עצמאית של ילדם.

במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הקשורות למצוות וערכים, כגון שהבן רוצה ללמוד תורה וההורים מתנגדים, או שרוצה להתגייס ליחידה קרבית וההורים מתנגדים, או שרוצה להתיישב בישוב חלוצי וההורים מתנגדים, או שרוצה לעלות לארץ וההורים מתנגדים - בכל המקרים הללו צריך הבן לקיים את המצווה ולא לשמוע בקול הוריו, שכן בכל עת שיש התנגשות בין מצווה ממצוות התורה וכיבוד הורים - מצוות התורה קודמת. כן ידוע שלעניין חתונה אין חייבים לשמוע בקול ההורים ואם אדם רוצה להתחתן עם בחורה שמצאה חן בעיניו, כיוון שעיקר הנישואין תלוי באהבה, והיא מצווה מהתורה, מוטב שיתחתן עם זו שטובה בעיניו מאשר ישמע בקול הוריו.

ילדים מאומצים[עריכה]

מצוות כיבוד הורים חלה על כל בן או בת כלפי הוריהם הביולוגיים. אף אם ההורים הזניחו את ילדיהם ומסרום לאימוץ, אם ידועה להם זהות הוריהם, מצווה מן התורה שיכבדום. ואין לומר "הרי ההורים לא טיפלו בי כלל ומדוע שאכבדם?" מפני שאחרי הכל בזכותם נולד, וכל אדם שמתייחס אל עצמו ואל חייו באופן חיובי צריך להכיר תודה למי שהביאוהו לעולם, ואם לא יכיר להם תודה, נמצא שאינו מכיר בחשיבות קיומו העצמי. ככל שיכבד יותר את הוריו, כך יכיר יותר בערך עצמו, שמתוך כך שיכבד את שורשיו גם כבודו העצמי יגדל ועל ידי כך יוכל לחשוף את הכשרונות המיוחדים שלו.

כלפי ההורים המאמצים לא חלה מצוות 'כיבוד הורים', אבל מצד המוסר ומצוות גמילות חסד מחויבים הבנים המאומצים להכיר להם תודה רבה. שהרי אין בעולם חסד גדול יותר ממה שמעניקים ההורים המאמצים לילדיהם ועל כן כל חייהם צריכים הילדים לגמול עמהם חסד ולהתנהג אליהם בכבוד רב. כמובן שאם ההורים המאמצים יזדקקו לעזרה, על בניהם המאומצים לסייע להם בכל יכולתם. ואם יהיו חולים ילוום ויסייעום בכל מה שנצרך, כפי שילדים רגילים מחוייבים לעשות להוריהם. לאחר פטירת ההורים המאמצים - מצווה על בניהם המאומצים לומר אחריהם קדיש.

יחס הגר להוריו הביולוגיים[עריכה]

גר שנתגייר, כיוון שנהפך ליהודי, כל קשריו עם בני משפחתו לשעבר נתבטלו והרי הוא כקטן שנולד ולפיכך אינו חייב לכבד את הוריו הביולוגיים. מאידך, אסור לו לבזותם, קל וחומר שאסור לו להכותם או לקללם (שו"ע יו"ד רמא, ט) וצריך לנהוג בהם קצת כבוד כדי שלא יחשב כפוי טובה, שהרי הם הולידוהו וטיפלו בו. לפיכך בעת שיהיו חולים עליו לסייע להם ולדעת כמה פוסקים יכול לומר "מי שברך" לרפואתם, ולאחר פטירתם יכול לומר עליהם אשכבה וקדיש יתום - לעילוי נשמתם (יחו"ד ו, ס).

לעיתים ישנה בעיה - מצד אחד הגר רוצה להתנהג כיאות כלפי הוריו הביולוגיים, ומצד שני אינו רוצה שילדיו יגררו אחרי דתם ואומתם. לפיכך צריך הגר למצוא את קו האמצע, שימעט בביקורים עד לאותו השיעור שלא יחשב כפוי טובה כלפיהם. בדרך כלל גרי הצדק עולים לארץ, והוריהם נשארים בחוץ לארץ, ובמצב זה הכל מבינים שאינם יכולים להרבות בביקורים אצל ההורים והבעיה אינה קיימת. מכל מקום אם אחד מההורים של הגר יבקש לראות לפני מותו את נכדיו, מצד הכבוד שצריך הגר לרכוש לו, ראוי שיבוא אצלו עם ילדיו (עפ"י אג"מ יו"ד ח"ב ק"ל).

סבא וסבתא[עריכה]

מצווה על כל אדם לכבד את סבו וסבתו, בין מצד אביו בין מצד אימו. שכן בני בנים נחשבים כבנים, ועוד שמכלל כבוד האב וכבוד האם שיכבדו גם את הוריהם - אלא שחייבים בכבוד ההורים יותר מאשר בכבוד הסבים והסבתות. לדעת רוב הפוסקים עיקר החיוב כלפי הסבים והסבתות הוא לקום מפניהם ולהתייחס אליהם בכבוד, אבל אין הנכדים חייבים לסייע להם בכל מה שיצטרכו, כגון אם הסב חולה וזקוק לעזרה באכילתו ומלבושיו. אף שאם יטפלו בסבם יקיימו מצווה גדולה, מכל מקום אינם מחויבים להפסיק מעבודתם כדי לטפל בו כיון שחיוב זה חל על הבנים בלבד. לעומתם יש אומרים שחובת כיבוד הסבים והסבתות ממש כחובת כיבוד ההורים, רק שלעניין קדימה יש להקדים את ההורים לסבים. לכל הדעות ברור שאם הסבא זקוק לעזרה כספית, ויש לנכד אפשרות לעזור לו, חובה עליו לסייע לו. ואם אינו רוצה לתת מכספו, בית הדין יכול לכופו לתת צדקה לסבו. כן מותר לנכד לטפל טיפולים רפואיים בסבו, אף שיש חשש שיצא דם על ידי טיפולים אלה. שכן הזהירות המיוחדת מהוצאת דם חלה על ההורים בלבד ולא הסבים והסבתות.

הדבר ברור לכל שצריך אדם לכבד את סבו וסבתו, השאלה היא מה מקור החיוב ועד כמה הוא מחייב. יסוד ההלכה מובא ברמ"א יו"ד רמ, כד. ואף שהמהרי"ק בשורש ל' כתב לכאורה אחרת, ברור שאף הוא מודה שצריך לכבדם בק"ו מהכבוד שצריך לכבד כל אדם מכובד, ועוד שמצד הוריו שחייבים בכבוד הוריהם על הנכד לכבד את הוריהם. אלא שיש מחלוקת בגדרי החיוב, שלרמ"א זהו ענף ממצוות כיבוד הורים, ואילו למהרי"ק זוהי מצווה מצד כבוד אדם חשוב ויקר. כנ"ל לגבי הורי האם - לדעת רוב הפוסקים הורי האם והורי האב שווים וחייבים לכבדם וכן דעת ספר חרדים בשם מנורת המאור ולדעתו כיבוד הסבים והסבתות מן התורה. וכן דעת ברכ יוסף י"ח, ובן איש חי שופטים ש"ב ל', ועוד. ואילו לגר"א רמ, לד, החיוב חל רק על הורי האב ומסתבר שאף הוא מודה שחייבים לכבד את הורי האם כדין אדם חשוב ויקר מאוד. כן יש דיון עד כמה יכבדם: לדעת החרדים מכבדם כפי שמכבד את הוריו, וכן כתב בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג ל"ג. לעומתו בשו"ת שבות יעקב ח"ב צ"ד כתב שאת הורי האב יכבד כהוריו, והורי האם ככבוד אדם חשוב. לעומת זאת דעת השאלת יעבץ ח"ב קכט, וחת"ס יו"ד שמה, וערוה"ש רמ, מד כתבו שאינו חייב לכבד אפילו את הורי אביו כפי שמכבד את הוריו. לעיקר הדין: ואם הסבא זקוק לצדקה - כופים הנכד. כן כתב הש"ך רמ, כג, בשם הב"ח ואף שכתב זאת לפי דעת הרמ"א, ברור שגם למהרי"ק יכפו אותו לכך שהרי כופין על הצדקה, ולפי סדרי הקדימה, הסבא קודם לשאר עניים. לעניין טיפול רפואי חודרני בסבא, כתב בתורה לשמה רס"ה, שאפילו שמותר, המחמיר תבא עליו ברכה. (פניני הלכה)

מחילה[עריכה]

האב שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב.).

אם כבדו עדיין קיים מצווה, והמחילה רק פוטרתו מעונש (שו"ת הרדב"ז ח"א תקכד, הובא בגליוני הש"ס קידושין לב., ושיטה מקובצת בבא מציעא לב בשם הרא"ש בתירוץ השני, הובאה בקובץ שיעורים כתובות קמד). והקובץ שיעורים (שם) נשאר בצ"ע מה המקור לזה שמקיים את המצווה גם לאחר המחילה.

לבזותו, כגון לקללו ולהכותו - השאילתות והחיד"א כתבו שאע"פ שמחל אסור לבזותו, אך גליוני הש"ס (קידושין לב., והביא גם את השאילתות והחיד"א) ומנחת חינוך (מח-ב [ג] ד"ה ונראה לענ"ד) כתבו שמותר (והוסיף המנחת חינוך (שם) שלא מצא כן מפורש, אך הסברא נותנת כן. וכן כתב המנחת חינוך (מח-ג [יא] ד"ה והנה בלאו) שאיסור הכאת אביו ואימו הוא בין אדם לחבירו (ולכן מובן שמחילה מועילה))[1].

תזאורוס לוגי - חינוך[עריכה]

  • כבד את אביך ואת אימך


הערות שוליים[עריכה]

  1. לגבי מחילה בדיני ממונות ע"ע מחילה.