ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (נקראת גם ישיבת "עץ חיים") "אם הישיבות" שימשה אב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. נוסדה ב[[המאה ה-19 בעיירה וולוז'ין אשר בבלארוס, על ידי רבי חיים מוולוז'ין. תלמידו המובהק של הגאון מווילנה.

תולדות הישיבה

הישיבה הוקמה על ידי רבי חיים בהדרכת רבו המובהק הגר"א הישיבה הוקמה במטרה לרכז בתוכה את טובי הלומדים בליטא, בעיתונים שפורסמו באותה תקופה נכתב שלא ישלחו לוולוז'ין תלמידים שלא יודעים ללמוד לבדם דף גמרא, רש"י ותוספות.

סדר הלימוד בישיבה

פרטים מדויקים על דרכה הלימודית של הישיבה ישנם רק מימי הנצי"ב, ולפיהם שילבה הישיבה לימודי עיון ובקיאות ברמה גבוהה. בישיבה הקפידו על סדר לימוד בקיאות בו למדו את כל הש"ס בהספק של דף ליום בימי השבוע, וחזרה על כל דף שתים עשרה פעם בממוצע (לפי עדות הרב איסר זלמן מלצר). בימי שישי למדו את פירוש הרא"ש על חמשת הדפים שלמדו כל השבוע. יש לציין שלרוב התלמידים הייתה נקודת פתיחה טובה בלימוד ולפי עדות החפץ חיים (שרבו היה מתלמידי ישיבת וולוז'ין) הרבה מתלמידי ישיבת וולוז'ין כבר בגיל ארבע עשרה ידעו ש"ס דבר שהיוה בסיס לימודי רחב לקראת הלימוד בישיבה. על בסיס זה היוותה הישיבה את המוקד להתפתחות העיון האשכנזי המרכזי בישיבות עד היום, על בסיס שיטת הלימוד המחודשת של רבי חיים מבריסק.

רבי ברוך אפשטיין מספר בספרו "מקור ברוך" שראש הישיבה (בזמנו היה זה הנצי"ב-דודו) לא הרשה לתלמידים ללמוד מעבר לגפ"ת כלימוד ראשוני. ישיבת וולוז'ין הייתה "ישיבה ללא הפסקה" והתקיימו בה משמרות לימוד עשרים וארבע שעות ביממה. בישיבה התקיים פולמוס בנוגע ללימוד המוסר וכאם הישיבות הליטאיות הנאמנת לדברי הגר"א התנגדו בישיבה זו לחסידות.

בתקופת כהונתו של הנצי"ב, שרחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת חיבת ציון, הוקמו אגודות סתרים של חיבת ציון בישיבה. הראשונה נוסדה בתרמ"ה בשם "נס ציונה" (שהרוח החיה שבה היה הרב איסר זלמן מלצר), שלא בידיעת הנצי"ב ונסגרה לאחר שהמשטרה עלתה עליה, והשנייה בשם "נצח ישראל" נוסדה בתר"ן בידיעתו.

שקיעת הישיבה

לאחר שהנצי"ב ביקש למנות את בנו הרב חיים (שהיה הרב של מוסקבה) לראשות הישיבה במקומו, קבוצת יהודים פורקי עול חברי תנועת ההשכלה ניסו לגרום לסגירת הישיבה ולשם כך הלשינו לשלטונות שבישיבה אין לימודי חול, שר ההשכלה שבדק את המצב, החל לתבוע שהישיבה תעמוד בעיקר בדרישה של לימוד של השפה הרוסית, אך לאחר שתביעה זו לא התממשה על פי רצונו, הוא הפעיל לחץ בלתי פוסק על הנצי"ב. דבר שהביא לסגירתה של הישיבה, בה' בשבט ה'תרנ"ב (1892).

הטענה הרווחת היא שהנצי"ב החליט לסגור את הישיבה, כדי שלא ילמדו בה רוסית. גרסה זו אף נהפכה למיתוס בעולם הישיבות החרדי על חשיבות ההתנגדות ללימודי חול בישיבות. אמנם, לפי מקורות מסוימים, הוא הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכתלי הישיבה, כפי שנעשה על פי עדויות שונות, וכפי שהוא כותב בשו"ת משיב דבר (א, סי' מ"ד): "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא אלוהים." אך נתקל בהתנגדות עזה של ראשי הישיבה האחרים א לימוד הרוסית שנעשה באופן רשלני, לא סיפק את שר ההשכלה הרוסי, שהכביד בתגובה את דרישותיו ודרש בנוסף:

1. להקדיש יותר ממחצית הלימוד ללימודי חול, משעה 9 ועד שעה 3,
2. שלא יהיו לימודים בערב,
3. שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום,
4. שכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות רשמיות.

(מקור ברוך עמ' תתר"ג), תביעות אלו סתמו את הגולל על הישיבה. 3 שנים לאחר סגירת הישיבה, בשנת ה'תרנ"ה (1895) היא נפתחה שוב. אך לא הייתה זו ישיבה ברמה ובמעמד של "ישיבת וולוז'ין" המקורית. במהדורתה החדשה נוהלה הישיבה על ידי חתנו של הנצי"ב הרב רפאל שפירא אשר נפטר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. את מקומו מילא בנו הרב יעקב שפירא. יד הכורת בשואה שמה קץ מוחלט לישיבת וולוז'ין.

כולל בראדסקי

מסגרת לימודים שהתקיימה בוולוז'ין החל משנת תרמ"ו התקיימה בזכות בתרומתו של הנדיב הידוע ישראל ברודסקי, בעל בית חרושת לסוכר בקייב. במסגרת זו למדו עשרה מהמובחרים בתלמידי ישיבת וולוז'ין שנקראו "הברודסקאים" לתקופה של חמש שנים, לרוב לא נשארו ברודסקאים כל החמש שנים ולפני סיום מסלול הכולל נתמנו לרבני ערים. התלמידים התחייבו לכללים נוקשים יותר משאר תלמידי הישיבה.

ראשי הישיבה לדורותיה

• הרב חיים מוולוז'ין - ראש הישיבה הראשון מייסד את הישיבה.
• רבי יצחק (איצלה) מוולוז'ין - בנו של רבי חיים.
• הרב יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק - מחבר "בית הלוי".
• הנצי"ב
• ר' חיים מבריסק
• הרב רפאל שפירא
• הרבחיים ברלין (בנו של הנצי"ב)
• הרב יעקב שפירא

מתלמידי הישיבה

בישיבת וולוז'ין למדו הרבה תלמידי חכמים שהתפרסמו אחר כך, ובהם:

• הרב חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק - שימש גם כר"מ ומגיד השיעור המרכזי לצד הנצי"ב חיבר חידושים על ספרו ההלכתי הגדול של הרמב"ם, "משנה תורה".
• הרב חנוך אייגש מווילנה, מחבר ה"מרחשת", מגאוני הדור שנספה בשואה.
• הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים - רבה של לומז'ה ומחבר שו"ת "דברי מלכיאל" מגדולי המשיבים בדורו.
• הרב זליג ראובן בנגיס גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
• הרב אברהם יצחק הכהן קוק - למד בישיבת וולוז'ין כשנה וחצי, ושימש כרבם של יפו והמושבות, רבה של ירושלים, הרב הראשי לא"י וראש ישיבת מרכז הרב - מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים.
• הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, מחבר שו"ת אחיעזר ומפוסקי דורו.
• הרב ברוך דוב ליבוביץ, ראש ישיבת "כנסת בית יצחק" (שבמקורה מסלבודקה והתפרסמה כישיבת קמניץ) ומגדולי ראשי הישיבות.
• רבי איסר זלמן מלצר - ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ומחבר ספרי "אבן האזל" על "משנה תורה" של הרמב"ם.
• רבי משה מרדכי אפשטיין - ראש ישיבת חברון (שמקורה בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, שעלתה כולה לחברון, ואחרי פרעות תרפ"ט, עברה לירושלים), ומגדולי ראשי הישיבות.
• הרב שלמה חיים פולייצ'ק - שנודע בכינויו "העילוי ממייצ'ט". כיהן כראש ישיבה בישיבת הרב יצחק יעקב ריינס בלידא, ואחר כך כראש ישיבה בארצות הברית.
• רבי ברוך הלוי אפשטיין - מחבר ה"תורה תמימה" ו"מקור ברוך", בנו של בעל "ערוך השלחן".
• הרב מאיר בר-אילן (ברלין)- בנו של הנצי"ב, ממנהיגי תנועת המזרחי.
• רבי מנחם נחום קפלן, רבי נחומק'ה - רבו של החפץ חיים.
• הרב יצחק ניסנבוים - מרבני הציונות הדתית ונשיא המזרחי בפולין.
• הרב שלום רקובסקי מגדולי התלמידי חכמים בירושלים, ואחר כך ראש ישיבה בישיבת רבנו יצחק אלחנן.
• הרב אברהם דוב כהנא שפירא שהיה הרב האחרון של קובנה.
• הרב יהודה ליב דון יחיא - מראשי תנועת המזרחי, ומרבני הציונות הדתית, שימש ברבנות תחת אביו בדריסה, ואחר כך בשקלוב ובצ'רגינוב.

כמו כן למדו בה גם כאלו שהתפרסמו בתחומים שונים (לא תורניים):

• זאב קלונימוס ויסוצקי - כונה "מלך התה של רוסיה" למד בוולוז'ין ארבע שנים והתפרסם עסקנותו הציבורית ובחברת התה אותה הקים (ויסוצקי).
• המשורר הידוע חיים נחמן ביאליק - למד בוולוז'ין שנה וארבעה חודשים.
• הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי- למד בוולוזין כשנתיים.

ראו גם

• אגודות סתר ציוניות בישיבת וולוז'ין

לקריאה נוספת

• הישיבה הליטאית בהתהוותה - שאול שטמפפר.
• ישיבות ליטא- פרקי זכרונות - עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי
• תולדות בית ה' בוולוז'ין - ר' תנחום פרנק.
• מקור ברוך - זכרונותיו של הרב ברוך אפשטיין מישיבת וולוז'ין.
• מוולוז'ין עד ירושלים - ר' מאיר בר-אילן.
• אבי הישיבות - דב אליאך.
• הגדה של פסח וולוז'ין
• עץ חיים - תולדות ישיבת וולוז'ין - משה צינוביץ, תשל"ב
• Jacob J Schachter, Haskalah, Secular Studies and the Close of the Yeshiva in Volozhin in 1892, Torah u-Madda Journal 2 (1990), pp. 76-133

קישורים חיצוניים

• ישיבת וולוז'ין מאמר מקיף מהרב ד"ר שמואל ק. מירסקי סקירה באתר דעת