יום העצמאות

יום העצמאות הוא יום חג החל בה' באייר. בתאריך זה בשנת ה'תש"ח (14 במאי 1948) הוכרז על הקמת מדינה לעם היהודי - מדינת ישראל.

תקנות היום

הרבנות הראשית לישראל תיקנה לגמור ביום זה את ההלל, וכן תיקנה סדר תפילה מיוחד ליום זה.

בתפילת ערבית: לפני התפילה אומרים פרק ק"ז בתהילים העוסק בהודאה לה' על בבצלה ממות לחיים, חלקים מן פיוט של קבלת שבת - לכה דודי, עם פזמון שונה "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". לאחר תפילת ערבית שרים במנגינת "התקווה" "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וכו'" (תהילים קכו). אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו..." במעט שינויים מהנוסח הרגיל, אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו ולנו ולאלנו וכו'". אח"כ אומרים אומר שליח הציבור את הפסוק "וכי תבואו מלחמה בארציכם וכו'" ותוקעים בשופר.

בשחרית אומרים פסוקי דזמרא כמו בהושענא רבה, וקוראים הלל לאחר תפילת שמונה עשרה. לאחר מכן, ביום שיש בו קריאה בתורה, לאחר הקריאה קוראים בנביא ללא ברכות "עוד היום בנוב לעמוד..." (ישעיהו י מפסוק לב, שזו גם הפטרה לאחרון של פסח), וביום שאין בו קריאה בתורה קוראים בנביא לאחר ההלל. לאחר הקריאה אומרים תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צה"ל.

יש נוהגים לברך שהחיינו (וכך נהג הרב שלמה גורן).

סיבת תיקון אמירת הלל

בטעם תיקון אמירת הלל, מצינו שתיקנו בחנוכה אמירת הלל, וגם בפורים רצו לתקן, מק"ו מיציאת מצרים, "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?!" (מגילה יד, א). וביום העצמאות נושענו מעבדו לחירות, ואף לא צריך ק"ו כדי לומר הלל - שכן ביציאת מצרים אמרו שירה מעבדות לחירות. כמו כן, לולא הקמת מדינה לעם ישראל מצבו בין העמים היה רע יותר, וזו הצלה אף ממיתה לחיים.

יש המערערים על אמירת הלל ביום העצמאות מהטעם ש"כל האומר הלל בכל יום אינו אלא מחרף ומגדף", אולם יש לדחות מטעם שזה אינו בכל יום, אלא פעם בשנה.

אמנם יש אומרים שאין לברך על הלל זה (הרב עובדיה יוסף).