יהדות אתיופיה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
== מוצא הקהילה ==
== מוצא הקהילה ==
ישנם כמה השערות על מוצא הקהילה:
ישנם כמה השערות על מוצא הקהילה:
א. אלו בני שבט דן. כך פסק הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א, ע"פ הרס"ג.
א. אלו בני [[שבט דן]]. כך פסק הראשון לציון [[הרב עובדיה יוסף]] שליט"א, ע"פ [[הרס"ג]].
ב. אלו בני שלמה ומלכת שבא (זאת ע"פ המסורתהנוצרית הרואה בשושלת מלכי אתיופיה את זרע שלמה ומלכת שבא).
ג. יהודים שברחו למצרים ומשם המשיכו עד לאתיופיה בתקופת חורבן הבית הראשון כמתואר בספר ירמיהו.
ד. קהילה שגוירה ע"י קראים.


ב. אלו בני [[שלמה]] ו[[מלכת שבא]] (זאת ע"פ המסורת הנוצרית הרואה בשושלת מלכי אתיופיה את זרע [[שלמה]] ו[[מלכת שבא]]).
ג. [[יהודים]] שברחו ל[[מצרים]] ומשם המשיכו עד לאתיופיה בתקופת חורבן [[הבית הראשון]] כמתואר ב[[ספר ירמיהו]].
ד. קהילה שגוירה ע"י [[קראים]].
ברור שלא יתכן שהיה קשר בני בני העדה לשאר עם ישראל בתקופת [[הבית השני]], זאת משום שמנהגיהם נסמכים בעיקר על התורה שבכתב, ואילו התורה שבעל פה המוכרת אצלנו לא היתה אצלם.


== מנהגי העדה ==
== מנהגי העדה ==
לקהילת ביתא ישראל היו מנהגים ומסורות שונים מאוד משל רוב עם ישראל. השוני הבולט ביותר הוא העובדה שלקהילה לא היה ספר תורה בעברית, ולמעשה לא הוכרה העברית כלל אצל העדה. לעומת זאת היה להם ספר הנקרא "אורית" - שהוא תרגום של התורה לשפת הגעז, שפת אתיופית עתיקה ששימשה את הקייסים בטקסים.
לקהילת ביתא ישראל היו מנהגים ומסורות שונים מאוד משל רוב עם ישראל. השוני הבולט ביותר הוא העובדה שלקהילה לא היה [[ספר תורה]] בעברית, ולמעשה לא הוכרה העברית כלל אצל העדה. לעומת זאת היה להם ספר הנקרא "אורית" - שהוא תרגום של התורה לשפת הגעז, שפת אתיופית עתיקה ששימשה את הקייסים בטקסים.
הקהילה לא ידעה שבית המקדש נחרב, וסברה שהוא עדין קיים. משום כך הקהילה גם הקריבה קרבנות, ובית הכנסת שלה היה מעין "בית מקדש מעט" כפשוטו, שחולק לקודש ולקודש קודשים שבו הונח ספר ה"אורית", ואליו הורשו רק הקייסים להכנס. בחצר בית הכנסת היה מזבח עליו הוקרבו קרבנות.
הקהילה לא ידעה ש[[בית המקדש]] נחרב, וסברה שהוא עדין קיים. משום כך הקהילה גם הקריבה [[קרבנות]], ו[[בית הכנסת]] שלה היה מעין "בית מקדש מעט" כפשוטו, שחולק לקודש ולקודש קודשים שבו הונח ספר ה"אורית", ואליו הורשו רק הקייסים להכנס. בחצר [[בית הכנסת]] היה [[מזבח]] עליו הוקרבו [[קרבנות]].
הקהילה הונהגה בידי הקייסים, שהיוו מעין רבנים וכהנים. כדי להיות קייס היה צריך ללמוד מפי הקייסים ולקבל הסמכה. כל מי שרצה בכך יכל ללמוד ולקבל את התפקיד (הוא לא עבר מאב לבן).
הקהילה הונהגה בידי הקייסים, שהיוו מעין רבנים וכהנים. כדי להיות קייס היה צריך ללמוד מפי הקייסים ולקבל הסמכה. כל מי שרצה בכך יכל ללמוד ולקבל את התפקיד (הוא לא עבר מאב לבן).
בקהילת "ביתא ישראל" הקפידו מאוד על דיני טומאה וטהרה, וייחדו מכנה מחוץ לכפר לטמאות (היולדת והנידה) שישבו בו בימי טומאתן.
בקהילת "ביתא ישראל" הקפידו מאוד על דיני [[טומאה וטהרה]], וייחדו מכנה מחוץ לכפר לטמאות (ה[[יולדת]] וה[[נידה]]) שישבו בו בימי טומאתן.
הקהילה תמיד יחלה לזכות ולחזור לירושלים והיו להם תפילות רבות על כך ומנהגים הקשורים עם הציפייה לציון, לדוגמא: בשחיטה תמיד הופנה ראש הבהמה לירושלים, בעת נדידת החסידות מעל שמי אתיופיה היו אומרים מין שיר שביקש מהחסידות להעביר בנדודיהן את התפילה לירושלים וכדומה.
הקהילה תמיד יחלה לזכות ולחזור ל[[ירושלים]] והיו להם תפילות רבות על כך ומנהגים הקשורים עם הציפייה לציון, לדוגמא: ב[[שחיטה]] תמיד הופנה ראש הבהמה ל[[ירושלים]], בעת נדידת החסידות מעל שמי אתיופיה היו אומרים מין שיר שביקש מהחסידות להעביר בנדודיהן את ה[[תפילה]] ל[[ירושלים]] וכדומה.


== מועדי העדה ==
== מועדי העדה ==


החגים בד"כ מקבילים לחגי ישראל עם שינויים במנהגים. אחד השינויים הבולטים הוא הקרבת קרבן פסח בליל הפסח. ביום הכיפורים נהגה העדה לענות את עצמה בצום ובתפילה בבית הכנסת שלוו בקפיצות ארוכות במשך שעות רבות. מעניין שלמרות הניתוק הגדול משאר חלקי עם ישראל ישנם מסורות משותפות, כמו לדוגמא שחג השבועות הוא לא רק חג הביכורים אלא גם חג מתן תורה (למרות שדבר זה לא מופיע בפירוש בתורה).  
החגים בד"כ מקבילים לחגי ישראל עם שינויים במנהגים. אחד השינויים הבולטים הוא הקרבת [[קרבן פסח]] ואכילתו בליל הפסח. ב[[יום הכיפורים]] נהגה העדה לענות את עצמה ב[[צום]] וב[[תפילה]] ב[[בית הכנסת]] שלוו בקפיצות ארוכות במשך שעות רבות. מעניין שלמרות הניתוק הגדול משאר חלקי עם ישראל ישנם מסורות משותפות, כמו לדוגמא ש[[חג השבועות]] הוא לא רק חג ה[[ביכורים]] (שהובאו באתיופיה וניתנו לקייסים) אלא גם חג מתן [[תורה]] (למרות שדבר זה לא מופיע בפירוש ב[[תורה]]). ה[[שבת]] נשמרה בקפדנות. אסור היה לצאת מהכפר בשבת, והוא הוקדש למנוחה ולתפילות. כל שבת שביעית נחשבה מיוחדת יותר והוספו בה תפילות. חג ה[[חנוכה]] לא נחגג (כנראה שבני העדה לא שמעו על סיפור הנס). חג ה[[פורים]] לא נחגג אך נשמרו 3 ימי [[צום]] לזכר [[תענית אסתר]] ("וצומו עלי שלושת ימים). אבלות על חורבן [[הבית הראשון]] נשמרה בצומות במשך כשלושה שבועות מסוך [[תמוז]] ("תומס" בשפת העדה) עד תחילת [[אב]].


== חגים ייחודיים ==
== חגים ייחודיים ==


אולם ישנם חגים מיוחדים לעדה כחג ה"סיגד", שבו צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, והקייסים קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי ראש השנה, וכדוגמתו מוזכר בספר נחמיה. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ליום הכיפורים ולפסח.
אולם ישנם חגים מיוחדים לעדה כחג ה"סיגד", שבו צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, והקייסים קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי ראש השנה, וכדוגמתו מוזכר ב[[ספר נחמיה]]. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ליום הכיפורים ולפסח.


== היסטוריית הקהילה ==
== היסטוריית הקהילה ==
בעבר היה לקהילה שלטון עצמי ומלכים משלה, אך הנוצרים נלחמו בהם והכניעו את המלוכה הישראלית. בתקופות שלאחר מכן היתה הקהילה תחת השלטון הנוצרי שהתאכזר אליהם פעמים רבות. לאחר קום המדינה ברחו רבים מבני הקהילה במטרת לעלות לציון, ושוכנו במחנות פליטים לאחר מסעות מפרכים. מדינת ישראל העלתה במבצעים מיוחדים את בני הקהילה לארץ. באתיופיה נותרו כמה מאות מבני ה"פלשמורה" (בני הקהילה שהתנצרו בתקופה מסוימת בשל הרדיפות ונודו ע"י קהילת "ביתא ישראל"). בשל מאבק ציבורי מעלה המדינה מעט מעט מהם. קליטת הקהילה בארץ היתה קשה בשל השינוי בתרבות ועוד גורמים. הציבור הדתי לאומי קלט רבים מבני ובנות הקהילה למוסדותיו והקים עבורם תוכניות מיוחדות (לדוגמא באולפנת להבה בקדומים).
בעבר היה לקהילה שלטון עצמי ומלכים משלה, אך הנוצרים נלחמו בהם והכניעו את המלוכה הישראלית. בתקופות שלאחר מכן היתה הקהילה תחת השלטון הנוצרי שהתאכזר אליהם פעמים רבות. לאחר קום המדינה ברחו רבים מבני הקהילה במטרה לעלות ל[[ציון]], ושוכנו במחנות פליטים לאחר מסעות מפרכים. [[מדינת ישראל]] העלתה במבצעים מיוחדים את בני הקהילה לארץ. באתיופיה נותרו כמה מאות מבני ה"פלשמורה" (בני הקהילה שהתנצרו בתקופה מסוימת בשל הרדיפות ונודו ע"י קהילת "ביתא ישראל"). בשל מאבק ציבורי מעלה המדינה מעט מעט מהם. קליטת הקהילה בארץ היתה קשה בשל השינוי בתרבות ועוד גורמים. הציבור הדתי לאומי קלט רבים מבני ובנות הקהילה למוסדותיו והקים עבורם תוכניות מיוחדות (לדוגמא באולפנת להבה בקדומים).
[[קטגוריה:צאצאים אפשריים לעם היהודי]]

גרסה מ־19:27, 18 בנובמבר 2008

קהילת "ביתא ישראל" היא קהילת בני ישראל שמוצאם מאתיופיה המכונים גם "פאלאשים".

מוצא הקהילה

ישנם כמה השערות על מוצא הקהילה: א. אלו בני שבט דן. כך פסק הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א, ע"פ הרס"ג.

ב. אלו בני שלמה ומלכת שבא (זאת ע"פ המסורת הנוצרית הרואה בשושלת מלכי אתיופיה את זרע שלמה ומלכת שבא).

ג. יהודים שברחו למצרים ומשם המשיכו עד לאתיופיה בתקופת חורבן הבית הראשון כמתואר בספר ירמיהו.

ד. קהילה שגוירה ע"י קראים.

ברור שלא יתכן שהיה קשר בני בני העדה לשאר עם ישראל בתקופת הבית השני, זאת משום שמנהגיהם נסמכים בעיקר על התורה שבכתב, ואילו התורה שבעל פה המוכרת אצלנו לא היתה אצלם.

מנהגי העדה

לקהילת ביתא ישראל היו מנהגים ומסורות שונים מאוד משל רוב עם ישראל. השוני הבולט ביותר הוא העובדה שלקהילה לא היה ספר תורה בעברית, ולמעשה לא הוכרה העברית כלל אצל העדה. לעומת זאת היה להם ספר הנקרא "אורית" - שהוא תרגום של התורה לשפת הגעז, שפת אתיופית עתיקה ששימשה את הקייסים בטקסים. הקהילה לא ידעה שבית המקדש נחרב, וסברה שהוא עדין קיים. משום כך הקהילה גם הקריבה קרבנות, ובית הכנסת שלה היה מעין "בית מקדש מעט" כפשוטו, שחולק לקודש ולקודש קודשים שבו הונח ספר ה"אורית", ואליו הורשו רק הקייסים להכנס. בחצר בית הכנסת היה מזבח עליו הוקרבו קרבנות. הקהילה הונהגה בידי הקייסים, שהיוו מעין רבנים וכהנים. כדי להיות קייס היה צריך ללמוד מפי הקייסים ולקבל הסמכה. כל מי שרצה בכך יכל ללמוד ולקבל את התפקיד (הוא לא עבר מאב לבן). בקהילת "ביתא ישראל" הקפידו מאוד על דיני טומאה וטהרה, וייחדו מכנה מחוץ לכפר לטמאות (היולדת והנידה) שישבו בו בימי טומאתן. הקהילה תמיד יחלה לזכות ולחזור לירושלים והיו להם תפילות רבות על כך ומנהגים הקשורים עם הציפייה לציון, לדוגמא: בשחיטה תמיד הופנה ראש הבהמה לירושלים, בעת נדידת החסידות מעל שמי אתיופיה היו אומרים מין שיר שביקש מהחסידות להעביר בנדודיהן את התפילה לירושלים וכדומה.

מועדי העדה

החגים בד"כ מקבילים לחגי ישראל עם שינויים במנהגים. אחד השינויים הבולטים הוא הקרבת קרבן פסח ואכילתו בליל הפסח. ביום הכיפורים נהגה העדה לענות את עצמה בצום ובתפילה בבית הכנסת שלוו בקפיצות ארוכות במשך שעות רבות. מעניין שלמרות הניתוק הגדול משאר חלקי עם ישראל ישנם מסורות משותפות, כמו לדוגמא שחג השבועות הוא לא רק חג הביכורים (שהובאו באתיופיה וניתנו לקייסים) אלא גם חג מתן תורה (למרות שדבר זה לא מופיע בפירוש בתורה). השבת נשמרה בקפדנות. אסור היה לצאת מהכפר בשבת, והוא הוקדש למנוחה ולתפילות. כל שבת שביעית נחשבה מיוחדת יותר והוספו בה תפילות. חג החנוכה לא נחגג (כנראה שבני העדה לא שמעו על סיפור הנס). חג הפורים לא נחגג אך נשמרו 3 ימי צום לזכר תענית אסתר ("וצומו עלי שלושת ימים). אבלות על חורבן הבית הראשון נשמרה בצומות במשך כשלושה שבועות מסוך תמוז ("תומס" בשפת העדה) עד תחילת אב.

חגים ייחודיים

אולם ישנם חגים מיוחדים לעדה כחג ה"סיגד", שבו צמו ועלו לראש ההר הגבוה שבאזור, ובדרך התפללו ועשו תשובה, והקייסים קראו מספר האורית. חג זה נחגג 50 יום אחרי ראש השנה, וכדוגמתו מוזכר בספר נחמיה. כמו כן נחגגו בעיקר בידי זקני העדה חגי העשירי וה-15 בחודש כזכר ליום הכיפורים ולפסח.

היסטוריית הקהילה

בעבר היה לקהילה שלטון עצמי ומלכים משלה, אך הנוצרים נלחמו בהם והכניעו את המלוכה הישראלית. בתקופות שלאחר מכן היתה הקהילה תחת השלטון הנוצרי שהתאכזר אליהם פעמים רבות. לאחר קום המדינה ברחו רבים מבני הקהילה במטרה לעלות לציון, ושוכנו במחנות פליטים לאחר מסעות מפרכים. מדינת ישראל העלתה במבצעים מיוחדים את בני הקהילה לארץ. באתיופיה נותרו כמה מאות מבני ה"פלשמורה" (בני הקהילה שהתנצרו בתקופה מסוימת בשל הרדיפות ונודו ע"י קהילת "ביתא ישראל"). בשל מאבק ציבורי מעלה המדינה מעט מעט מהם. קליטת הקהילה בארץ היתה קשה בשל השינוי בתרבות ועוד גורמים. הציבור הדתי לאומי קלט רבים מבני ובנות הקהילה למוסדותיו והקים עבורם תוכניות מיוחדות (לדוגמא באולפנת להבה בקדומים).