טעמי המקרא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:42, 5 בספטמבר 2012 מאת יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סימנים המורים על חיבור ופיסוק המקרא, והמשמשים כסימני ניגון בקריאה בציבור.

סוגי טעמים

מחברים ומפסיקים

הטעמים מתחלקים לשני סוגים: א. "טעמים מחברים" - סימנים המורים על חיבור המילה אל המילה הבאה אחריה; ב. "טעמים מפסיקים" - סימנים המורים על הפסק בין מילה למילה.

כ"א ספרים ואמ"ת

יש במקרא שתי מערכות טעמים, האחת נהוגה בכ"א הספרים והשניה נהוגה בספרי אמ"ת (ר"ת: איוב, משלי, תהלים).

מקורם

יש אומרים כי טעמי המקרא הם מן התורה, ויש אומרים שהם ניתקנו על ידי עזרא ואנשי כנסת הגדולה.

הגמרא אומרת (מגילה לב.): "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'".

פרשנים המסתייעים בהם

רש"י מסתייע פעמים רבות בטעמי המקרא לפירוש העניין. האבן עזרא בתחלת ספרו "מאזני לשון הקדש" קובע: "כל פירוש שאינו על פי פירוש הטעמים לא תאבה ולא תשמע אליו". בספר פנינים משלחן הגר"א מובאים כמה פירושים על התורה של הגאון מוילנא שמבוססים על טעמי המקרא.