טביתא

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

טביתא היתה שפחה של רבן גמליאל. היא מתוארת כאשה חכמה ויראת שמים. מסתבר שהיתה אשתו של טבי. במסכת אבל רבתי פרק ראשון שנינו: (יא) וכשמת טבי עבדו של רבן גמליאל קבל עליו תנחומים אמרו לו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה: (יב) אף הוא הניח לו להניח תפלין אמרו לו לא למדתנו רבינו שהעבדים פטורין מן התפלין אמר להן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר הוא: (יג) אין קורין לעבדים ולשפחות אבא פלוני ואימא פלונית של בית רבן גמליאל היו קורין לאבא טבי ולאימא טביתא".

על חכמתה בתורה, ועל צדקתה, מסופר במדרש רבה ויקרא פרשה יט פסקה ד: "טביתא אמתא דרבן גמליאל היתה בודקת בחביות. כיון שהרגישה, ישבה לה א"ל הא קהיתין א"ל לא כיון דאיתבונן, אמר ווי דהא אזיל חמרא א"ל על כל חבית וחבית הייתי בודקת, ולא הרגשתי אלא בזו. א"ל תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי!"