טביעות עינא

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הכרת דבר על פי מראהו.

מחזירים אבידה לתלמיד חכם, שאינו משנה בדיבורו, על פי טביעות עינו. כלומר: אם הוא מזהה חפץ מסויים כאבידתו, מאמינים לו שהוא דובר אמת, ואין דורשים ממנו לתת סימנים.

זיהוי על פי טביעות עין עדיף על זיהוי על פי סימנים, אף כשהסימנים הם מובהקים ביותר.

לדוגמא: כשעדים מזהים רוצח על פי טביעות עין, ניתן להמיתו על סמך עדותם, אך אם הם מזהים אותו על פי סימנים, לא ניתן להמיתו.

דוגמא נוספת: אדם שמסר סימנים מובהקים למוצא האבידה, ובא אחר והביא עדים שמכירים את האבידה בטביעות עין - על מוצא האבידה למסור את האבידה לזה שהביא עדים. ואפילו אם אינו מביא עדים אלא הוא עצמו מכיר את האבידה בטביעות עין, אם הוא תלמיד חכם, על מוצא האבידה להחזיר את האבידה לזה שזיהה אותה בטביעות עין ולא לזה שמסר סימנים.

כמו כן ב"עדות אשה", אם יש הכחשה בין עד המעיד על פי סימנים לבין עד המעיד על פי טביעות עין, סומכים על העד שמעיד על פי טביעות עין.