טבילת כלים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

חיוב טבילת כלים המשמשים לצרכי סעודה שעברו מבעלות גוי לבעלות ישראל, כדי להוציאם מטומאת הגוי ולהכניסם לקדושת ישראל.


כלי סעודה שנעשו על ידי גוי או שנקנו ממנו (אף אם נעשו על ידי יהודי), צריך להטבילם לפני שמשתמשים בהם, כדי לטהרם מטומאת גוי ולהכניסם לקדושת ישראל.


כלים המיובאים מחוץ לארץ, יש לברך עליהם הואיל ורב היצרנים בחו"ל הם גויים וכל דפריש מרבא פריש,שאפ' במקום ספק נפשות הולכים אחר הרב (ריטב"א מכות דף ה ע"א) וק"ו במקום ספק ברכות.


חובת הטבילה חלה על כלים שנעשו ממתכת, מזכוכית, או מחרס המצופה במתכת או בזכוכית.


כלי עץ, עצם, אבן או חרס שאינו מצופה - אינם טעונים טבילה. גם כלי פלסטיק או ניילון אינם טעונים טבילה[1]. יש מחמירים להטביל כלי פלסטיק. המחמיר בכך, יטביל את כלי הפלסטיק ללא ברכה.


"כלי סעודה" כוללים: כלים לאכילה ולשתיה, כגון: צלחות, כוסות, גביעים, סכו"ם וכדומה; כלים לאחסון מצרכים, כגון: בקבוקים וקופסאות שמאחסנים בהם משקאות או מאכלים כלחם, סוכר, מיני מאפה, ירקות וכדומה; כלי בישול, טיגון ואפיה, כגון: סירי בישול ואפיה, מחבתות, מצקות, שיפודים וכדומה, וכן כל שאר הכלים המשמשים להכנת מאכלים.


ישנם כלים הטעונים טבילה אלא שאין מברכים על טבילתם, כגון: כלים המשמשים להכנת אוכל, אך האוכל הנתקן על ידם אינו מוכן לאכילה, כגון: כלי לישה, מטחנת בשר, סכין שחיטה וכדומה, ודעת הבית יוסף שפטורים לגמרי. כמו כן, כלי המשמש לאיחסון מזון אך אין מכינים בו מזון, אין אוכלים או שותים ממנו ואין מביאים אותו לשולחן האכילה - אין מברכים על טבילתו.


הקונה קופסאות, צנצנות או בקבוקים (שנעשו על ידי גוי או נקנו ממנו או שהם מתוצרת חו"ל), המכילים מצרכי מזון, לאחר שהוציא מהם את כל תכולתם, לא יניח בהם מאכלים אחרים לפני שיטבול אותם.


בעת הטבילה צריכים המים לנגוע בכל הכלי, בין מתוכו ובין מחוצה לו, ולא ישאר מן הכלי מחוץ למים אפילו כל שהוא. אין הטבילה מועילה אם הטבילו את חציו האחד ואחר כך את חציו האחר, אלא צריך להטביל את כולו בבת אחת.


אין הטבילה מועילה כאשר יש דבר החוצץ בין הכלי לבין המים. לפיכך, קודם הטבילה יש להסיר את התויות המודבקות על הכלי [אלא א"כ מדובר במדבקה שנועדה לנאות את הכלי שכל לנאותו אינו חוצץ, ואפ' לכתחילה], וכן כל לכלוך או חלודה הדבוקים בו.


כלי שהוטבל והיה בו דבר החוצץ בינו לבין המים, טבילתו פסולה. אמנם, אם הדבר החוצץ נמצא רק על מיעוט שטח פני הכלי, ואין הוא ורוב בני אדם מקפידים להשתמש בכלי כאשר ישנה עליו חציצה זו - הטבילה כשרה.


בעת הטבילה יש לאחוז את הכלי בצורה רפויה, שכן אם יהדק את ידו אל הכלי לא יוכלו המים לנגוע בכלי במקום האחיזה. במקרה שצריך לאחוז את הכלי בחוזקה, ירטיב הטובל בתחילה את ידיו במים.


אפשר להכניס את הכלי לתוך סל מנוקב ולהטבילו. באופן זה אפשר להניח גם כמה כלים יחד בסל ולהטבילם, אך צריך להקפיד להניחם זה על יד זה ולא אחד על גבי חברו.


כלי המורכב מכמה חלקים, כגון מטחנת בשר, יש להטבילו לכתחילה כאשר כל חלקיו מחוברים כתיקונם. במקרה שמטבילים כלי שכזה כשהוא מפורק, יש להקפיד לפרק את כל חלקיו קודם הטבילה.


גם סיר חשמלי, קומקום חשמלי, טוסטר וכדומה, טעונים טבילה,ודעת החלקת יעקב והגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' סו אות ד) לפטור לגמרי כל כלי חשמלי, הובא בהליכו"ע (ח"ז עמ' רסה-ו) וגם הוא הסכים שם שכן הוא עיקר הדין אלא ש"טוב" ליתנו לגוי ולחזור ולהשאילו ממנו [שאז אין חיוב טבילה,שכל החיוב הוא בקנייה מהגוי ולא בשאילה].


כלי הטעון טבילה, אסור להשתמש בו לצורכי אכילה או לצורכי בישול אפילו באופן ארעי עד שיטבילוהו. מאכל שהונח בכלי קודם שטבלוהו, אינו נאסר.


לפני טבילת הכלי מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על טבילת כלי". כאשר טובלים יותר מכלי אחד סיום הברכה הוא: "על טבילת כלים".


את הברכה מברכים מחוץ לחדר שבו נמצא המקווה, ומיד לאחר הברכה נכנסים וטובלים את הכלים. אם באותו מקום מצוי רק מקווה המשמש לטבילת כלים (ואינו מיועד לטבילת אנשים), מברכים את הברכה ליד המקווה.