חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (7 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ישנו איסור על אכילה, הנאה | '''חמץ''' הוא אחד מחמשת מיני דגן הבא במגע עם מים ושהה לפחות 18 דקות. | ||
==זיהוי חמץ== | |||
בגמרא (מסכת פסחים מח) נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר איך מזהים חמץ שיש לגביו ספק עד כמה הבקעים על פני המאפה מעידים על היותו חמץ. | |||
==חמץ בהלכה== | |||
===חמץ בפסח=== | |||
ישנו איסור על אכילה, הנאה, השהיית חמץ ב[[פסח]] ממתי שאפשר להקריב קורבן פסח והקרבת קורבנות עם חמץ. | |||
שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח: א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל"; ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה; ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר ((שם יב, יט)): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו. | שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח: א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל"; ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה; ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר ((שם יב, יט)): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו. | ||
===חמץ במקדש=== | |||
אסור להקריב את כל הקרבנות עם חמץ פרט ל[[קורבן תודה]]. כתב הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פ"יב ה"יד): "כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים אף על פי שהן מותרין לאכלן בכל מאכל ובדבש '''אין אוכלין אותן חמץ''' שנאמר 'לא תאפה חמץ חלקם' אפילו חלקם לא יחמיצו ואם החמיץ שיריה לוקה והמחמץ אחר המחמץ חייב ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה". | |||
==טעמים לאיסור החמץ על פי פשט רמז דרש וסוד== | |||
===סוד=== | |||
* ביעור חמץ מכוון באלף השביעי - השבתת החמץ היא באלף השביעי שהוא מכוון ליום השבת שאין בו אחיזה לחצונים כלל ועיקר. וזה סוד "שרוף ישרפו בשבת" א"ת בשבת (ב שניה בסגול) אלא בשבת (ב' שניה בפתח). והשריפה היא סוד ביעור חמץ. ולכן צליבת הממזר שהיה סוד החמץ כידוע נהיתה בערב פסח ובערב שבת לרמוז אל כל הנזכר וכל שכן שגם החדש שבו מבערין את החמץ הוא ניסן שביעי מתשרי מכוון ליום השביעי שהוא שבת נמצא שמתקיים מכל צד "ובאש שרוף ישרפו בשבת" ודי בזה למשכילים. - - ספר הליקוטים ל[[רמ"ד וואלי]] חלק ב עמוד תק"מ. | |||
== ראה גם == | |||
* [[אכילת חמץ והנאתו]] | |||
* [[בדיקת חמץ]] | |||
* [[ביטול חמץ]] | |||
* [[ביעור חמץ]] | |||
* [[חמץ משש שעות ולמעלה]] | |||
[[קטגוריה:פסח]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה:מקדש וקרבנות]] | |||
גרסה מ־11:38, 10 באפריל 2017
|
|
חמץ הוא אחד מחמשת מיני דגן הבא במגע עם מים ושהה לפחות 18 דקות.
זיהוי חמץ
בגמרא (מסכת פסחים מח) נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר איך מזהים חמץ שיש לגביו ספק עד כמה הבקעים על פני המאפה מעידים על היותו חמץ.
חמץ בהלכה
חמץ בפסח
ישנו איסור על אכילה, הנאה, השהיית חמץ בפסח ממתי שאפשר להקריב קורבן פסח והקרבת קורבנות עם חמץ.
שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח: א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל"; ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה; ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר ((שם יב, יט)): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם", ואם עבר והניח, אף על פי שלא אכלו, עבר בשני לאוין אלו.
חמץ במקדש
אסור להקריב את כל הקרבנות עם חמץ פרט לקורבן תודה. כתב הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פ"יב ה"יד): "כל המנחות הקריבות לגבי המזבח מצה וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים אף על פי שהן מותרין לאכלן בכל מאכל ובדבש אין אוכלין אותן חמץ שנאמר 'לא תאפה חמץ חלקם' אפילו חלקם לא יחמיצו ואם החמיץ שיריה לוקה והמחמץ אחר המחמץ חייב ולוקין על כל עשייה ועשייה שבה".
טעמים לאיסור החמץ על פי פשט רמז דרש וסוד
סוד
- ביעור חמץ מכוון באלף השביעי - השבתת החמץ היא באלף השביעי שהוא מכוון ליום השבת שאין בו אחיזה לחצונים כלל ועיקר. וזה סוד "שרוף ישרפו בשבת" א"ת בשבת (ב שניה בסגול) אלא בשבת (ב' שניה בפתח). והשריפה היא סוד ביעור חמץ. ולכן צליבת הממזר שהיה סוד החמץ כידוע נהיתה בערב פסח ובערב שבת לרמוז אל כל הנזכר וכל שכן שגם החדש שבו מבערין את החמץ הוא ניסן שביעי מתשרי מכוון ליום השביעי שהוא שבת נמצא שמתקיים מכל צד "ובאש שרוף ישרפו בשבת" ודי בזה למשכילים. - - ספר הליקוטים לרמ"ד וואלי חלק ב עמוד תק"מ.