חמדת הימים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
חמדת הימים
Hemdat Yamim.png

שער הספר "חמדת ימים" לראש חודש, דפוס ראשון.
מחבר לא ידוע
תחום קבלה ומוסר
נושא שבתות ומועדים
דפוס ראשון איזמיר תצ"ה
הסכמות רבי יעקב ישראל אלגאזי


חמדת הימים הוא מוסר וקבלה בענייני השבת והמועדים. מחברו לא ידוע, ומחלוקת חריפה נתגלעה אודות הספר.

זמנו וזהות מחברו[edit]

מחברו של הספר אינו ידוע. יש שהציעו שמחברו הוא רבי בנימין הלוי, תלמידו של רבי חייא הרופא, תלמידו של רבי חיים ויטאל, שהיה רבו של רבי משה זכות[1]. אחת הראיות המרכזיות לכך היא, שמכל מקובלי דורו היחיד שאינו מוזכר בספר הוא רבי בנימין. בספרו הוא מפנה לעוד שמונה ספרים נוספים שכתב: "חמדה גנוזה", "חמדת הלבבות", "ארץ חמדה", "חמדת ישראל", מחמדי עין", "שער התשובה", "הדרת קודש" ו"נפש ברכה" (על הלכות ברכות).

תולדות הספר[edit]

הספר הודפס לראשונה בשנת תצ"ה באיזמיר, על ידי רבי יעקב ישראל אלגאזי, בעל "ארעא דרבנן". לאחר פרסומו, התעוררה מחלוקת סביב הספר, כפי שיפורט לקמן.

מאז, הספר כמעט ולא הודפס, כנראה מחשש לערעורים שיצאו עליו.

בשנת תש"ל הודפס הספר בירושלים במהדורת צילום של דפוס איזמיר.

בשנת תשס"ג הדפיס בבני ברק הרב משה צוריאל את הספר במהדורה מוגהת בת ארבעה כרכים, הכוללת מבוא נרחב להגנת הספר.

המחלוקות אודות הספר[edit]

במסגרת מאבקו הגדול בתנועתו של שבתאי צבי, הכריז רבי יעקב מעמדין (היעב"ץ) כי מחבר הספר השתייך לכת השבתאים, וכי ניכרים אותותיו בספר. את טענותיו פרש בספרו "ציצת נובל צבי", וכן בחלק מספרו "מנחת קנאות". הוא הראה רמיזות לכך שמחבר הספר הוא שליחו של שבתאי צבי, נתן העזתי, כדוגמת שירים בהם חתום שמו בראשי הבתים.

על טענותיו של היעב"ץ נכתבו שני חיבורים שנועדו להגן על מחבר הספר, "כבוד חכמים" מאת הרב מנחפ מנכין הלפרין, ורבה של בוקרשט ר' ישראל ברגר במאמרו "קנאת האמת". בקונטרסים אלו, דוחים המחברים את טענותיו של היעב"ץ, ואף הביאו ראיות שמקובלים גדולים, בהם רבי צבי אלימלך מדינוב ורבי צבי הירש מזידיטשוב, הביאו מדבריו בספריהם.

בספר "מנחת יהודה"[2] מביא המקובל רבי יהודה פתייה כי חלם בחלום שמחבר הספר היה אדם רשע. הרב מרדכי אליהו טען כי רבי יוסף חיים מבגדד כתב את ספרו "לשון חכמים" על מנת שלא ישתמשו בספר חמדת ימים[3].

עם זאת, רבים מגדולי ישראל ציטטו מן הספר ודברו בשבחו[4], ורבי שלמה אלישיב אף כינהו "קדוש עליון"[5].

הרב משה צוריאל, במבוא לספר במהדורתו, מאריך אף הוא לטעון כי מקורו של הספר קדוש, ואינו שבתאי. כך גם העלה אברהם יערי בספרו "תעלומת ספר".

לקריאה נוספת[edit]

  • הרב דוד שלמה קוסובסקי-שחור, אוצר חמדת ימים, בני ברק תשס"ט.
  • אברהם יערי, תעלומת ספר, מוסד הרב קוק , ירושלים, תשי"ד.
  • ר' נחום גרינוולד, יחסם של גדולי החסידות לספר חמדת ימים, קובץ "היכל הבעל שם טוב", תמוז תשס"ד.
  • יהושע מונדשיין, הסםר חמדת ימים וגדולי החסידות, קובץ "היכל הבעל שם טוב", תמוז תשס"ד.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. אברהם יערי, תעלומת ספר, מוסד הרב קוק, עמ' 62-75; הרב דוד שלמה קוסובסקי-שחור, אוצר חמדת הימים.
  2. עמ' לז-לט
  3. "קול צופייך" גליון 265, פרשת בהר בחקתי תשס"ד. עם זאת, רבי יוסף חיים מצטט מהספר בספריו במספר מקומות, ואפשר שבחר מתוך דבריו דברים שמקורם בקודש ואינם שייכים לשבתאות.
  4. ראה רשימה במבואו של הרב משה צוריאל לספר במהדורתו, עמ' 5-18
  5. לשם שבו ואחלמה, "ספר העיתים" ח"ב דף 208 טור שמאל.